להצחלת יוחנן בן לאה ומוריה בת לאה רחל
ולהצלחת כול עם ישראל
להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא בתרא דף נא
סיכום קצר של הדף היומי
(מסכת בבא בתרא נא. שורה 4 – נא: 5 לפני הסוף)
א. לאישה אין חזקה בנכסי בעלה גם כשאמורה לאכול מזונותיה משדה אחרת שייחד לזה.
ב. אם לאישה ראיה שבעלה מכר לה – האם נאמן לומר שרק רצה שתוציא כספו שגנבה (לטענתו)?
ר"נ – לא אומרים "לגלויי זוזי" והשדה שלה.
דיונים על זה:
- מה הצורך בחידוש? ממילא השטר יעביר את השדה? תשובה – שטר מכירה לא עובד בלי כסף (מלבד במוכר שדהו מפני רעתה או שבאמת זה שטר מתנה).
- לווה מאישתו – פטור בגלל סברת "לגלויי". תשובה – שם לא סביר שלווה באמת בגלל "עבד לווה…".
- אמוראים שונים שלפיהם המכירה תקפה (ורק נחלקו אם יאכל פירות).
- רבא – תלוי אם הכסף ששילמה היה מוחבא (ואז יש "לגלויי") או לא.
סיכום ארוך של הדף היומי
חלק א – לאישה אין חזקה בנכסי בעלה
פשיטא! הרי אמורה לאכול פירות.
תשובה – אפילו ייחד לה שדה א ואכלה משדה ב, אינה חזקה כי הבעל לא מקפיד.
חלק ב – לאישה יש שטר שהבעל מכר לה נכסים, האם נאמנת או שהבעל יכול לטעון שרק רצה שתגלה את הנכסים שגנבה ממנו?
[הקישור לחלק א:
במט: ראינו שלבעל אין חזקה בנכסי אשתו, אבל "הא ראיה יש!" – אם יש לו שטר שמכרה לו אז השטר טוב (ולא תוכל לטעון שרק מכרה לו לעשות לו נחת רוח).
עכשיו נראה דיון דומה ללעיל: לאישה אין חזקה, האם גם כאן נדייק: "הא ראיה יש"?
הקדמה:
קשה שיהיה כסף לאישה שבעלה לא יכול להשתמש בו –
כי כסף מלפני הנישואין – זה נכסי מילוג ובעל משתמש בו (הקרן שלה, הפירות של הבעל)
כסף במהלך הנישואין –
ירושה, מתנה – גם זה נכנסי מילוג
אם עבדה – זה מעשה ידיה, וגם גוף הכסף שייך לבעל.
רק אם מישהו נתן לה בתנאי שלא ילך לבעל – רק אז זה שלה.
כיוון שכך – אם בעל רואה שלשאתו יש כסף, סיכוי טוב שהיא גנבה את זה ממנו, ולכן הגיוני שהבעל חושד בה].
הסוגייה:
המקרה כאמור: לאישה יש שטר שהבעל מכר לה נכסים, האם נאמנת, או שהבעל יכול לטעון שרק מכר לה כדי שתתן לו כסף, וזה בעצם כסף שהיא גנבה ממנו, והשדה לא שלה.
מבחינת הכסף – הוא מוחזק (תוס').
מבחינת השדה – ר"נ – לא אומרים שהתכוון "לגלויי זוזי", והאישה נאמנת.
דיונים על זה:
- א. ראיה שלא אומרים לגלויי –
דיוק מהמשנה (כאמור) – חזקה אין לה, אבל ראיה יש לה (לא אומרים "לגלויי זוזי").
דחייה – אולי דווקא אם האישה תביא שטר מתנה תהיה נאמנת (שאז לא שייכת טענת לגלויי זוזי).
(נא. שליש)
- ב. לא אומרים לגלויי –
ר"נ סיפר שאמרו בבית המדרש שלא אומרים את סברת לגלויי זוזי והאישה נאמנת.
שואל רב הונא – למה צריך את החידוש הזה?
הרי גם אם באמת רק רצה "לגלויי זוזי", סוף סוף השטר מקנה את השדה והיא שלה? (רשב"ם – בהנחה שלשטר כן התכוון)
רב הונא מניח פה – השטר מקנה בלי הכסף
אך רב נחמן בשם שמואל – השטר לא מקנה בלי הכסף
מקשה רב הונא (קושיית רב המנונא) – השדה מכורה מרגע נתינת השטר!
תשובות:
- רב המנונא – שם מדובר במוכר שדהו מפני רעתה, שאז גומר בדעתו לשלם אפילו לפני שיקבל את הכסף.
- רב אשי – שם לא מדובר במכר אלא במתנה (וכתוב מכר כי נתן לו מתנה שהיא כמו מכר, מבחינת האחריות).
- ג. ראיה שכן אומרים לגלויי (מיתיבי על ר"נ) –
לווה מאישתו וגרש אותה – פטור מלשלם בגלל סברת "לגלויי", אא"כ היא תוכיח שלא.
תשובה – שם לא סביר שלווה באמת בגלל שלא סביר שירצה להיות "עבד לווה…" לאשתו.
- ד. אמוראים שונים שלפיהם המכירה תקפה ולא אומרים לגלויי
[אבל עולה שאלה האם התכוון כמכירה או כמתנה –
התכוון כמכירה (שאז זה נכסי מילוג, והשאיר לעצמו את הפירות)
– רב הונא ב"ר, רב.
התכוון כמתנה (שאז נותן בעין יפה, כולל הפירות), ורק עשה את זה כמכירה כדי לתת לזה תוקף מבחינת האחריות]
– ר' אבא וגדולי הדור, ר"א (ורב חסדא), רי"ח.
ושוב מקשים מהברייתא בסעיף הקודם לגבי לווה,
ושוב עונים שבהלוואה זה שונה.
- ה. ורבא מסכם –
נתן מתנה – תופס (ברור שאין סברת לגלויי זוזי, וברור שנותן בעין יפה וגם הפירות שלה)
נתן במכר – לא קנתה, ואוכל פירות.
תרתי? (זה סותר את עצמו)
תשובה – תלוי באיזה כסף שילמה לו:
אם הכסף היה מוחבא – יש לגלויי (ולא קנתה),
אם לא היה מוחבא – אין לגלויי, וקנתה, אבל אוכל פירות (כמכירה).
