בבא בתרא דף נב – גמרא דף יומי

להצחלת יוחנן בן לאה ומוריה בת לאה רחל
ולהצלחת כול עם ישראל
להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא בתרא דף נב

סיכום קצר של הדף היומי

(מסכת בבא בתרא נא: 5 שורות מהסוף – נב: 5 שורות מהסוף)
א. לא מקבלים כסף כפיקדון מאישה עבד וקטן, שמא זה גנוב אצלם, אך אם קיבלו – מחזירים להם (ולא לבעל/אדון), או למי שיאמרו להחזיר, אא"כ שומר הפיקדון חושד, ואז יחזיר לבעל/אדון. סיפור על רבה בב"ח שחשד באשתו שאמרה שהעגילים של מרתא, ורב אמר שתלוי אם נאמנת או שתלוי אם מרתא אמידים. ב. אין לבן ואב חזקת ג"ש זה על זה, ואם נפרדו כלכלית: רב יוסף – עדיין אין, רבא – יש (וכן ההלכה). ג. אחים שירשו יחד, ופתאום לאח אחד יותר כסף, ויש ויכוח אם זה שלו או משל הירושה, מי צריך להוכיח? שמואל – הם, רב – הוא (ואפילו אם נפטר, היתומים צריכים להוכיח). ומודה שאם חלוקים באוכל וכד' – ייתכן שהתעשר והחובה עליהם. ויש ברייתא כרב, וכן לגבי אישה ויתומים. ד. יש סוג מוחזקות אחר, שלא נועד להוכיח למי הקרקע אלא לקנות קרקע – נעל, גדר ופרץ.

סיכום ארוך של הדף היומי

חלק א – אנשים שחושדים בהם שהכסף שאצלם לא שלהם

תזכורת:

1. בעל שחושד בשאתשו שגנבה לו, ועושה טריק כדי לגלות (מוכר/מלווה לה),
   עכשיו נדבר על עוד אנשים שחושדים שכסף שאצלם לא שלהם.
2. לאשת איש לא סביר שיש לה כסף שהוא רק שלה –

כסף מלפני הנישואין או ירשה או קיבלה מתנה במהלך הנישואין – נכסי מילוג
אם עבדה – זה מעשה ידיה, וגם גוף הכסף שייך לבעל,
רק אם מישהו נתן לה בתנאי שלא ילך לבעל – רק אז זה שלה.

א. ברייתא –

לא מקבלים פקדונות מאישה, עבד וקטן כי יש סיכוי שזה לא שלהם.

אבל אם כבר קיבלת – תחזיר להם ולא לבעל/אדון,

לגבי קטן – לא יחזיר (רשב"ם – כי לא יודע לשמור), אלא יעשה סגולה (ישקיע ויתן לו כשיהיה גדול) –

רב חסדא – ספר תורה
רבה בר"ה – עץ דקל

ואם אמרו – תן לפלוני, יעשה כדבריהם,

(בברייתא – כשהם הולכים למות, אבל רשב"ם – לאו דווקא)

ואם לאו – יעשה פירוש לפירושם – אם אתה חושד בהם שזה לא באמת מגיע לפלוני, אל תתן לו אלא לבעל/אדון.

יש ראשונים – גם בלי קשר למוות
תוס' – דווקא שאמרו לתת לפלוני ואז מתו, אבל אם חיים יש להם מיגו שיכלו לומר שיחיזר להם עצמם.

(נב. 4+)

וכן בסיפור – אשת רבה בב"ח אמרה לפני שנפטרה שהעגילים של מרתא, ורבה בב"ח חשד שגנבה ממנו,
ופסק רב –

גירסא א –
אם אשתך נאמנת – תן למרתא,
אם לא נאמנת – תעשה פירוש לפירושה – ותקח לעצמך.

גירסרא ב –
אם עמידא לך – תן להם

(שני פירושים:

1. אם משפחת מרתא עמידים (עשירים) שסביר שיש להם עגילים כאלה תן להם.
2. אם לאשתך יש כאלה אוהבים שיתנו לה – תן להם.

(נב. באמצע)

חלק ב – מאמר מוסגר – חזקה של אב ובן זה על זה

במשנה (מב:) לאבא ולבן אין חזקה אלו באלו, כי כל עוד הבן סמוך על שולחן אביו אוכלים זה מזה

מה קורה כשכבר לא סמוך?

רב יוסף – עדיין אין חזקה (כי עדיין לא מוחים זה על זה)

רבא – יש חזקה (וכך הלכה וכן בברייתא).

(נב. רבע תחתון)

חזרה לחלק א – (אנשים שחושדים שהכסף שאצלם לא שלהם)

ב. אתמר – אחים שירשו, ואחד מהם עושה עסקים, והם שואלים מאיפה הכסף, והוא טוען שירש מאימו – מי צריך להוכיח –

שמואל – האחים צריכים להוכי שזה לא שלו

רב – האח צריך להוכיח שזה שלו (וכן הלכה)

1. A. מקרים בהם רב מודה ששאר האחים צריכים להוכיח:
2. שמואל – אם האח מת, לא נצפה מהיותמים להכויח אלא משאר האחים.

דוחה רב פפא – לא טוענים ליתומים משהו שאם אביהם היה חי הוא עצמו לא יכל לטעון, ולכן לא נטען בשבילם שזה שלהם.

ראיה לדחייה – בדר"כ במטלטלין – מה שתחת יד אדם שלו,
מלבד דבר שנוהגים להשאיל (למשל מספריים, ספר אגדה),
והדין הזה נכון גם ביתומים, שלא אומרים שבגלל שאביהם מת הם אל צריכים להכויח.

2. רב חסדא – האח צריך להוכיח רק כשהם עדיין שווים לגמרי בירושה,
   אבל אם האחים חלוקים בעיסתן (שכל אחד למשל אוכל בנפרד),
   אז בהחלט ייתכן שהא חסך מהאוכל שלו ובסה התעשר, ואז האחים צריכים להוכיח.
3. B. איך יוכיח –

רב ששת – מספיק שהשטרות שלו מקוימים (כי אז סביר שבי"ד בדקו שהכסף שלו).

רבה – צריך עדים שיודעים שהכסף היה שלו.

ההלכה – רבא שואל את ר"נ מה ההלכה –

האם כשמואל או רב,
ואם כרב – האם כרב ששת או רבה?

וענה ר"נ – פוסק כרב מברייתא מפורשת שאומרת שהאח צריך להוכיח.

ומוספיה הברייתא – שכן הדין לגבי אלמנה ויתומים (שרואים שהאלמנה מתעשרת וחושדים שזה משלהם, והיא טוענת שירשמה ממקום אחר) – היא צריכה להוכיח.

ומשמע שם שזה יותר חידוש מבאחים,
שבאלמנה פחות סביר שגנבה מהירושה כי רוצה לעשות להם טוב, קמ"ל שבכ"ז חושדים בה.

            וסיימנו לבינתיים את נושא חזקת ג"ש.

(נב: מתחת לאמצע)

חלק ג – חזרה למשנה בדף מב – קניין חזקה

במשנה יש משפט שלכאורה סותר את עצמו –

"במה דברים אמורים – במחזיק" –

משמע שהמשך המשפט לא ידבר על מחזיק.

"אבל בנותן מתנה ואחים שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר – נעל גדר ופרץ כלשהו – הרי זו חזקה" –

פתאום כן מדברים על מחזיק!

עונה הגמרא – יש חסורי מחסרא ויש שני סוגי חזקות –

            חזקת ג"ש – זה כשיש וויכוח של מי זה, והחזקה עוזרת לברר.

            חזקה שנועדה לביצוע הקניין – זה כשאין ווכוח, אלא פעולת קניין.

רשב"ם – צריך פעולה דווקא בגוף הקרקע (והנעילה היא בניית הגדר)
אחרים – יש שני סוגים: פעולות בגוף הקרקע (גדר, פרץ), או פעולות שמראות שאתה בעלים (נעל).

ובזה נעסוק בדפים הקרובים – קניין ע"י חזקה.