בבא בתרא פו – גמרא דף יומי

להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף יומי – קצר

(מסכת בבא בתרא פה: 3 שורות מלמטה – פז. 4 שורות לפני המשנה)
א. המשך דיון בשאלה האם כלי הקונה קונה לו ברשות המוכר (מה קובע – הכלי או הרשות?) – ראיות: 1. סחורה שפרקו מחמור לחצר הקונה נקנית גם בכלי המוכר (דחייה – שם אין כלי). 2. רב ושמואל – כליו של אדם קונים בכל מקום – בא לרבות שאפילו ברשות המוכר. דחייה – נכון, אך דווקא כשאמר לו "לך קנה", שאז נתן לו רשות להניח כליו ברשותו.
ב. לא קונים במשיכה כשאפשר בהגבהה. קושיות מ-4 מקומות בהם לכאורה קונים במשיכה כשאפשר בהגבהה, ודחייה – שם מדובר שאי אפשר בהגבהה.
ג. רב ושמואל – במוכר כמות כללית – אם אמר רק את הסך הכללי, לא קנה עד שיקנה הכל, אם פרט מחיר לכל יחידת משקל/נפח, אז "ראשון ראשון קנה". קושיות: 1. מהברייתא בדף פה. שם ראשון ראשון קנה אפילו שלא פרט, ותירוץ – גם שם מדובר שפרט מחיר ליחידת מידה. 2. בשוכר פועל לזמן ארוך זה עסקה ארוכה אפילו שפרט (ולכן אינו ריבית אם משלם פחות), ותירוץ – שם אינו ריבית כי בשיכורת פועלים הריבית רק חומרא, והחמירו רק כשנראה כריבית.

סיכום הדף יומי – ארוך

חלק א – המשך – האם אני יכול לקנות סחורה ע"י הכלים, שנמצאים אצל המוכר

הסבר – יש קניין חצר, וגם כלי יכול להיחשב חצר.

איפה הכלי נמצא?

אם בחצר הקונה – קונה גם בלי הכלי,

אלא –

פד: – אם הם בסמטא – קונים,

פה – אם הם ברה"ר – לא קונים

ועכשיו – אנחנו באמצע דיון אם הם ברשות המוכר,

האם הולכים לפי הרשות (ולא קונה) או לפי הכלי (ואז קונה)

[ויש גם שאלה הפוכה – האם קונה בכלי של המוכר ברשות של הקונה – האם הולכים לפי הכלי (לא קונה) או לפי הרשות (קונה)].

עוד ראיות –

1. הולכים לפי הרשות

רוצה לקנות סחורה שנכנסת לחצר הקונה ע"י חמורים

אם הסחורה על החמור – לא קונה

(קניין חצר לא – כי צריך לפחות כלי בחצר הקונה ולא חמור,
וקניין משיכה לא – כי צריך למשוך את הסחורה ולא את החמור

אם פרקנו את הסחורה – קונה

ומשמע שקונה בקניין חצר, אפילו שהסחורה עדיין בכלי של המוכר.

דחייה – מדובר שהסחורה לא בכלי:

                                                רנבי"צ – שפך את הסחורה מהכלי לחצר
דוחה רבא – כתוב פרק ולא שפך

                                                מר בר"א – זה דבר שלא צריך כלי (כמו חבילות שום)

2. הולכים לפי הכלי
   רב ושמואל – כליו של אדם קונים לו בכל מקום

ולכאורה התכוונו לרבות שקונים אפילו ברשות המוכר,
דחייה – שם זה דווקא שאמר לו – "לך תקנה"

(שאז כלי הקונה היו שם ברשותו של המוכר, אז ברור לפי כולם שקונה –
רשב"ם – כי כאילו קונה את אזור הכלי
תוס' – גם בלי שקונה, אלא כמו בסימטא

חלק ב – משיכה מול הגבהה

(במשנה: פירות נקנים ע"י משיכה או חצר, פשתן – הגבהה)

משנה בקידושין – מטלטלין נקנים במשיכה

רב חסדא/רב כהנא/רבא – זה תלוי במה מדובר:
דבר שנוהגים למשוך – דווקא במשיכה
דבר שנוהגים להרים – דווקא בהגבהה

(פו. שליש תחתון)

קושיות – דברים שנקנים במשיכה למרות שאפשר להגביה,
והתשובה תהיה – כאן מדובר בדבר שאי אפשר להגביה.

            המקרים:

1. ברייתא – גנב ארנק בשבת –
   אם הגביה ברשות הנגנב – חייב,
   אבל אם קנה במשיכה – פטור מלשלם (קים ליה בדרבה מיניה), כי קנה (משיכה) והתחייב (הוצאה מרשות לרשות) באותו רגע.

כלומר אפשר או הגבהה או משיכה!

תשובה – מדובר בארנק כבד שא"א להגביה אלא רק למשוך.

2. ברייתא (שראינו בדף פה) – א"א לקנות בחצר ברשות המוכר, אלא או למשוך או להגביה – כלומר שניהם אפשריים!

תשובה – מדובר לצדדים – שני מקרים שונים.

(פו: 1+)

3. משנה בדף פד – פירות נקנים ע"י משיכה, למרות שלכאורה אפשר גם להגביה.

תשובה – מדובר בחבילות גדולות של פירות, שא"א להגביה.

            (והרי בסיפא – פשתן כן קונים ע"י הגבהה?
תשובה – בפשתן לא נהגו לעשות חבילות גדולות).

4. משנה בקידושין – בהמה דקה –
   ר"מ – הגבהה, רשב"א וחכמים – במשיכה – אפילו שאפשר להגביה!

תשובה – לדעתם א"א להגביה כי היא מתנגדת.

(פו: מתחת לאמצע)

חלק ג – האם קונה בסוף או ראשון ראשון קנה

המוכר כור (30 סאה), ומעמיס סאה סאה בחצר הקונה, ומתחרט באמצע, האם קנה את מה שכבר שם או שקונה רק בסוף?

רב ושמואל – תלוי בניסוח:

אם כלל (אמר "אני מוכר לך כור ב30 סאים") – קנה רק בסוף,

קשה – ברייתא דף פה –
אם מכר יין ושם בכלי של הקונה קנה מיד – "ראשון ראשון קנה",

תשובה – שם מדובר שפרט ("הִין ב12, לוג בסלע").

אם פרט (אמר "כור ב30, סאה בסלע") – ראשון ראשון קנה.

קשה –
הקדמה לגבי שכירות –
שכר פועל ל30 יום זאת עיסקה גדולה – ולא יכול לחזור בו
אבל אמר 30 יום, דינר ליום – כל יום בפנ"ע, ויכולים לחזור בהם.

המקרה: אמר לפועל בניסן שישלם לו כבר עכשיו על הקציר של סיוון, וישלם דינר 1 במקום 4 דינרים:

אם יעבוד רק בסיוון – זה ריבית (כי אני מלווה לא עכשיו דינר, והוא יחזיר לי עוד חודשיים עבודה ששווה 4).
אבל אם יתחיל לעבוד כבר עכשיו בדינר ליום – לא ריבית, כי אין כאן "אגר נטר" אלא התחיל להחזיר מיד.

אבל קשה – הרי כיוון שפירט, כל יום זה עיסקה בפנ"ע, ולכאורה זה ריבית!

(פז. 7+)

עונה רבא – בשכירות פועלים אין באמת ריבית אלא זה חומרא, ושם כיוון שלא נראה כריבית – הקלו.

[למה אין בשכירות פועלים דיני ריבית רגילים?
כי שכר פועל זה לא דבר מוגדר והפועל מחליט כמה העבודה שלו שווה].