לעילוי נשמת ר' אליעזר בן יצחק קוג'ינסקי ז"ל, מויניצה ופריס
ולהבדיל,
השיעור מוקדש לזכותה של שרה לוגר הי"ו,
מלומדות השיעור הדף היומי, ליום הולדתה ה 70, לבריאותה ולהצלחת עם ישראל
להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף יומי, בבא בתרא פט
סיכום הדף יומי – קצר
(מסכת בבא בתרא פט שורה 3 – צ. שורה 3)
המשך ענייני הדיוק במידות נפח ומשקל – א. לא ישנו מהמנהג לעניין הכרעת טפח/הגדשה, אפילו תמורת פיצוי כספי. ב. רב יהודה – מי שמקפיד על יושר בעניינים אלו יהיה לו ממון, וגם להפך. ג. פקחים על ענייני מידות (ולרמי בר חמא גם על מחירי השוק, ולברייתא – לא). ד. דרכי שקילה של ליטרא במאזניים. ה. מבנה המאזניים – לא צמוד לקרקע או תקרה, ולא קצר מדי באורך, ועשוי מחומר שלא מתבלה (אבן, זכוכית). ו. מחיקה בנפח – לא יותר מדי (כלי כבד, דק, לאט ויסודי), ולא להפך, אלא בינוני ולפי המנהג. ז. "במדה במשקל ובמשורה" – למדוד באותו חבל לשני אנשים באותה עונה, לא לשים המשקולות במלח ולא למזוג מהר מדי ולהקציף הנוזל שמוכר. ח. לא ישהה בביתו מידה לא מדויקת, אפילו משתמש בה לצורך אחר, ואפילו לעביט של מי רגליים, אא"כ זה מקום שדורשים אישורים על המידות.
סיכום הדף יומי – ארוך
(מסכת בבא בתרא פט שורה 3 – צ. שורה 3)
חלק א – המשך המשנה הקודמת – לגבי פשתן
פשתן קונים בהגבהה, ואם מחובר – מספיק שתלש כלשהו
קשה – שיקנה רק את מה שתלש ולא הכל?
תשובה – פה מדובר בקניין חזקה
והרי פה קונה רק את הפשתן (מטלטלין)?
מסבירים תוס' – ע"י קניין החזקה הוא שואל את השדה, ואת הפשתן קונה בקניין חצר.
חלק ב – משנה – מכירת שמן ויין
א. מוכר שמן ומוזג לאט לתוך כלי (קניין חצר)
תוך כדי המזיגה – של המוכר,
כשסיים – של הקונה.
מקשים – ממה נפשך – של מי הכלי:
אם של המוכר, אז גם כשסיים – הקונה לא קנה
ואם של הקונה – אז ראשון ראשון קנה!
תשובה – פה זה כלי של סרסור (אדם 3) –
שבהתחלה משאיל למוכר, ולכן תוך כדי המזיגה לא קנה,
וכשסיים למזוג משאיל לקונה, וקונה.
והרי בהמשך המשנה מדובר בפירוש בסרסור?
[לגבי שאם היה סרסור ביניהם ונשברה החבית – נשברה לסרסור, כלומר הוא קונה את היין מהמוכר ומוכר לקונה.
תשובה – בסיפא הסרסור כאן, ברישא – זה רק הכלי של הסרסור, שהשאיל כנ"ל.
ב. כמה המוכר צריך לתת
אם מכר תכולת כלי שמן – צריך לתת הכל. אבל הרי אם יחכה יהיה עוד, ויש בזה שלושה שלבים:
שלב א – מוזג כרגיל
שלב ב – מחכה ל3 טיפות
שלב ג – יהפוך ויחכה.
איזה שלב צריך?
רישא – בסתם אדם – שלב ב (3 טיפות)
סיפא – חנווני – שלב א (מוזג כרגיל).
דיונים:
- שואל ר' אלעזר – למה מספיק שלב ב/א? הרי בתרומה צריך לחכות (שלב ג).
עונה רב דימי – באמת גם אצלנו עקרונית צריך לחכות, אלא שהקונה ממהר ומוחל, אבל בתרומה א"א למחול כי זה אסור לזר. - ר"י במשנה – בערב שבת לא צריך.
למה הוא מתייחס?
לרישא – שאדם רגיל מחכה לשלב ב, ור"י מקל שבערב שבת מספיק שלב א
או לסיפא – שלחנווני מספיק שלב א, ור"י מחמיר, שזה דווקא בערב שבת אבל בשאר השבוע צריך יותר (שלב ב) – וכך מכריעים מברייתא.
ולסיכום יוצא –
אדם רגיל – שלב ב (3 טיפות)
חנווני –
ת"ק – שלב א
ר"י – שלב ב, חוץ מבערב שבת ששלב א.
(משנה בעמוד ב)
חלק ג – משנה – עוד על שמן ויין, לגבי דעת הקונה
אבא שלח ילד למכולת עם כסף ואולי עם כלי, לקנות שמן,
לילד יש פונדיון (2 איסרים), והשמן עולה איסר 1, לכן הילד קיבל עודף איסר אחד.
בדרך הביתה הילד שבר את כלי השמן וגם איבד את העודף.
האבא לחנווני – לא התכוונתי שתתן את הכלי והכסף לילד אלא לשליח שלך, והמוכר חייב.
ת"ק – האבא צודק,
אם המוכר לא לקח את כלי, אלא הילד החזיק והמוכר מזג, חייב על השמן אבל פטור על הכלי.
עונה החנווני – אני הבנתי שאתה רוצה שאתן הכל לילד, והמוכר פטור
ר"י – החנווני צודק,
ומקשים על ת"ק – במקרה שהמוכר לקח את הצלוחית, למה חייב? הרי האבא נתן לו וזו אבידה מדעת?
תשובות:
(פז. 7-)
- רבה ורב יוסף – המוכר הוא זה שנתן לילד את הכלי.
אבל אז הסיפא לא מובנת – שמודים חכמים שאם לא לקח אלא רק מזג – שפטור,
והרי הילד כלל לא הביא צלוחית?
(תוס' – לכאורה אפשר לתרץ שרק בסיפא הילד כן הביא את הצלוחית).
אלא באמת האבא כן נתן את הצלוחית לילד, ולמה זה לא אבידה מדעת?
- אביי ב"א ור"ח ב"א – באבידה מדעת אמנם פטור מלהשיב, אבל אם נגע – חייב.
(כמו שרואים ברבה – שאמנם זקן ואינה לפי כבודו פטור, אבל אם נתן לה מכה והלכה לאיבוד – חייב).
דחייה – זה דווקא בבהמה, שהמכה שנתן גרמה לה ללכת עוד יותר לאיבוד,
אבל כאן זה שלקח את הכלי והחזיר לא שינה כלום.
- רב אושעיא – החנווני לקח את הצלוחית כדי לבדוק אם לקנות את הצלוחית
ואומר שמואל – שברע שלקוח מרים כדי לבדוק, מתחייב באונסים.
דחייה – לפי זה למה ר"י פוטר? האם ר"י חולק על שמואל?
- כאן החנווני השתמש בצלוחית שלא ברשות והוא שואל שלא מדעת
לחכמים – הוא גזלן וחייב באונסים
לר"י – לא גזלן, ופטור.
תמונה להמחשת החלקים במאזניים, באדיבות ישי רוזנבלט (תודה רבה!)
4 Responses
בתיבת הטקסט הרביעית מהסוף ישנה טעות כתיב כתוב 'עווית' במקום עביט.
(לא מצאתי מקום ביוטיוב לכתוב תגובות, אולי בגלל נטפרי)
שלום ראובן,
כמובן שאינני פוסק, אך מסברא ברור מהסוגיא שהכל לפי המציאות (לכן יש את החלוקה בין סוגי המאזניים וכמה לכלוך מצטבר עליהם, וכן ההבדל בין סוגי מוכרים (סיטונאי, חנווני, בעה"ב)), ממילא נראה שברור שצריך לבדוק, אך לגבי השאלה כל כמה זמן – זה כבר שאלה שיש לשאול את המבינים במאזניים אלקטרוניים, אולם אני מניח שכיוון שהחוק קבע תקופת בדיקה (אפשר לראות מדבקה על המאזניים במכולת, שמאשרת את המאזניים עם תוקף עד תאריך מסוים), אני מניח שהם בדקו את תקופת הזמן שבה מאזניים יכולים לאבד את דיוקם, ולכן אפשר אולי ללכת על פי זה. (היה ניתן לטעון שהם פחות חוששים לשינוי קטן מאשר ההלכה, אך אני לא חושב שזאת המציאות, במיוחד במאזניים אלקטרוניים, שיש ציפייה לדיוק מושלם).
אשמח לדעתך, כל טוב!
קודם כל רציתי להודות על האתר והשיעורים הנפלאים.
שנית, רציתי לשאול את הרב אורי האם יש נפקא מינה להיום לגבי משקל אלקטרוני?
האם בעלי מכולות/ סופרים צריכים לבדוק את המשקל וכל כמה זמן?
תודה
ראובן
מסתמא גם בזה כמנהג המדינה. ומנהג המדינה הוא החוק, וכפי שהשיב קודמי, יש ביקורת מטעם הממשלה. ובזה נקבע מנהג המדינה.
(אין כוונתי שתמיד החוק קובע את המנהג, כי אם המנהג נגד החוק, המנהג אינו משתנה. דוגמא מהעבר, שהשימוש בדולרים היה אסור, מ"מ כך היה המנהג)