לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים
מרת קלרה חיה בת ישראל יצחק הכהן נוימן ז"ל
למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף לא
(ל: במשנה)
נושאי הדף יומי
א. אם נראה שהונח בכוונה, אינה אבידה, אא"כ מונח כבר שלושה ימים. (אצל בעל חי ישנה חלוקה בין יום ללילה).
ב. רבא – יש אבידת קרקע.
ג. פרה רועה בכרמים או רצה בדרך – האם אבידה או לא? אביי – הכל תלוי בריצה/רועה, רבא – תלוי גם בכיוון הריצה, וכן יש בעיה של אבידת הכרם עצמו (בכרם של יהודי).
ד. 1. השב תשיבם – אפילו מאה פעמים. 2. מספיק שיחזיר לשטח משתמר של המאבד, גם בלי דעתו. ה. כפילויות שונות בתורה והלימוד מהם (כמו השב תשיבם, שלח תשלח וכו').
סיכום הדף יומי
חלק א – מה נחשב אבידה?
אם נראה שהונח בכוונה (פרה רועה בדרך) – זה לא אבידה ולא לגעת
אם לא הונח בכוונה, או בכוונה אבל משהו השתנה (פרה רצה בכרמים) – אבידה
דיונים:
- A. מגביל ר"י-רב: אם עברו 3 ימים, זה כבר אבידה
בחפץ מובן:
מצא טלית באמצע הדרך – אבידה,
מצא טלית מונחת יפה בצד – עד 3 ימים זה לא אבידה, אח"כ אבידה.
אבל בפרה לא מובן
הרי אם רועה בימים – אפילו 100 ימים זה לא אבידה,
ואם בלילה – אפילו שעה אחת זו אבידה?
תשובה – ראה אותה מקצת לפני עלות השחר ועד קצת אחרי החשיכה,
ואם זה קרה 3 ימים – זו אבידה.
- B. מה לגבי מקרי הביניים?
כלומר, במשנה מתוארים שני מצבים קיצוניים –
רועה (נורמלי) בדרך (נורמלי) – לא אבידה,
רצה (לא נורמלי) בכרם (לא נורמלי) – אבידה,
מה יקרה במקרי הביניים? (רועה בכרמים או רצה בדרך)
אם נדייק מהרישא – מקרי הביניים זה אבידה,
אם נדייק מהסיפא – מקרי הביניים זה לא אבידה,
תשובות:
- אביי – מוריד את הפרמטר של המיקום,
כלומר אם רועה – לא אבידה (גם בכרם), אם רצה – אבידה (גם בדרך).
אבל מקשה רבא – אם כך למה המשנה לא הזכירה את החידוש הגדול יותר?
(שאפילו רועה בכרם זה לא אבידה, ואפילו רצה בדרך זה אבידה)
- רבא – המשנה לא הביאה את מקרי הביניים כי הם תלויים בעוד גורמים:
רצה בדרך – תלוי בכיוון: לכיוון העיר – לא אבידה, לכיוון השדות – אבידה.
רועה בכרמים – סתם כך זה לא אבידה (כמו אביי), אבל אם מסכנת את הכרם (כרם יהודי) – זה אבידה של בעל הכרם.
(בכרם של כותי – אם יש חשש שיהרוג אותה אז הפרה נחשבת אבידה,
אבל פה מדובר שקודם יתריע ואם הבעלים לא מקשיב אז מגיע לו).
חלק ב – רבא – יש דבר כזה אבידת קרקע
ור' חנניה מוכיח זאת מהברייתא הנ"ל,
שאם ראה מים שהולכים לשטוף קרקע – צריך לגדור בפניהם, מדין השבת אבידה.
אך דוחה רבא את הראיה – שם זה לא רק קרקע אלא קמה (תבואה), ואפילו שצריכה לקרקע, לא מוגדרת אבידת קרקע.
חלק ג – השיב וברחה השיב וברחה צריך להשיב אפילו 4 ו5 פעמים
מקור – "השב תשיבם"
שאל תלמיד – לכאורה מכאן אפשר ללמוד רק פעמיים?
עונה רבא –
"השב" – אפילו מאה פעמים
"תשיבם" – לומד משהו אחר –
שיכול להשיב את זה לחצר המשתמרת גם בלי להודיע למאבד (בניגוד לגזלן).
חלק ד – עוד כפילויות כמו השב תשיבם
מקרים של רבא והתלמיד:
- השב תשיבם – כנ"ל
- שלח תשלח –
שאל התלמיד – לכאורה צריך לשלח אותה רק פעמיים ולא מעבר,
אך רבא – "שלח" אפילו מאה, "תשלח" – שגם אם רוצה את האפרוחים למצווה (טהרת מצורע) צריך לשלח את האם.
- הוכח תוכיח –
התלמיד – צריך להוכיח עד פעמיים,
אך רבא – "הוכח" – אפילו מאה, "תוכיח" – אפילו תלמיד לרבו.
עוד מקרים של צריכותות וכפלויות:
- "עזוב תעזוב" (פריקה) + "הקם תקים" (טעינה)
הסבר הכפילות: ללמד שצריך גם אם הבעלים לא שם
הסבר הצריכותא של פריקה וטעינה:
טעינה מחדשת – שאפילו שלא סובלת ואין לבהמה נזק,
פריקה מחדשת –
לדעה שטעינה זה בכסף – פריקה מחדש שאפילו שזה בלי כסף חייב,
לדעה (ר"ש) ששניהם בחינם – ללמד שצריך גם טעינה (כי אם היה רק פסוק אחד הייתי מסביר שהוא מתייחס רק לפריקה)
הסבר הצריכותא של שני פסוקים אלה והשבת אבידה:
אבידה מחדשת – שגם צריך להשיב דבר דומם (לא סובל)
פריקה וטעינה מחדש – שאפילו אם הבעלים כן שם, צריך לעזור לו.
- "מות יומת המכה" + "הכה תכה את עיר הנידחת"
הסבר הכפלות: שגם אם א"א להורגם בדרך שצריך (רוצח בסיף, עיר הנידחת בחרב) אז הורגים איך שאפשר. - השב תשיב (משכון ללווה) + חבול תחבול
הסבר הכפלות: שאפילו אם משכן שלא באמצעות בי"ד
הסבר הצריכותא: אחד לכסות יום ואחד לכסות לילה. - פתוח תפתח + נתון תיתן (צדקה גם לפני שנת השמיטה)
הסבר הכפלות והצריכותא:
פתוח תפתח – גם לעניים שאינם מעירך, נתון תיתן – אפילו אם יש לך רק קצת, תתן.
- הענק תעניק –
הסבר הכפלות:
דעה אחת – שצריך לתת לו גם אם ה' לא ברך אותך בזכותו
ר"א – דיברה תורה כלשון בני אדם (ואכן אם ה' לא ברך אז לא צריך להעניק).
- העבט תעביטנו (הלוואה לעני) –
דעה אחת – שאפילו שיש לו משלו, צריך לתת לו.
רי"ש – דיברה תורה כלשון בני אדם (ואכן אם יש לו – לא צריך לתת לו).
