לעילוי נשמת תמר בת מחדיה ממן ז"ל,
למשפחה, שלא תדעו יותר צער
למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף לג
(לג. במשנה – לד. שליש)
נושאים עיקריים בדף יומי:
א. אבידת רבו קודמת שלש אביו. מי נחשב רבו? (גמרא/רוב חכמה/משנה 1). ב. עדיפות לימוד גמרא ממשנה ולהפך. ג. פרק המפקיד: אם השומר שילם ולא נפטר בשבועה הוא קונה הזכות על הכפל. למה נאמר גם בהמה וגם כלים. כיצד קונה – הרי לא בא לעולם? קונה למפרע או בזמן המסירה או בקניין חצר.
סיכום הדף יומי:
א. ראה שתי אבידות:
שלו > אביו/רבו ("אפס כי לא יהיה בך אביון")
רבו > אביו (כי אביו מביאו לעוה"ז ורבו לעוה"ב,
הערות:
- זה נכון גם להרמת משוי ופדיון שבויים,
- אא"כ אביו חכם.
- מי זה רבו –
ר"מ – שלימדו חכמה (סברות)
פשט המשנה – חכמה – גמרא
ר"י – שרוב חכמתו ממנו
וכך נהגו בבבל – שלגבי אבידה רק רבו המובהק,
וכן פסק רי"צ בר יוסף – רי"ח (ומסביר במשנה: חכמה = רוב חכמתו)
רי"ס – אפילו משנה אחת
רבא – כמו רב סחורה שהסביר לנו כלי במסכת כלים (זוהמא ליסטרון, שמורידים איתו את הקצף בכירה).
ואגב – שמואל קרע בגדיו על מי שהסביר להם משנה אחת במסכת תמיד – אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן (נסביר בסעיף ג),
וכך פסק רב אחא בר עולא – רב ששת.
- שאל רב חסדא את רב הונא – מה אם זה רב שצריך גם לתלמיד?
ורב הונא חשב שרומז אליו, ואמר לו – חסדא חסדא את צריך ותצטרך אותי 40 שנה,
ושניהם נפגעו, והתענו 40 יום.
ב. יחסים בין מקרא, משנה וגמרא
- A. ברייתא – מי שלומד:
מקרא – מידה ולא מידה,
משנה – מידה ומקבל שכר,
גמרא – אין מידה גדולה מזו
ופתאום בסוף כותבת הברייתא – ולעולם הוי רץ למשנה, איך פתאום משנה עדיפה?
תשובה – מדובר בימי רבי,
ומרחיב רש"י (מבוא לתורה שבעל פה) –
עד ימי הלל ושמאי – לא היו מחלוקות,
מהילל ושמאי ועד רבי (3 דורות) התרבו המחלוקות, ולא היה פנאי להשוות בין המשניות ולהקשות וכו' (גמרא)
בימי רבי התיישבו על זה (גמרא) – ועשו את המשנה (ההלכה),
אך רבי חשש – שאנשים יאהבו רק גמרא וישכחו את הבסיס של המשנה, ולכן הוסיף שלעולם יהא רץ למשנה.
- B. כמה דרשות:
- הגד לעמי פשעם – ת"ח שפוסקים מתוך משנה ויכולים לטעות, אז אפילו שוגג נחשב מזיד.
(לעומת עמי הארץ שאפילו מזיד נחשב שוגג). - ר"י – הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.
- דרש ר"י בר' אילעי – שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' הַחֲרֵדִים אֶל־דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ (ישעיהו סו, ה) –
שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' הַחֲרֵדִים אֶל־דְּבָרוֹ – ת"ח שלומדים גמרא (סברא)
שאר הלומדים אומרים שאנשי הגמרא לא בסדר:
אָמְרוּ אֲחֵיכֶם – אנשי המקרא,
שֹׂנְאֵיכֶם – אנשי המשנה
מְנַדֵּיכֶם – עמי הארץ
וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם – בסוף כולם יזכו לשמחה,
וְהֵם יֵבֹשׁוּ – חוץ מעובדי הע"ז
ג. השלמה – המשנה בתמיד (ג, ו) –
שאותו אדם לימד את שמואל – "אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן" –
בכניסה מהאולם להיכל היו 3 דלתות,
השמאלית נעולה, המרכזית העיקרית נפתחת מבפנים, הימנית (פשפש) נפתחת עם מפתח.
אז נכנסים בימנית, נכנס לתא, שם יש עוד דלת ומגיע להיכל, ואז פתחו את הדלת המרכזית מבפנים.
בדלת הימנית – אין מנעול בחוץ, אלא צריך להכניס את היד עד בית השח ושם לפתוח – אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, ואז בדלת השנייה שבתא יש מנעול רגיל – וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן.
ד. פרק המפקיד
הקדמה – יש 3 רבות של שומרים:
שומר חינם – חייב רק על פשיעה
שומר שכר – גם על גניבה ואבידה
שואל – גם על אונס
המשנה:
נתן לשומר חינם – יכול להישבע שנגנב ולהיפטר, אם לא רצה להישבע אלא שילם,
ואז נתפס הגנב – הגנב משלם כפל לשומר,
כי כששילם את הקרן "קנה" את הזכויות של הכפל ודו"ה.
למה זה כך?
בירושלמי – זה לא תלוי בבעלים, אלא לומדים מפסוק,
והסברא לכאורה – כיוון שהשומר שילם, הוא סילק את חובו כלפי המפקיד, ועכשיו הפרה שלו.
בבבלי – הבעלים רוצה את הקרן, ובשביל זה מוכן לוותר על הזכות שלו בכפל ודו"ה,
כלומר הבעלים בעצם מקנה לשומר את הכפל ודו"ה.
שאלות:
- איך הם מקנים לו, הרי זה דבר שלא בא לעולם?
שהרי השומר עשה משיכה בהתחלה, עוד לפני שזה בכלל נגנב,
ואפילו לר"מ שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם – זה דווקא כשברור שזה יבוא (כמו פירוץ עץ), אבל כאן – אולי לא ייגנב/יודה וייפטר/לא ייתפס?
עונה רבא – מקנה לו את הבהמה עצמה.
ממתי ואיך?
- משעת המסירה לשמירה, בקניין משיכה.
שואל ר' זירא – אז שהשומר יקבל גם גיזות ווולדות שגדלו בינתיים.
לכן מתקן ר' זירא – זה כאילו המפקיד אכן מקנה לו למפרע מלבד גיזות וולדות
כי עליהן לא מוכן לוותר כי הן באות מגופה
ואילו כפל זה שווח מהעולם (חיצוני) ומוכן לוותר.
- קונה רגע לפני הגניבה, בקניין חצר
ולפי זה:
a. מובן שלא קונה גזיות וולדות שגדלו לפני הגניבה.
b. אם לא נגנבה מהחצר אלא מהאגם – אכן השומר לא יקנה.
- למה כתוב במשנה גם כלים וגם בהמה
תשובה: לפי מה שאמרנו, שזה הבעלים מקנה לו,
אז יש סברא שיהיה דווקא באחד מהם, לכן צריך לחדש שזה בשניהם,
דווקא כלים – כי בבהמה יש לו יכולת להרוויח יותר (דו"ה)
דווקא בהמה – כי לשמור על בהמה זה יותר קשה, אז מגיע לו.
מחר נראה את רב פפא – שהשומר קונה את הכפל ודו"ה לא רק כשהתנדב לשלם, אלא גם כשאמור לשלם.
