בבא מציעא לה – דף יומי

להודייה על חזרת בנינו רועי מרדכי בן ענת ציפורה ודניאל אברהם – בחיים משירות המילואים בעזה,
ולהצלחת הניתוח שלו היום להוצאת הרסיס שנותר
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף לה

תקציר הדף היומי:

א. קושיא נוספת על שבועת רב הונא שאינה ברשותו. ב. הגבלת דין משנתנו שהשומר קונה את הכפל (וגם התייקרות החפץ) רק אם שילם בלי שהטריח את המפקיד לבית דין. ג. האם שומא הדר? אם כן – אם המלווה נתן השומא לאחר בתור שומא – עדיין חוזר, אך אם מכרו – כבר לא חוזר ללווה. אם הלווה נתן שומא מרצונו – מחלוקת אם חוזר. ממתי מתחיל המלווה לאכול פירות השומא. ד. משנה – שוכר שהשאיל ומתה באונס – לפי ת"ק השוכר יקבל את הפרה מהשואל. בגמרא – אפילו שהשואל הוא הבעלים עצמו, ומחלוקת האם כשזה קרה כמה פעמים – יקבל כמה פרות או אחת.

סיכום הדף יומי:

חלק א – (המשך) קושיה נוספת על רב הונא מהברייתא הנ"ל:

תזכורות:

הדין של רב הונא:
שומר שאומר שחייב לשלם (למשל ש"ש שאומר שנגנב) – משביעים אותו שזה לא אצלו.

הברייתא:
המלווה (שומר) הלווה 100 ש"ח ללווה (מפקיד) תמורת משכון.
מקרה ג –
הלווה (מפקיד) תובע 100 מהמלווה (שומר), כי טוען שהמשכון היה 200,
המלווה טוען שהמשכון היה 100, וכופר בכל, ולכן פטור משבועה.

ועכשיו לקושייה:
אם ממילא המלווה (שומר) נשבע את שבועת רב הונא שהמשכון לא בביתו,
אז שגם יגלגלו עליו שבועה שהמשכון היה שווה 100 ולא 200!
אלא מכאן שאין את שבועת רב הונא!

תשובה:
עקרונית יש את שבועת רב הונא, ורק כאן אין – כי המפקיד (לווה) סומך על השומר (מלווה),
ורק לגבי ערך המשכון לא סומך עליו, כי:

1. פנ"י – המפקיד מבחינתו יודע שהוא צודק.
2. גמרא – המפקיד אמור לדעת את המחיר ולא השומר, כי זה של המפקיד.

הערות:

1. למה ברישא לא סומך עליו? ראו תוס'.
2. למה המלווה לא סומך על הלווה? כי ניתן לסמוך על עשירים יותר מעל עניים.

(לה. שורה רחבה 1+)

חלק ב – חזרה למשנה: שילם ונמצא הגנב, השומר מקבל את הכפל ודו"ה

א. מי מרוויח אם החפץ התייקר בינתיים?

סיפור –

שמרתי לך על כיפי (נזמים), ואמרתי שאני לא יודע איפה הם (פשיעה),
לא שילמתי, אז לקחו לי את האפדנא (ארמון), ולכאורה זה נחשב ששילמתי.
נמצאו הכיפי, והסתבר שבינתיים התייקרו.

לכאורה – השומר קנה ולכן ירוויח את עליית המחיר
אבל ר"נ – הבעלים ירוויח (השומר יחזיר לו את הכיפי ויקבל חזרה את האפדנא).

1. למה השומר לא קנה גם את הרווח?
   עקרונית קונה, אלא שכאן השומר לא שילם מרצונו אלא רק אחרי שהטריח את המפקיד לבי"ד, ולכן לא רוצה להקנות לו.

(וראו תוס' – למה הכיפי דומה לכפל (ולכן עקרונית אמור לקנות אותו)
ולא לגיזות וולדות שכבר ראינו שלא קונה).

2. מזה שהמפקיד מחזיר לשומר את האפדנא, לכאורה ניתן להוכיח ששומא הדר:

(כלומר: אם לווה נתן למלווה חפץ (שומא),
אם אחר כך השיג כסף, אם שומא הדר – המלווה צריך להחזיר לו),

דחייה:
ייתכן שבהלוואה שומא לא הדר, כי נתן לו את זה כתשלום גמור,
אבל אצלנו בכ"ז מחזיר את האפדנא – כי נתן רק בטעות כי חשב שאיבד את הכיפי.

ב. האם שומא הדר?

1. A. האם שומא הדר –

נהרדאי – עד 12 חודש,
אמימר – גם לעולם

1. B. למה שומא הדר – משום ועשית הישר והטוב.
2. C. בהנחה ששומא הדר, מה לגבי המקרים האלה:
3. במקרה של שלישייה:
   אני לוויתי ממך והבאתי לך שומא, ואתה הבאת את השומא למלווה שלך,
   ואחר כך השגתי כסף – המקבל השני צריך להחזיר את השומא,
   כי כמו שלך יש "ועשית הישר והטוב" גם לו יש,
   וגם ככה לא רציתם את השומא אלא כסף, אז הנה כסף.

אבל – אם לא נתת כשומא, אלא מכרת או הורשת או נתת לבעלך את השומא,
הקונה הנ"ל לא צריך להחזיר, כי הוא לא רצה מעות אלא את החפץ עצמו.

2. אם נתתי מיוזמתי את השומא, האם עדיין הדר, או שהתכוונתי להקנות לגמרי?

מחלוקת רב אחא ורבינא.

(לה: 7+)

1. D. ממתי השומא של המלווה ומתחיל לאכול פירות?

אביי – משעת כתיבת האדרכתא
רבה – רק משהאדרכתא הגיעה לידך
רבא – רק אחרי האכרזתא

(לה: במשנה)

חלק ג – משנה: שוכר שהשאיל

כלומר, השכרתי לך פרה, ואתה השאלת אותה לראובן, ומתה אצל ראובן באונס

ת"ק – ראובן (שואל) ישלם לשוכר, והשוכר פטור באונס, ויוצא שהרוויח על חשבוני.
ר"מ – כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו!? אלא ישלם לבעלים.

דיונים על ת"ק:

א. שואל רב אידי ב"א – הרי השוכר "קונה" (נפטר) בזה שנשבע שהיה אונס,
אז שהבעלים לא ישביע את השוכר, אלא יתבע ישר את השואל!

עונה אביי – השוכר לא קנאה בשבועה, אלא בעצם זה שמתה באונס,
והשבועה היא רק להפיס את דעתו של הבעלים.

ב. מקרה מעגלי –
A. השכרתי לך פרה, ואתה השאלת אותה לי בחזרה, ומתה אצלי (הבעלים) באונס,
ר' זירא – לפי ת"ק הבעלים יצטרך לשלם לשוכר!

1. B. ויותר מזה – אם הבעלים שוב השכיר אותה לשואל לזמן יותר קצר,
   ושוב השוכר השאיל אותה חזרה לבעלים ליותר קצר,
   ושוב ושוב ושוב:

ר' זירא – אני צריך לשלם לך פרה על כל השאלה והשאלה + להשלים לך את זמן השכירות

שואל ר' אחא מדפתי – הרי יש פה פרה אחת?
עונה ר' זירא – הפרה מתה, ויש כאן הרבה חיובים,
דוחה מר בר"א – נכון שיש הרבה חיובים, אבל רק שתי שמות – שכירות והשאלה,

לכן מר בר רב אשי – ישלם לו רק פרה + השלמת זמן השכירות.