בבא מציעא לו – דף יומי

להודייה על חזרת בנינו רועי מרדכי בן ענת ציפורה ודניאל אברהם – בחיים משירות המילואים בעזה,
ולהצלחת הניתוח שלו היום להוצאת הרסיס שנותר
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף לו

תקציר הדף היומי:

א. ר' ירמיה – גם על שבועת בית דין (כמו שבועת השומרים) יש חיוב חטאת אם נשבע לשקר (=ביטוי שפתיים). ב. שומר שמסר לשומר – רב – פטור, ר' יוחנן – חייב (אביי – כי אין רצונו שאחר ישמור, רבא – כי לא סומך על שבועת האחר). קושיא ממשנתנו, ותירוץ – שנתן רשות, או שהראשון נשבע. קושיה מנתן לילדיו, שפטור), תירוץ – השמירה היא על דעת זה. ג. פשע בה ויצאה לאגם – רבא פטור (מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם), אביי – חייבף כי מתה מהאגם עצמו (ולפני שניהם – לא תלוי ב"תחילתו בפשיעה סופו באונס").

חלק א – המשך המקרה של שוכר שהשאיל לאחר

הקדמה: אדם שנשבע לשקר –

אם לא הרוויח מזה ממון – ביטוי שפתיים – חטאת
אם הרוויח ממון – אשם גזילות

רב ירמיה – לא אומר משהו על דין המשנה אלא על אם נשבעו לשקר,
שבמקרה של שוכר שמסר לשואל יש 4 מצבים:

1. שניהם חטאת – אם לשניהם הדין לא השתנה

מתה כדרכה (=אונס, שוכר פטור ושואל חייב),
ונשבעו שזה היה ליסטים (=גם אונס, כך שהדין לא השתנה).

2. שניהם אשם – אם שניהם הרוויחו ממון ע"י השבועה:

נגנבה (שניהם חייבים)
ונשבעו שמתה מחמת מלאכה (שניהם פטורים).

3. שוכר בחטאת ושואל באשם –

מתה כדרכה (=אונס, שוכר פטור שואל חייב)
ונשבעו שמתה מחמת מלאכה (לשוכר הדין נשאר (פטור), השואל ניסה לפטור את עצמו).

4. שואל בחטאת ושוכר באשם –

נגנבה (שניהם חייבים),
ונשבעו שמתה כדרכה (אונס: שוכר פטר עצמו, השואל נשאר חייב).

מה החידוש?
לאפוקי מר' אמי – שעל שבועת הדיינים לא חייבים חטאת של ביטוי שפתיים, קמ"ל שכן חייבים.

חלק ב – שומר שמסר לשומר

למשל שומר חינם שמסר לשומר חינם, וקרה אונס,

            רב – פטור (נחשב שמירה טובה, כי מסר לבן דעת)

            רי"ח – חייב (זה נחשב שפשע בשמירה)

הערות:

1. אביי – המחלוקת גם בשינוי דרגת השמירה:

רב פוטר גם אם הוריד בדרגה (ש"ש שמסר לש"ח)
רי"ח מחיב גם אם העלה בדרגה (ש"ח שמסר לש"ש)

2. רב חסדא – באמת רב מחייב
   וזה שאמרו שפטור, זה כי הבינו סיפור בצורה לא נכונה:
   היו גננים שהיו מפקידים את הכלי אצל סבתא, יום אחד הפקידו אצל אחד מהם, והוא נתן לסבתא, ונגנב ורב פטר,

אבל מסביר רב חסדא – שם רב פטר כי גם הם היו רגילים להפקיד אצלה,
אבל אם מסר לסתם אדם – גם לרב חייב.

(אבל מהמשך הגמרא משמע שסוברת שרב אכן פוטר).

3. למה רי"ח מחייב:

אביי – כי הבעלים אומר – אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר
רבא – הבעלים לא סומך על השבועה של השני.

נפק"מ – אם בשעת האונס גם השומר הראשון היה שם:

לאביי – עדיין חייב
לרבא – כיוון שכאן השומר הראשון יכול להישבע בעצמו – פטור.

4. ראיות לרב שפוטר:
5. משנתנו – שוכר מסר לשואל, השואל משלם לשוכר והשוכר פטור!

תשובות לרי"ח:
1. ר' אמי – פה מדובר שהרשה לו.
2. רבא (שלדעתו כל הבעיה בשבועה) – כאן מדובר שהשוכר ראה והוא עצמו נשבע.

3. בהמשך הגמרא (רבא) – רי"ח מודה שאם מתה כדרכה פטור גם אם מסרה לשומר אחר, כי "מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם?".
4. רמי בר חמא משנה מב. –
   שומר שמסר את המעות לילדיו הקטנים ולא נעל בפניהם כראוי – חייב,
   משמע שאם היה מוסר לבניו הגדולים – פטור!

תשובה לרי"ח – דווקא בילדיו פטור, המפקיד מרשה לו למסור לילדיו.

(ואדרבה – דווקא מוכח כרי"ח שזה דווקא ילדיו, כי אחרת למה המשנה דיברה דווקא על ילדיו ולא על סתם ילדים?

וראו בתוס' איך רב יסתדר עם זה).

חלק ג – פשע בה ויצאה לאדם ומתה (וסוגיית תחילתו בפשיעה וסופו באונס)

הקדמה – תחילתו בפשיעה וסופו באונס

אני שומר על כסף, המקום הכי טוב לכסף זה קבור באדמה (שמור מגנבים ומאש),
אבל אני שמתי בצריף (פשיעה לגבי אש (אבל מוגן מגנבים),
ובסוף זה בכל זאת נגנב (אונס),

זה "תחילתו בפשיעה וסופו באונס" – ויש מחלוקת אם חייב.

לענייננו – פשע בה ויצאה לאגם (פשיעה לגבי גניבה) ומתה כדרכה (אונס)

רבא – פטור

ואפילו אם תחילתו בפשיעה סופו באונס חייב, כאן פטור,
כי בצריף – יש אולי קשר בין הפשיעה לאונס (אולי אם היה קבור לא היה נגנב)
אבל כאן ברור שבכל מקרה היתה מתה (מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם?).

ומודה רבא – שאם נגנבה ורק אז מתה כדרכה – חייב (כי התחייב כשנגנבה שהרי פשע לעניין הגניבה).

ראיית רמי בר חמא – העלה אותה לצוק ונפלה – חייב,
אבל אפשר לדייק שאם העלה לצוק ומתה כדרכה – פטור.

דחייה – העלה למקום שכולם מעלים לשם וזה לא נחשב פשיעה (וברישא חייב כי לא שמר טוב שלא תיפול).

אביי – חייב

ואפילו אם תחילתו בפשיעה סופו באונס פטור, כאן חייב,
כי בצריף אין קשר בין הפשיעה לאונס,
אבל כאן יש אולי קשר בין הפשיעה לאונס (אולי מתה מההבל שבאגם) – ונחשב שגם סופו בפשיעה.

ומודה אביי שאם חזרה מהאגם ואז מתה – פטור (כבר אין קשר לפשיעה).