להודייה על חזרת בנינו רועי מרדכי בן ענת ציפורה ודניאל אברהם – בחיים משירות המילואים בעזה,
ולהצלחת הניתוח שלו היום להוצאת הרסיס שנותר
להקדשת שיעור ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף לז
נושאי הדף היומי:
א. האם ר' יוסי חולק על הדין ששומר שמשלם זוכה בכפל?
ב. האם מוציאים ממון מספק?
לר' טרפון – לא מוציאין, אלא אם כן – 1. שומר פיקדון שאמור לדעת ממי קיבל. 2. גזלן – בהו"א תמיד, במסקנה – רק אם רוצה לצאת ידי שמיים.
לר' עקיבא – כן מוציאים, אך רק בברי ושמא, לא בשמא ושמא (אא"כ הוא גזלן ורוצה לצאת ידי שמיים).
סיכום הדף היומי:
חלק א – מקרים בהם השומר מרוויח
תזכורת לשתי משניות בהן השומר יכול להרוויח:
משנה שנייה (לה:) – שוכר שהעביר לשואל, ומתה כדרכה,
ת"ק – השואל משלם לשוכר, והשוכר פטור (אונס) – השומר מרוויח מזה שהשאיל
רי"ס – הכסף ילך לבעלים, כי "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו?"
משנה ראשונה (לג:) – שומר ששילם ולא נשבע, נמצא הגנב משלם את הכפל לשומר – השומר מרוויח מזה ששילם.
האם גם כאן רי"ס חולק?
ר"י-שמואל – רי"ס חולק, והשומר לא יקבל את הכפל (והלכה כרי"ס).
רי"ח – כאן רי"ס לא חולק, כי זה לא "סחורה" בפרתו של חברו, כי הוא שילם וקנה.
(לז. במשנה)
חלק ב – משנה: האם מוציאים ממון מספק?
א. הסתירה במשנה
רישא – אדם פונה מיוזמתו לשניים ואומר גזלתי אחד מכם או אבא של אחד מכם הפקיד אצלי כסף, ואני לא יודע מי – משלם לשניהם מספק
סיפא – (המקרה שראינו בתחילת המסכת) – שניים הפקידו אצלו, אחד מאה ואחד מאתיים – יהא מונח עד שיבוא אלינו (ת"ק – מאה, ר' יוסי – הכל) – לא מוציא ממון מספק
תשובה – עקרונית לא מוציאים, אלא המוציא מחברו עליו הראיה,
אז למה ברישא כן מוציאים?
- קנסו אותו –
במקרה של הגזל – קנסו אותו כי גזל,
ובמקרה של הפקדון – קנסו אותו כי אמור לזכור מי הפקיד מה (באו בנפרד)
ואילו:
בסיפא – באו יחד, מכאן שסומכים זה על זה – לא מצופה שיזכור ולא קנסו,
ובסוף הסוגיה – שניים שהפקידו אצל רועה והוא לא יודע מי – שם שמו שלא מדעתו.
אך קשה ממשנה ביבמות – גזל לאחד מחמישה והם מתווכחים ממי,
ר"ט – לא מוציא ממון מספק אלא מניח ביניהם והם יסתדרו – כלומר לא קונסים!
לכן לר"ט צריך הסבר אחר –
- לא קונסים, אלא ברישא מדובר שרוצה לצאת ידי שמיים.
(לז. 2-)
ב. הערות על המשנה ביבמות (גזל לאחד מחמישה) –
- מה הגזלן טוען?
רב מתנה – מכחיש לכל אחד, אבל אם ישתוק – שתיקה כהודאה וישלם לכולם.
ר"י – גם אם שותק לא חייב לכולם, כי שותק כי לא יודע.
- רב – כל ספק הינוח לא יטול,
ואם נטל לא יחזיר (כשאין סימן, ולכן עדיף שלא יחזיר שמא יתן לאדם הלא נכון, אלא יהא מונח עד שיבוא אליהו).
אז למה בגזל לאחד מחמישה לא חוששים שיגיע לאדם הלא נכון?
אלא מסביר רב ספרא – גם כאן "מניח" – הוונה עד שיבוא אליהו.
ג. שיטת ר"ע במשנה ביבמות –
לר"ע – עקרונית כן מוציאים, ובגזל לאחד מחמישה – משלם לכולם,
ואיך מסתדר עם:
- נפל בית עליו ועל אימו, ויש ספק מי נפטר קודם (נפק"מ ליורשים) –
ב"ה וב"ש – יחלוקו
ר"ע – הממון יישאר בחזקתו – לא מוציאים ממון מספק
תשובה –
במקרה של הבית זה שמא ושמא – ולכן יישאר אצל המוחזק
במקרה של גזל לאחד מחמישה זה ברי ושמא – וצריך לשלם לכולם.
- משנתנו – גזל לאחד משניים משלם לשניהם – והרי זה שמא ושמא?
תשובה (כאמור) – כי בא לצאת ידי שמיים.
ד. חזרה למח' רבנן ורי"ס במשנה – נחלקו גם בכלי גדול וכלי קטן
- A. איך מבצעים את ת"ק בפועל (שרק ה100 יהא מונח)?
אחד מקבל את הכלי הקטן, את הגדול מוכרים ונותנים לשני את ערך הקטן,
ושאר הכסף יהא מונח עד שיבוא אליהו.
- B. מה הצריכותא בין מקרה הכסף למקרה הכלים?
- להשמיע שנחלקו בשני המקרים, כי:
במקרה הכסף יותר סביר כמו ת"ק – כי כאן קל לחלק כמו ת"ק.
ובמקרה הכלים יותר סביר כרי"ס – כי בדרך של רבנן בעל הכלי הגדול מפסיד את הכלי שלו, אז אולי עדיף שהכל יהא מונח.
אבל דוחה הגמרא – הרי סברת רי"ס היא לא נוחות החלוקה, אלא "אם כן מה הפסיד רמאי", ואין סיבה שלא יאמר את זה גם בכסף וגם בכלים!
- לכן מתקנים קצת –
לרי"ס – אין צריכותא, כי בשניהם יש את סברת "מה הפסיד רמאי"
אבל בת"ק – יש "לא זו אף זו" – להשמיע שגם במקרה הכלים רק חלק יהא מונח.
