בבא מציעא לט – הדף היומי

להודייה על חזרת בנינו רועי מרדכי בן ענת ציפורה ודניאל אברהם – בחיים משירות המילואים בעזה,
ולהצלחת הניתוח שלו היום להוצאת הרסיס שנותר
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף לט

תקציר הדף היומי:

א. המשך – מורידים קרוב לנכסי שבוי רק כשלא ידוע מה קרה לו, ורק כשנשבה בכוח או ברח. ב. קטן – לא מורידים (שמא יקלקל) וגם לא מורידים אליו (שמא יטענו שזה שלהם).ג. סיפור הסבתא וסיפור מרי בר עיסק (ויוצא משם כמה חידושים: 1. קטן על ידי אפוטרופוס – כן מורידים אליו. 2. מה שאמרו שמורידים – דווקא ברשות בית דין).

סיכום הדף היומי:

חלק א – המשך האם מורידים קרוב לנכסי שבוי

א. המחלוקת – הברייתא חילקה בין 3 מצבים, והמחלוקת במקרה האמצעי:

נכסי שבויים – שיודעים שמת – מורידים,

ואוכל כמה שיכול עד שהשבוי חוזר (אם חי).
נכסי נטושים (המקרה שלנו, שלא ידוע אם מת) – כאן המחלוקת:

ת"ק (ורב) – לא

רשב"ג (ושמואל) – כן,

וכשיורד – "וכולם שמין להם כאריס"

מה "וכולם" מרבה?
את ר"נ – שאם נטש את השדה כי נאלץ לברוח:

ברח מסכנה – גם אז מורידים,
ברח ממס – לא מורידים (כמו "רטושים").

            נכסי רטושים (שנטש את הקרקע) – לא מורידים.

(לט. 13+)

ב. דיונים על דעת שמואל שכן יורד (ומקבל כאריס)

1. A. למה הדין של שמואל דומה:
2. אולי דומה לבעל בנכסי אשתו (מילוג) –
   שמעבד את השדה ומקבל פירות עד רגע הגירושין.

אבל זה לא דומה:
כי הבעל מפסיק לקבל מיד בגירושין, ואפילו אם השקיע בשדה באותה שנה – הפסיד,
ואילו אצלנו כמו אריס – שמקבל גם אחרי!

2. אלא דומה לבעל בנכסי אשתו הקטנה (שחיתנוה אחיה ואימה, קידושי דרבנן)
   שכאן חששו שכיוון שיכולה למאן וללכת, הבעל לא סומך על זה שתישאר, ולכן לא ירצה להשקיע בשדה, לכן תיקנו שיקבל כמו אריס, וכך יקבל גם אחרי שתמאן.

וכך גם אצלנו – כיון שלא יודע אם השבוי פתאום יחזור, לכן אל ירצה להשקיע, לכן תיקנו שיקבל כמו אריס.

1. B. הגבלה של ר"י-שמואל – רק יורד אם אין פירות שמוכנים לקצירה

אבל אם יש – קודם ממנים אפוטרופוס שיקצור,
ורק אחר כך מורידים לשם את הבן (ולא משאירים את האפוטרופוס, כי אפוטרופוס זה לא למבוגרים).

(לט. 😎

1. C. רב הונא – קטן מחוץ לעסק

לא מורידים גדול לנכסי קטן –

החשש: שמא יטען שהשדה שלו (שהרי הוא אחד היורשים),

מתי חוששים:
בהתחלה הגמרא מגבילה את החשש:

1. דווקא באח מהאבא ולא מאימא
2. דווקא שלא עשו שטר
3. ודווקא בשדה ולא בית (כי בבית השכנים יעידו לטובת הקטן)

אבל בסוף הגמרא חוזרת בה – לא מורידים גדול לקטן אף פעם,

אז מה עושים? מורידים איש זר.

והרי באיש זר יש חשש שיטען שזה שלו בעזרת חזקת ג שנים?
אלא מכאן שאין חזקת ג' שנים בשדה של קטן.

ולא מורידים קטן לנכסי גדול –

שמא יקלקל את השדה

(לט: 10+)

1. D. סיפור – ההיא סבתא

יש סבתא ושלוש בנות (א, ב, ג), לבת ג' יש בת קטנה (נכדת הסבתא),
הסבתא ובת א' נשבו, בת ב' חיה, בת ג' מתה, אבל הנכדה חיה.

את מי נוריד לשדה?

הבעיה:

אם את בת ב' – הרי אולי הסבתא נפטרה, ולנכדה מגיע שליש/חצי (תלוי אם בת א' חיה), ויוצא שאתה מוריד גדול לנכסי קטן!

ואם את הנכדה הקטנה – הרי לא מורידים קטן לנכסי שבוי!

הדעות:

אביי –

נוריד את הגדולה לחצי (כי או שחצי שלה (אם בת א' מתה לפני הסבתא), או ששליש שלה ושליש של בת א' השבויה, ומותר להוריד גדול לנכסי גדול)

ונוריד את הקטנה באמצעות אפוטרופוס לחצי השני.

רבא – אם כבר אפוטרופוס – שיקח הכל.

ואם נודע שהסבתא נפטרה, אבל לגבי בת א' עדיין לא ידוע:

האפשרויות:

אם בת א' נפטרה – אז בת ב' והנכדה חצי חצי
אם בת א' בחיים – כל אחת שליש,

לכן מספק: בת ב' והנכדה יקחו שליש, כי זה בטוח מגיע להן,
ונשאר שליש בספק, ויש את אותה מחלוקת:

אביי – יעשו חצי חצי על אותו שליש כנ"ל (בת ב – שישית, נכדה – שישית ע"י אפוטרופוס)

רבא – אם כבר אפוטרופוס – שיקח הכל.

(לט: שליש תחתון)

1. E. סיפור על מרי בר איסק –
   המקרה:
   אביו של מרי נפטר ומרי ירש אותו,
   ואז בא ילד וטען שהוא אחיו מאישה אחרת, ומגיע לו חצי.

הטענות:
רב חסדא לילד – תביא עדים שאתה אחיו,
ה"אח" – יש לי עדים אבל הם מפדים להעיד נגד מרי (איש אלים)
אז אמר רב חסדא למרי – תביא אתה עדים שהוא לא אחיך,
אמר מרי – אבל המוציא מחברו עליו הראיה?
רב חסדא – נכון, אבל לאלימים כמוך אני דורש עדים מהנתבע,
אמר מרי – אבל איך תסמוך על עדותם, הרי גם הם יעידו כי פוחדים ממני!
רב חסדא – עד כדי כך לא חוששים,
ואכן באו עדים והעידו שהוא כן אחיו.

איך יחלקו?
הרי מרי כבר השקיע בקרקע, נטע עצים וכו'?

רב חסדא – אכן יקבל חצי,
ראיה – משנה שאם האחים הגדולים עיבדו את השדה, עדיין הקטנים מקבלים חצי.

שאלות על רב חסדא:

1. דוחה אביי את הראיה – שם הגדולים ידעו על הקטנים, כאן מרי לא ידע שיש לו אח.
2. דוחה ר' אמי את הדין (חלקית) – גם אם האח מקבל חצי, שלפחות ישלם למרי כאריס, כמו כשמורידים קרוב לנכסי שבוי שמקבל כאריס!

דוחה רב חסדא:

1. שם זה ברשות, פה זה שלא ברשות (אמנם לא ידע, אבל עדיין).
2. האח הזה קטן, ולקן לא מורידים קרוב, ולכן גם מרי לא יקבל.