בבא מציעא מב – הדף היומי

השיעור מוקדש לזיווג הגון וראוי במהרה לאסתר בת שרה, וללאה בת עדנה,
ולהבדיל,
לעילוי נשמת חממה בת מורי יצחק ע״ה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מב

תקציר הדף היומי:

א. איך שומרים כסף (עליו לפניו או קבור בקרקע) ב. נושאים בוויכוחים על מי האחריות על השמירה: 1. תחילתו בפשיע הסופו באונס (חייב). 2. אם השומר לא יודע איפה הפיקדון – פשיעה. 3. שומר שמסר לאימו – פטור. האמא ששמרה בארגז ולא קברה, פטורה כי חשבה שזה שלו. 4. ש"ש (בוקר) ששומר על בהמה אמור לראות אם אוכלת. לקוח שמחזיר מוצר פגום הוא שומר חינם. 5. שומר שהשתמש בפיקדון בטעות ושלא באשמתו, יחזיר, אלא אם כן נהנה אז ישלם.

סיכום הדף היומי:

(מב. במשנה עד מג. במשנה)

איך שומרים על כסף

משנה – איך לא שומרים על כסף –

• לתת לילדים קטנים לשמור, ולנעול בפניהם (הילדים/הכסף) לא כראוי
• ללכת בדרך עם הכסף בצרור מאחוריך

א. גמרא – איך כן שומרים על כסף –

1. כשמהלך בדרך –

לשים ביד,
או לפחות לפניך ולא מאחוריך

מקור: רי"צ – "וצרת הכסף בידיך".

1. מקום נייח – שמואל – דווקא בקרקע.
2. והרי במשנה ראינו שמספיק לנעול בפניו כראוי?
   תשובה – זה תלוי בתקופה ובגנבים –

• לנעול כראוי,
• שמואל – בקרקע,
• בעובי הכותל (בין 2 השכבות)
• מעל קורות הבית
• (ומודה שמואל שאפשר בכותל –
  • יש שלא גורסים, כי הרגע אמרנו את זה,
  • ויש גורסים, והכוונה שאפשר בכותל גם בלי שתי השכבות

1. כשמחביא בקרקע – באיזה עומק?

האם זה כמו בחמץ שנחשב מצוי אם לא קבור 3 טפחים?

תשובה – לא, מספיק טפח (רק בחמץ צריך 3, כי אחרת כלב יריח ויוציא).

1. צריך לקבור ברגע שיכול

ולכן אם קיבל סמוך לשבת לא הטריחו אותו לקבור מיד, אבל במוצ"ש יקבור מיד (אא"כ המפקיד יצטרך את הכסף להבדלה).

(אגב האמירה של רי"צ שצריך לשמור את הכסף ביד שלו)

ב. אגב – אגדתא – עוד מאמרים של רי"צ:

1. איך להשקיע – שליש בקרקע (נדל"ן), שליש פרקמטיה, שליש מזומן שיהיה זמין לעסק טוב.
2. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
3. יש תפילה והודיה כשהולכים למדוד את התבואה.

ג. התלבטויות ודינים בשמירת כסף ועוד –

1. A. תחילתו בפשיעה וסופו באונס –

שמר על הכסף בצריף (פשיעה לגבי אש, אבל שמירה ראויה מגנבים)),
ובסוף זה בכל זאת נגנב (אונס),

שתי דעות ברב יוסף האם חייב או פטור,
ולהלכה חייב.

1. B. שומר שאומר שלא יודע איפה הפיקדון –

רבא – כל "לא ידענא" זה פשיעה.

1. C. שלושה מקרים בהם אמורא מתלבט מה הדין ועל איזה מהצדדים להטיל את האחריות:
2. תזכורת: שומר שמסר לשומר (דף לו): רב – פטור, רי"ח – חייב,
   המקרה שלנו:
   שומר חינם קיבל כסף לשמור ונתן לאימו, והיא לא קברה אלא שמה בארגז תכשיטים, ונגנב.

ורבא התלבט את מי לחייב –

השומר הראשון טוען – אמנם לרי"ח לכאורה חייב כי מסר לשומר, אבל מודה רי"ח שאם מסר לבני ביתו פטור,
האימא טוענת – היא חשבה שזה של בנה, ושמרה כמו ששומרת על הכסף שלה, ולכן זה לא פשיעה.

(ולמה הבן שלה לא אמר לה שזה פקדון ולא שלו? כי חשב שאם תחשוב שזה שלו היא תשמור יותר טוב)

ורבא פסק – אכן שניהם לא פשעו ושניהם פטורים (בשבועה).

(אגב, מה אם האימא כן פשעה?
הרמב"ן – יתבע ישירות את השני
רא"ש ומרדכי – יתבע את הראשון, והראשון יתבע את השני).

(מכאן המקרים כבר לא לגבי שמירת כסף)

2. אפוטרופוס של יתומים קנה עבורם שור, ומסרו לבוקר,
   והתברר שלשור אין שיניים, ולא שמו לב, ולא אכל ומת.

רמי בר חמא התלבט מי אחראי –

האפוטרופוס טוען – מסרתי לאדם מקצועי, אני לא שמתי לב שאין לו שיניים.

ורמי בר חמא מקבל את דבריו –

רמב"ן – כי זה לא שכיח, ולא מצופה שישים לב
רשב"א – בזה שמסר לבוקר יצא יד"ח והציפייה שהבוקר ישים לב.

הבוקר טוען – שמתי אותו עם שאר השוורים וזרקתי אוכל, ואל הסתכלתי מי לא אוכל.

ומכריעה הגמרא – עקרונית הבוקר צריך לשלם,

אבל פה המקרה קצת אחר – בסוף חזרו למוכר ודרשו את הכסף והחזיר להם, ועכשיו המוכר תובע את האפוטרופוס – למה לא החזרת לי מיד כשראית שאין לו שיניים? (הייתי יכול לשחוט ולמכור את הבשר),

ובזה המוכר צודק, כי בינתיים הקונה נחשב שומר חינם וחייב על פשיעה,
ועל זה אמרנו שהאפוטרופוס פטור כי מסר לאדם מקצועי,
והבוקר יצטרך לשלם דמי בשר בזול.

(למה בזול?
רש"י – מן פשרה, כי בכ"ז גם הבוקר לא ממש פשע,
רמב"ן – זה לא פשרה אלא מן הדין, כי גם אם היה מחזיר מיד מן הסתם גם המוכר היה מוכר בזול).

(מב: 12-)

3. הפקיד אצל שומר כשות, ולשומר היה גם כשות משלו,
   יום אחד השומר שלח את השמש שיקח מהכשות וישים בשיכר והצביע על שלו, אבל השמש לקח משל המפקיד. והמפקיד תובע את הכשות.

השומר – אני הצבעתי לכשות שלי,
השמש – לא ידעתי שזה לא שלו, ולא חשבתי שזה משנה איזה כשות.

(והשומר לא ידע שהלך לערימה השנייה מזה שלקח לו זמן, כי שתי הערימות היו קרובות).

רב עמרם התלבט, והכריע ששניהם פטורים.

למה שהשומר לא יתן את הכשות שלו למפקיד? (כדין הנהנה מממון חברו)
תשובה – כי כאן מדובר שמשהו התקלקל –

או שהשיכר החמיץ – ויוצא שלא נהנה מממון חברו, ולכן פטור לגמרי,
או (רב אשי) – בכשות היו קוצים, ונהנה רק קצת, ואכן ישלם קצת (מה שנהנה).