בבא מציעא מג – הדף יומי

השיעור מוקדש לזיווג הגון וראוי במהרה לאסתר בת שרה, וללאה בת עדנה,
ולהבדיל,
לבריאות נתנאל בן זהבה
ורפואה שלמה למלכה בת זהירה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מג

(מג. במשנה – מג: במשנה למטה)

תקציר הדף יומי:

א. המפקיד מעות אצל שולחני: אם לא קשורים אז דעתו היתה שישתמש בהם, ואז הוא אחראי עליהם כ: ר"נ – ש"ש, ר"ה – שואל. ב. רבה: אם היו שני שלבים בגזילה (הגזילה עצמה והשימוש), והתייקר בינתיים – משלם לפי היקר. מה ב"ה במשנה סוברים: 1. משלם לפי הזול, אך לא כי חולקים על רבה (פשוט שם לא היה שלב ראשון). 2. מסכימים לרבה, אך לא משלם גיזות וולדות.  ר"ע – משלם לפי המחיר בתביעה.

סיכום הדף יומי:

חלק א – הפקיד מעות אצל שולחני בחינם, והתכוון שיוכל להשתמש – הוא ש"ש או שואל

איך יודע אם התכוונתי שישתמש –

            אם הכסף צרור – לא יגע, והוא ש"ח

והרי תמיד הכסף צרור?

רב אסי-ר"י – הכוונה צרור וחתום

רב מרי – מדובר בקשר משונה (יש איכא דאמרי שמתלבט בזה).

            אם הכסף פתוח – יכול להשתמש – והוא יותר מש"ח:

רב הונא – שואל (וחייב גם על אונסים)

קשה – הרי במשנה כתוב "אבדו", משמע שעל אונס לא חייב?
תשובה – הכוונה אבדו באונס.

סברא – כיוון שיכול להשתמש הוא כשואל.

                        רב נחמן – שומר שכר (וחייב על גניבה ואבידה)

סברא – אם ישתמש בפועל – אז באמת הוא שואל,
אבל כל עוד זה רק רשות להשתמש – עצם הפוטנציאל הוא השכר.

ראיה לר"נ – גזבר של הקדש הביא מעות לשולחני,
אם הביא צרורים – אסור לשולחני לגעת – ולכן הגזבר גם לא מעל,
אם הביא פתוחים – השולחני הבין שיכול להשתמש – ולכן הגזבר מעל,
ומתי מעל – כשהשתמש בפועל – משמע כרב נחמן!

דחייה – אולי באמת מעל כבר במסירה,
וזה שכתוב שהשתמש במעות – זה כדי לחדש ברישא, שאם הביא צרורים, אפילו שהשולחני ממש השתמש – בכ"ז הגזבר לא מעל.

חלק ב – אם שלח יד והמחיר השתנה, לפי איזה מחיר משלם

א. הקדמה –

בגזילה יש שני שלבים –

שלב א – גוזל את החפץ מרשות הבעלים,

שלב ב – הופך את החפץ ל"לא בעין" (משתמש, הורס).

רבה – מה אם מחיר החפץ השתנה?

אם היה רק שלב א – מחזיר לו את החפץ איך שהוא ("הרי שלך לפניך")

אבל אם היה גם שלב שני (והמחיר השתנה לפניו) –

אם המחיר עלה – משלם לפי המחיר הגבוה של השלב השני,

כי "כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה",
והשלב השני נחשב כמו גזילה חדשה.

אם המחיר ירד – כבר התחייבתי למחיר הראשון, והשינוי לא יוריד לי.

ב. במשנתנו – שלח יד בפקדון והמחיר השתנה

ב"ש – לוקה בחסר או ביתר

בפשטות הכוונה – ישלם לפי המחיר הגובה,
בין אם ירד בין אם עלה.

ב"ה – "כשעת ההוצאה" –

            לאיזה שלב התכוונו –

            אם לשלב ב (כשהשתמש בפועל) – זה כמו ב"ש שתמיד ישלם את הגבוה:

כי אם המחיר עלה – ישלם "כשעת ההוצאה" את המחיר הגבוה,

ואם המחיר ירד – גם ישלם את הגבוה, שהרי כבר התחייב בגבוה

תשובה – מדובר שהמחיר ירד, והם כן נחלקו:
כי כאן הרי לא מדובר בגזלן רגיל אלא בשומר,
ולפי ב"ה – לא התחייב בשלב א, ולפי ב"ש – התחייב בשלב א (לגבוה),
במה נחלקו:

1. ב"ה – שליחות יד צריכה חסרון, וכיון שלא חיסר – אין שלב א

ב"ש – שליחות יד לא צריכה חסרון, ולכן שלב א כבר קובע.

2. כאן לא שלח יד אלא השתמש כסולם, והמחלוקת בדין שואל שלא מדעת –

ב"ש – נחשב גזלן, ולכן היה שלב א
ב"ה – לא נחשב גזלן, ולכן אל היה שלב א.

דחייה – רבא פוסק בשתי ההצעות כמו מה שאמרנו בב"ש!

            אלא הכוונה לשלב א (שזה "שעת ההוצאה") –

אם המחיר ירד – כאמור, ודאי שלפי כולם ישלם את היקר,
אלא הכוונה שהמחיר עלה –

שלפי ב"ש – ישלם את הגבוה,
ולפי ב"ה – ישלם את הנמוך,

                                    קשה – יוצא שרבה כמו ב"ש שמשלם את היקר!

אלא הצעה שלישית – הם בכלל לא נחלקו במחיר שהשתנה (ולכן אל קשה על רבה)
אלא נחלקו האם ישלם על גיזות וולדות שנולדו אחרי הגזילה –

ב"ש – ישלם (לוקה בחסר (גיזות) וביתר (וולדות) – כר"מ

(וכך גם משמע בלשון "חסר ויתר")

ב"ה – לא משלם – כר"י

ר"ע – כשעת התביעה (משלם לפי המחיר כשבי"ד אמרו לו לשלם)

            אם לא היו עדים נגדו – אז לפי שעת ההודאה בבי"ד

אם היו עדים –

ר"י-שמואל – מודה ר"ע לב"ש וב"ה כשעת הגזילה, כי העדים מחייבים אותו.
רי"ח – גם כאן זה כשעת התביעה, כי מי שמחייב זה לא העדים אלא הבי"ד.

וההלכה –

ר"י-שמואל, ורי"ח – כר"ע (כל אחד לפי שיטתו)
רבא – כב"ה