בבא מציעא מה – דף היומי

השיעור מוקדש לזיווג הגון וראוי במהרה לאסתר בת שרה, וללאה בת עדנה,
ולהבדיל,
לבריאות נתנאל בן זהבה
ורפואה שלמה למלכה בת זהירה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מה

תקציר דף היומי:

א. למה לבית שמאי לא מחללים כסף על זהב? 1. כי זהב הוא "פירי" (ולא מטבע). 2. כי לא מחללים פעמיים על כסף ("וצרת הכסף"). 3. גזירה שמא ישהה המע"ש. ב. משנתנו מדברת על כסף כתשלום (ולא קונה מטלטלין), ולא כחליפין, ורב ולוי נחלקו האם כסף (מטבע) יכול לקנות מטלטלין בחליפין.

סיכום דף היומי:

חלק א – לגבי חילול כסף מע"ש על זהב (משנה מע"ש) –

תזכורת –

יש מטבע ויש פירא (מטלטלין),

נפק"מ:

כדי לקנות מושכים את פירא (מטלטלין) ולא את המטבע,

ומחללים מע"ש מחוץ לירושלים רק על מטבע ולא על פירא.

המחלוקת לגבי חילול כסף מע"ש על זהב (משנה מע"ש) –

ב"ה – מותר
ב"ש – אסור

שלושה הסברים:
(הגענו ל3 ההסברים מאמירה של רי"ח (או ר"ל) – שב"ש אוסרים דווקא כסף על זהב, אבל פירות מע"ש על זהב מותר, ור"ל (או רי"ח) חולק (לכן בכל הסבר נסביר גם את רי"ח)) –

1. ההסבר שכבר ראינו: האם זהב זה פירא או מטבע –

ב"ש – זהב זה פירא ביחס לכסף, ואסור לחלל על פירא

ורי"ח – מודים ב"ש בפירות שמותר, כי זהב יחסית לפירות הוא ודאי מטבע.
ואילו ר"ל – זהב הוא ממש פירא אפילו ביחס לפירות.

ב"ה – זהב זה מטבע

לפי כולם זהב זה מטבע, אז למה בכ"ז לב"ש אסור על זהב –

2. ב"ש אסורים – כי כתוב "וצרת הכסף" – כסף אחד, כלומר מותר לחלל מחוץ לירושלים רק פעם אחת על כסף.

ורי"ח – פירות על זהב מותר, כי הבעיה זה רק זהב וכסף פעמיים, לא פירות.
ואילו ר"ל – גם כאן אוסרים, כי לדעתו לב"ש זהב זה פירא.

ב"ה – כתוב בפרשייה פעמיים כסף, מכא שאפשר לחלל כמה פעמים על כסף.

3. ב"ש אוסרים – גזירה שמא ישהה את המע"ש בבית (יחכה שיהיה לו מספיק כסף מע"ש כדי למלא את הזהב (פי 25).

ורי"ח – בפירות לא חששו, כי ממילא לא ירצה להשהות כי יתקלקלו.
ואילו ר"ל – גם בפירות יש חשש שישהה.

ב"ה – אין חשש שישהה (גם בכסף).

הרחבות והערות:

1. לגבי ההסבר הראשון (שלפי ב"ש זהב זה פירא),
   ראינו מחלוקת רי"ח ור"ל האם זה גם פירא ביחס לכסף – מי אמר מה?
2. ראיה שרי"ח הוא שסובר שב"ש אוסרים גם בפירות, (לפי הסבר 1) – כי זהב זה ממש פירא

רי"ח – לא לווים דינר על דינר (מצד ריבית שראינו אתמול)

וזה ודאי ב"ש (כי לב"ה זהב זה מטבע ומותר)
ויוצא שזהב הוא פרי גם ביחס לעצמו ולא רק ביחס לכסף, וזביר שגם ביחס לפירות.

דחייה – אולי ביחס לפירות אמיתיים הוא מטבע.
ורק לכסף ולעצמו הוא פירות,

1. ראיה הפוכה – רי"ח הוא זה שאומר לב"ש מותר לחלל פירות על זהב:
   רבין–רי"ח – שלמרות שאסור לללוות דינר בדינר (וכאמור זה דעת רי"ח בב"ש)
   בכ"ז כן מחללים פירות על דינר זהב!

ועוד ראיה – במשנה הבאה שם במע"ש –
איך מחללים מעות נחושת על כסף –
לב"ש – יחלל הכל,
לב"ה ישאיר אצלו חצי.

איך הקדושה הגיעה למעות הנחושת?
כנראה שאפשר לחלל פירות על מעות נחושת (כלומר הם מטבע)
ואם נחושת זה מטבע, כל שכן שזהב זה מטבע (ביחס לפירות).

דחייה (כמו אתמול) – במקומות שבםה מקבלים נחושת, אז זה אפילו יותר עובר לסוחר מאשר זהב.

2. לגבי ההסבר השני – שזהב זה מטבע ביחס לכסף, אבל לב"ש א"א לחלל כסף על זהב כי לא מחללים פעמיים על מטבע ("וצרת הכסף")

הערות:

1. אז למה לא חידש יותר – שגם אסור לחלל כסף על כסף או זהב על בזה?

בשביל לחדש לב"ה שמתירים – שמתירים לא רק בכסף על כסף אלא גם כסף על זהב.

1. דחיות לשיטה הזו: – במשניות שם במע"ש (ב, ח-ט) כאמור – אפשר לחלל כסף על נחושת ונחושת על כסף,

במשנה ח מדובר בירושלים אז לא קשה,
אבל במשנה ט מותר גם בחוץ לירושלים, אפילו שמעביר ממטבע למטבע!

3. לגבי ההסבר השלישי – שב"ש אוסרים גזירה שמא ישהה את המע"ש בבית

במשנה מע"ש ב, ז – לא כתוב שאי אפשר לחלל כסף על זהב, אלא רק "לא יעשה",
משמע שאם עשה – בדיעבד תופס,

מכאן שזה רק גזירה דרבנן (שמא ישהה)

חלק ב – האם כסף קונה מטלטלין בחליפין?

הסבר השאלה –

נקדים – יש כל מיני סוגי קניינים, למשל בשדה –

1. כסף,
2. חליפין, ויש שני סוגים:

יש חליפין שדומים לכסף (כי נותן תמורה), למשל מחליף פרה בחמור

ויש חליפין של "קניין סודר" שזה יותר סמלי.

כשהמשנה אמר שכסף לא קונה מטלטלין, בפשטות הכוונה שלא קונה בקניין כסף
והשאלה היא – האם יכול לקנות בקניין חליפין?

דעות וראיות:

מח' רב ולוי,
ורב פפא מסביר למה לא – כי העיקר בכסף זה הצורה הטבועה, וזה דבר שמשנתנה, ולכן לא קונה בחליפין.

ראיות שלא קונה:

1. משנתנו – זהב קונה כסף,
   ולכאורה הכוונה בחליפין, ומכאן שכשאמרנו שכסף לא קונה זהב – גם בחליפין לא קונה.

דחייה – המשנה לא מדבר על חליפין,
כי אם מדובר בחליפין אז אין הבדל בין כסף וזהב.
אלא המשנה בקניין כסף, ולא ידוע מה תאמר על חליפין.

שאלה – אם המשנה בקניין כסף – למה כתוב שהזהב קונה את הכסף,
הרי זה לא קניין, אלא מושך את הזהב וקונה, ורק מתחייב בתשלום כסף!

            תשובה – נשנה את המשנה: הזהב מחייב כסף.      

2. ברייתא כמו משנתנו שמרחיבה, והגמרא עונה כנ"ל.

הבעיה שכאן א"א לשנות ל"הזהב מחייב כסף"
כי הברייתא אומרת שהזב קונה את הכסף בכל מקום שהוא, משמע קניין!

עונה רב אשי – הכוונה שנקנה הכסף כמות שהוא – שצריך לשלם כמו שסיכמו (מטבעות ישנות/חדשות).