בבא מציעא מז – הדף היומי הקצר

השיעור מוקדש לזיווג הגון וראוי במהרה לאסתר בת שרה, וללאה בת עדנה,
ולהבדיל,
לבריאות נתנאל בן זהבה
ורפואה שלמה למלכה בת זהירה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מז

תקציר הדף היומי:

א. רב הונא – דמים שהמוכר לא הקפיד כמה הם – קונים מטלטלין (בהו"א – מדין חליפין, למסקנה – קניין דמים, ולא גזרו לר' יוחנן).  ב. חליפין שכן הקפידו עליהם – למסקנה – עדיין חליפין. ג. חליפין בכליו של קונה או מוכר (מחלוקת רב ולוי, וכן ת"ק ור"י). ד. חליפין בפירות (ר' ששת – כן, ר"נ – לא). דינים שנלמדים מלשון שטר החליפין. ה. פירוש "אסימון". ו. מחלוקת רי"ח ור"ל – האם מהתורה מעות קונות או לא. הלימודים וראיה מהמשנה.

סיכום הדף היומי:

חלק א – מקרים של קניין חליפין בכסף וקניין כסף בחליפין

(תזכורת – האם כסף קונה בחליפין? כל האמוראים – לא)

א. קניין דמים שבו המוכר לא הקפיד על השווי:

רבה-רב הונא – "תמכור לי את הסחורה בדמים האלו", ולא בדק כמה יש שם – קנה בכסף

1. למה קנה?
2. בחליפין (כי כיוון שלא הקפיד על הסכום, שזה מראה שזה חליפין ולא כסף).

והרי כסף לא קונה בחליפין?

2. בקניין דמים (כסף),

והרי כסף לא קונה מטלטלין?

זה כרי"ח – שמהתורה כסף כן קונה, וחכמים גזרו שלא,
ופה לא גזרו, כי זה לא שכיחא.

1. האם יש במקרה הזה אונאה? (הרי הכסף לא המחיר של החפץ)

רבה – יש, כי מדובר במכירה
ר' אבא – לא, כי לא בדק, מראה שמחל.

ב. מקרה הפוך – קניין חליפין שבו המוכר כן הקפיד על השווי

ר' אדא ב"א – לא קונה (כיוון שהקפיד זה הופך לקניין כסף, וכסף לא קונה מטלטלין)

הראיה – ברייתא שבה שניים מסכימים להחליף פרה וחמור, וכל אחד מתאר כמה שלו שווה,
בעל החמור משך את הפרה, ושנייה אח"כ החמור מת – לא היה קניין.

ולמה לא? הרי משיכת הפרה עושה חליפין ומיד החמור נקנה לשני?
אלא שכאן כיוון שהקפידו על המחיר – לא היה חליפין אלא מעות,

רבא – קנה,

            שהרי מה אנשים טפשים? ברור שגם בחליפין אנשים בודקים את השווי!
אלא בברייתא לא קנה כי כי זה היה פרה+טלה מול חמור,
ובעל החמור משך רק את הפרה ולא את הטלה, לכן עוד לא היה קניין.

(מז. מתחת לאמצע)

חלק ב – קניין חליפין

א. במה עושים חליפין (קניין סודר) –

של מי הסודר –

            רב – של הקונה

סברא: מובן, כי זה כמו כל קניין – הקונה נותן משהו למוכר, ומוכר מקנה את השדה
(ע"י שהסודר יוצר אצל המוכר גמירות דעת)

ת"ק – וכן ברות – בועז (הקונה) נתן את הנעל לגואל (המוכר)

לוי – של המוכר

            סברא: פחות מובן – למה המוכר גם נותן סודר וגם נותן את השדה?

רבא מדיסקרטא – סוג של קניין אגב (מקנה את השדה אגב הסודר)

אך שאל – הרי מטלטלין נקנים אגב קרקע, אבל קרקע לא נקנית אגב מטלטלין?

רבה – זה לא קניין אגב,
אלא גם ללוי המוכר קיבל משהו – את ההנאה שהקונה מוכן לקבל את הסודר, וההנאה יוצרת אצלו גמירות דעת.

ר"י – וכן ברות – הגואל (המוכר) נתן את הנעל לבועז (הקונה).

ב. מהו החפץ של החליפין?

ברייתא – כלי, לא צריך שווה פרוטה

האם אפשר פרי?

וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.

ר"נ – דווקא כלי

נעלו – כלי.

ואילו רב ששת – "נעלו" רק מלמד שצריך דבר מסוים (רימון ולא חצי רימון)

רב ששת – אפשר גם פירות

לקיים כל דבר – גם פירות

ואילו ר"נ – "כל דבר" לא מלמד על החפץ אלא על סוגי הקניינים

ג. נבחן את שני הנושאים הקודמים בראי נוסח השטר שמעיד על החליפין, ועוד:

רב ששת בריה דר"א – "קנו במנא דכשר למיקניה ביה"

מנא – כלי, כמו ר"נ,

דכשר – 1. לאפוקי משמואל שהתיר גם מרוקא (מגללים/געיני תמרים)

2. למעט כלי שאסור באיסורי הנאה.

למיקני –

1. שהקונה נותן את הכלי ולא המוכר
2. רב פפא – לאפוקי ממטבע
3. רב זביד/רב אשי – למעט איסורי הנאה (אם לא נלמד את זה לעיל מ"כשר")

ביה – איכא דאמרי ברב פפא – שמכאן מיעט מטבע.

חלק ג – חזרה למשנה

א. אסימון קונה מטבע

מה זה אסימון?
זה חייב להיות משהו שהוא יותר פירא (מטלטלין) מאשר כסף:

1. רב – מעות הניתנות בבית המרחץ

דחייה – יש ברייתא שבה מוזכרות גם מעות הניתנות בבית המרחץ וגם אסימון, מכאן שזה אל אותו דבר.

ואם נדחה – זה רק בא להסביר מה זה,
יש עוד ברייתא ששם יש מח' לגבי אסימון ולא לגבי מעות בית המרחץ – מכאן ברור שזה לא אותו דבר.

2. רי"ח – מטבע בלי צורה,

וכן אמר רי"ח כשהשווה את ר' דוסא עם רי"ש, ושניהם אומרים שאסימון זה מטבע בלי צורה.

חלק ד – האם כסף קונה מטלטלין מהתורה

הדעות:

ר"ל – לא קונה מהתורה

מקור – "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" – משמע דבר הנקנה מיד ליד – כלומר משיכה

אך רי"ח – משם לומדים דיני אונאה (שרק בדבר הנקנה מיד ליד (מלטלין) יש אונאה.

ואילו ר"ל – אפשר ללמוד מכאן גם לעניין שצריך משיכה.

רי"ח – מהתורה קונה, וחז"ל גזרו שלא יקנה אלא במשיכה, מהחשש שיאמר המוכר לקונה "נשרפו חיטיך בעלייה"

ראיות:

1. משנה מד – כסף לא קונה מטלטלין אלא צריך משיכה, ושניהם יכולים לחזור בהם
   ר"ש – רק המוכר יכול לחזור בו.

לרי"ח מובן – כי מהתורה קונה, ושניהם לא חוזרים בהם, אלא שחז"ל תיקנו שלא יקנה, וחז"ל יכולים לתקן איך שרוצים.

אבל לר"ל – הרי מהתורה לא קונה, אז מה הסברא של ר"ש?
עונה ר"ל – באמת דעתי שמהתורה לא קונה זה רק לחכמים,
אבל לר"ש אכן מהתורה קונה ורק מדרבנן לא קונה.

נמשיך מחר.