בבא מציעא מט – הדף היומי הקצר

השיעור מוקדש לעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
ולהבדיל,
לעילוי נשמת רייזי דורה שלומוביץ בת רחמיאל ופרימט ז"ל, שזה יום הזכרון לפטירתה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מט

(מח: למטה)

תקציר הדף היומי:

א. האם תשלום חלקי קונה הכל – תליית מחלוקת רב ור' יוחנן במח' תנאים, ודחייתה.
ב. מחלוקת רב ורי"ח האם מותר לאדם לחזור בו מהסכמה למכור – לרב כן ולר' יוחנן לא. ראיות ותלייה במחלוקת תנאים.
ג. אם הפירות ממילא אצל המוכר, מעות קונות גם ללא משיכה.
ד. אונאה – שישית (ר"ט – שליש), מחלוקת האם רק שישית מהשווי או גם שישית מהסכום ששולם.

סיכום הדף היומי:

המשך – מתי יכולים לחזור בהם מעיסקה

חלק א – כששילם רק על חלק – האם זה משפיע על הכל או רק על חלק?

תזכורת:

כסף קונה קרקע, לא קונה מטלטלין (ר"ל – מהתורה/ רי"ח – מדרבנן), אבל יש קללת "מי שפרע"

ואנחנו באמצא דיון – אם שילם רק על חלק –

רי"ח – הכל (קונה את כל הקרקע, יש מי שפרע על הכל)

רב – רק כנגד התשלום,

אולי זו מחלוקת תנאים:

הקדמה: שמיטה לא משטמת הלוואות שנעשו עם משכון, כי הלווה בעצם כבר החזיר את ההלוואה.
מה אם המשכון רק על חצי מהסכום?

רשב"ג – השביעית לא תשמט –

ומשמע שהכוונה לכל ההלוואה, כלומר כמו רי"ח.

ר"י – המשכון עוזר רק אם הוא כנגד ההלוואה,

משמע – הוא עוזר רק כנגד הסכום שלו  ולא על הכל – כלומר כמו רב.

דחייה – אולי רשב"ג כרב שזה רק כנגד הסכום של המשכון,

ור"י מחמיר מעבר לזה – ואומר שכל עוד זה לא כנגד כל הסכום זה לא עוזר כלל (אפילו לא בסכום המשכון).

(אז למה נתנו משכון? זכרון דברים בעלמא).

חלק ב – האם דברים מחייבים (אם סיכמו בע"פ, האם יכול לחזור בו)

א. המקרה: רב כהנא מוכר פשתן, וקיבל מהקונה רק חלק מהכסף, והמחיר עלה ורוצה לחזור בו

רב – יכול לחזור

כדי להתיר, רב בעצם אומר שני דברים:

1. מהנושא הקודם – מי שפרע זה רק כנגד הכסף ששולם – ועל הסכום שקיבל אכן אסור לו לחזור בו.
2. על החצי השני גם אין מי שפרע וגם אין "ממחוסרי אמנה".

רי"ח – לא יחזור (ממחוסרי אמנה)

לרי"ח, כדי לאסור, מספיק שיאמר אחד מהדברים, אם כי בפועל אוסר מצד שניהם:

1. מהנושא הקודם – יש מי שפרע על כל הסכום,
2. גם ללא מי שפרע – יש גם בעיית מחוסרי אמנה.

ב. ראיות לרי"ח שאסור לו לחזור בו (מחוסרי אמנה)

1. רי"ס בר"י – "הין צדק" – מלשון "הן" (כן) – שהכן שלך יהיה כן והלא יהיה לא.

דחייה – שם הכוונה שלא יתכוון כבר מראש לחזור בו,
אבל אם הנסיבות השתנו (המחיר עלה) – יכול לחזור בו.

2. ר"ש בברייתא –
   דינר זהב לא קונה טלית (אבל יש מי שפרע),
   אם רק דיברו – אין מי שפרע, אבל יש "אין רוח חכמים נוחה הימנו" – כרי"ח שהוא ממחוסרי אמנה.

אומרת הגמרא – זו מחלוקת תנאים:

ר"ש (כמו רי"ח) – שאסור לחזור בו,

אבל רי"ח בן מתיא (כרב) – שיכול חזור בו –

במשנה בדף פג – שהבן הלך ושכר פועלים ואמר להם שהוא יאכיל אותם אבל לא אמר כמה ואיזה אוכל,
ואמר רי"ח ב"מ – יאכיל אותם כסעודת אברהם אבינו,

לכן לך תבטל אותם ותגיד מראש שרק פת וקטנית.

הנה רואים שיכול לבטל!

דחייה – גם רי"ח יכול להסתדר עם רי"ח ב"מ,
כי כאן הפועלים לא באמת סמכו דעתם על הבן כי ידעו שקודם אביו צריך לאשר – ולכן כאן מותר (אבל אם התחילו לעבוד אז אסור לחזור בו, כי כבר סומכים דעתם כי מניחים שהאבא הסכים).

הראיה – שגם לרי"ח מי שמבטיח מתנה גדולה יכול לחזור בו (כי המקבל לא סומך דעתו)
אבל במתנה קטנה (כמו מעשר ראשון ללוי) – לא חוזר, כי השני סומך דעתו.

ג. סיפור –

גירסא א –

הלקוח שילם למוכר על שומשום אבל עוד לא משך, ואז השומשום התייקר, והמוכר חזר בו.
המוכר אמר לקונה שיבוא לקחת את כספו, והקונה לא בא, ובינתיים הכסף נגנב.

רבא – כיוון שאמר לו לבוא ולא בא – לא נחשב שומר ופטור.

ומה עם "מי שפרע"?
רבא – אכן יהיה לו מי שפרע (אא"כ יקיים את המקח ויתן לו את השומשום)

גירסא ב (רב פפי שמע מהמוכר עצמו) שכלל לא קשורה אלינו –

הקונה בא בערב שבת וביקש לקנות שומשום, המוכר אמר שאין לו,
והקונה לא יכל לחזור הביתה עם הכסף (כי שבת), אז שאל אם יכול לשים אצל המוכר,
אז אמר המוכר – "הרי ביתי לפניך", והכסף נגנב,

ועל זה אמר רבא – "הרי ביתי לפניך" זה לא קבלת שמירה, ולכן פטור.

(מט: 8+)

חלק ג – חזרה למשנה – מתי חוזר בו אם שילם

א. מקרה שבו ר"ש מודה שגם המוכר לא יכול לחזור בו (במעות על מטלטלין)

(חזרה למשנה: כאמור – מעות לא קונות מטלטלין, ולכן לחכמים – שניהם חוזרים בהם, ר"ש – רק המוכר)

ברייתא – ר"ש: אם הפירות כבר אצל הלוקח, לא חוזר בו

קשה – פשיטא! הרי כבר משך וקנה!

תשובה – ראובן השכיר שטח לשמעון,
שמעון שם שם פירות, וראובן שילם לו עליהם ועוד לא משך – לא יכולים לחזור בהם,

כי (כרי"ח) שמהתורה מעות קונות,
וחז"ל תיקנו שלא יקנו כדי שלא יאמר המוכר לקונה "נשרפו חיטיך בעלייה",
אבל כאן שהפירות ממילא בשטח של הלוקח – אין את הסברא, ולא חוזר בו.

ב. רב חסדא כת"ק ששניהם חוזרים בהם –

אדם שילם על יין ולא משך, ובאו לקחת את היין למלך ורצה לחזור בו,

ואמר רב חסדא (כת"ק) – ששניהם יכולים לחזור בהם.

(מט: במשנה)

חלק ד – נושא חדש: אונאה

העקרונות:

פחות משישית (שתות) – יש מחילה והכל בסדר
יותר משישית – המקח בטל ומחזירים את המוצר והכסף
שישית – זה אונאה – המקח קיים ויחזיר את הפער.

סכום האונאה

ת"ק כאמור – שישית
ר' טרפון – שליש

בגמרא – איך מחשבים א השישית – האם מהחפץ או הסכום ששולם?

כלומר – אם שווה 6 ומכר ב7 או ב5 – זה ודאי אונאה כי זה שישית משווי החפץ,

אבל אם שווה 7 ומכר ב6 – מבחינת שווי החפץ זה פער של 1/7, אבל מבחינת הסכום ששולם בפועל (6) זה בעצם 1/6.

וכן אם מכר חפץ של 5 ב6 –
מבחינת שווי החפץ זה יותר מאונאה, אבל מבחינת מה ששילם זה 1/6,

רב – לא אונאה (הולכים לפי מחיר החפץ)
שמואל – גם זה אונאה (הולכים לפי המחיר ששולם)

ראיות לשמואל:

1. ראיה ממשנתנו –
   "ארבע כסף מעשרים וארבע"
   ולכאורה הכוונה שווה 20 ומכר ב24,
   וכך גם מר' טרפון – שאונאה זה 8 מתוך 24,
   ולכאורה הכוונה ששווה 16 ומכר ב24,

שזה אונאה (1/6 או 1/3) רק לשמואל (רק מהכסף ששולם),

דחייה – לת"ק הכוונה שמכר דבר ששווה 24 ב20 או 28, שזה אכן 1/6 מהחפץ (ולר"ט מכר 24 או ב16 או ב28).

2. ברייתא שאם מכר 5 ב6 זה אונאה – כמו שמואל.