בבא מציעא ע – גמרא דף יומי

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

ומצאנו גם את הסרטון הישן:

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף ע

(סט: 8- עד עא. 12+)

תקציר הגמרא:

א. שכירות שהמקבל מקבל גם אחריות על שבירה – עדיין שכירות ולא ריבית (כל עוד לא מקבל עליו את כל האחריות גם על הוזלה וכד').
ב. בדיני עסקא – "קרוב לשכר ורחוק להפסד" (לנותן) – שכל האחריות על ההפסד על המקבל ("צאן ברזל") אסורה מדרבנן, וביתומים הקלו.
ג. בעסקה הנ"ל, הבהמה של המקבל (ובכל זאת, אם קיבל מגוי פטור מבכורה כי יד גוי באמצע).
ד. אמנם מותר לקחת ריבית מגוי אך רב הונא (לפי גרסא 1) – מדרבנן לא (מעבר לכדי חייו, ומי שאינו ת"ח).

סיכום הדף יומי:

חלק א – האם שכירות שיש בה אחריות מותרת? (האם היא שכירות או הלוואה)

[תזכורת: רב חמא – היה משכיר את הכסף שלו, כמו שאפשר להשכיר מעדר.

אך חכמים אסרו: זה לא שכירות, כי בשכירות יש:

1. פחת
2. חוזר בעינו]

עכשיו נראה עוד דבר שמגדיר הלוואה מול שכירות]

רב – אני יכול להשכיר לך ספינה בכסף, ואתה אחראי אם היא נשברת.

והרי אם אחראי – זה לא שכירות אלא הלוואה, אז איך משלם על זה – הרי זה ריבית?

הסביר רב ששת – (יש ברייתא דומה לגבי פרה) שכאן זה לא הלוואה, כי לא אחראי על הכל אלא רק על מיתה, ולא על אם מחיר הספינה ירד.

וכן מתיר רב פפא.

ופסק דומה –

רב ענן בשם שמואל: מותר לאפוטרופוס של היתומים לתת את הכסף שלהם בריבית,

אך דחה ר"נ – לא ייתכן ששמואל אמר את זה, תגיד לי מה בדיוק הוא אמר,

ואמר רב ענן – לא היה מדובר בריבית, אלא במקרה דומה לנ"ל: ליתומים היה סיר שהשכירו אותו והשוכר קיבל אחריות (שילם על הפחת), ושמואל התיר.

ואמר ר"נ – זה כי זה לא ריבית, ומותר לכולם, כנ"ל (כי גם כאן לא קיבלו אחריות על הכל (לא אחראיים אם הסיר נהיה שחור).

(ע. 4+)

חלק ב – המשך עיסקא

תזכורת ל3 המצבים:

מותר – אם הנותן (צדיק) "קרוב להפסד ורחוק משכר" – כל הסיכון על הנותן, וזה לא הלוואה.

ביניים – חצי וחצי – מותר אם הנותן משלם לו עוד קצת על ההתעסקות.

אסור – אם הנותן "קרוב לשכר ורחוק להפסד" ("צאן ברזל") – המקבל אחראי על ההפסדים מהקרן, ומשלם אחוז אם היה רווח, זה הלוואה עם ריבית ואסור.

            קולות:

1. גמרא – גם זה רק "אבק ריבית",
   כי הבעלים לא מקבל ריבית קצוצה (שנקבעה מראש), אלא רק אחוזים מהרווח.

ולכן ליתומים זה מותר (רב חסדא/רב ששת),

(ע. אמצע עד סוף העמוד)

ואיך אמוראים שונים נהגו עם כספי היתומים בפועל:

רב יוסף – השאיר את הכסף בבי"ד

אבל רבה – אתה מכלה את הקרן

רבה – נתן בשיטה הנ"ל (קרוב לשכר (ליתומים) ורחוק מהפסד – צאן ברזל),

וליתר ביטחון (לא הלכתי אלא לוודא שהיתומים יקבלו את הקרן חזרה):

היה נותן כנגד משכון של גרוטאות זהב,

רב אשי גם עשה, אבל לא הצריך משכון אלא פשוט נתן לאדם נאמן שמעולם לא הסתבך עם הבי"ד,

ועשו את זה בתוך הבי"ד (בשביל להטיל עליו אימה / כי לבי"ד יש דין של הפקר בי"ד הפקר ואז זה אפילו לא אבק ריבית).

1. מותר לקבל צאן ברזל מגוי
   כי לגוי מותר לתת גם ריבית ממש, ובטח שאבק ריבית.

גמרא – אם נותן בהמות בעסקת צאן ברזל (שכל האחריות על המקבל) – למי שייכים הבהמות תוך כדי –

לכאורה של המקבל, כי זאת הלוואה,

אך קשה – הרי כשמקבל צאן ברזל מגוי, הצאן (וגם הנכדים) פטורים מבכורה, למה פטורים – הרי זה של המקבל היהודי?

תשובות:

2 – רבא: זה אכן של היהודי, אבל בכ"ז פטורים כי "יד גוי באמצע"

כי אם לא יצליח המקבל להחזיר את הקרן, הגוי יקח את הוולדות.

1 – אביי:  שם מדובר שהמקבל לא קיבל את כל האחריות, אלא הבעלים אחראי על אונסים וזולא,

אבל רבא דוחה –

1. אם כך זה לא נקרא צאן ברזל.
2. המשנה לא היתה צריכה לומר שבגוי מותר, אלא בשאם לא קיבל את כל האחריות מותר.

(ע: 11-)

חלק ג – ריבית וגויים

ראינו במשנה שמותר לתת להם ריבית ולקבל מהם ריבית, אבל האם זה רצוי?

מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ [וְתַרְבִּית] לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ –

רב – דורש על שבור מלכא

ר"נ-רב הונא – שגם לקבל ריבית מגוי לא מומלץ.

קשה:

1. הרי מפורש "לנכרי תשיך" – משמע שמותר לכתחילה?

תשובה – שם הכוונה שמותר לתת להם ריבית

והחידוש – שלגוי מותר, ליהודי אסור (להוסיף עוד איסור עשה).

2. ברייתא – מלווים לגויים בריבית.

תשובות:

1. רב חייא – מותר רק כדי חייו של המלווה
2. רבינא – מותר לתלמיד חכם (שאין חשש שיתרועע איתם וילמד ממעשיהם).
3. באמת גם רב הונא כלל לא אסר,

ומה שאמר זה שעדיף שתתן ליהודי הלוואה בלי ריבית מאשר לגוי עם ריבית.

(ואגב, מובאים דיני קדימויות למי לתת הלוואה:

עני > עשיר
עניי עירך > עיר אחרת
עניי יהודים > עניי גויים (גם אם מהגוי תקבל ריבית כנ"ל)