בבא מציעא פג – הדף היומי

לעילוי נשמת קילא קלייר בת מרדכי דב ע"ה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף פג

(עב. 3+ עד עב: 😎

סיכום הגמרא:

א. רבא כאיסי בן יהודה – שלא נשבעים ונפטרים אם אפשר להביא עדים.

ב. תקנה של רב חייא בר יוסף: אם סחב משקל שכבד ל-1 אך קל ל-2, קרוב לפשיעה וקרוב לאונס, וחייב חצי נזק.

ג. רב – ללכת לפנים משורת הדין.

ד. תנאי העסקת הפועלים כמנהג המדינה, אא"כ סוכם אחרת, וכשאין מנהג, ר"ל: מזריחה ועד צה"כ.

ה. דרשה על הפסוק "תשת חושך", וסיפורים על ר"א בן שמוע ורי"ש ברי"ס שהיו בלשים משטרתיים, וויכוח אם נכון למסור רשעי ישראל לדין הגויים, וכן תיאור על כך שהיו שמנים במיוחד.

סיכום הדף היומי

חלק א – גוי שהלווה/לווה בריבית ל/מ ישראל, ואז התגייר

ברייתא –

ת"ק – אפילו שההלוואה היתה כשהיה גוי, אסור לו לשלם או לגבות ריבית

אא"כ לפני הגיור זקפן עליו במלווה – הפך את הקרן + ריבית להלוואה חדשה של סכום מאוחד,

רי"ס – כשהגוי לווה בריבית, כן ישלם את הריבית, שלא יגידו שהתגייר רק להיפטר מהריבית.

(עב. באמצע)

חלק ב – האם בעיה בשטר הורסת את כל השטר

א. שטר שיש בו משהו אסור (ריבית) האם רבנן גזרו שהאיסור יפסול את כל השטר

חכמים – השטר עצמו כשר, ואפשר לגבות איתו את הקרן גם ממשועבדים

ר"מ – כל השטר פסול מדרבנן (קונסים את חלק ההיתר משום חלק האיסור)

(בראשונים: האם רק א"א ממשועבדים, או שגם לא מבני חורין, או שכל החוב בטל אפילו אם הלווה מודה שחייב)

ר"ל – יש משנה כר"מ –
שטר מוקדם פסול לגמרי (ההלוואה היתה בניסן, אבל כתוב אדר)
כי אז המלווה יגבה שלא כדין מנכסים שמכר הלווה באדר,
ורואים שפסול לגמרי, ולא רק שא"א לגבות מנכסי אדר.

            מכאן אומר ר"ל – זה כר"מ, שחלק פסול פוסל הכל.

אך דוחה רי"ח – המשנה הזו מתאימה גם לחכמים,
כי כאן אם לא יפסלו אז יעבור על האיסור (בי"ד לא ידע שלא לתת לו לגבות מנכיסי אדר),
לעומת זאת אצלנו אין חשש שישתמשו בשטר לאיסור (ריבית), כי כל בי"ד ידע שאסור לגבות ריבית.
(עב. 3+ בשורות הרחבות)

ב. שטר שיש בו משהו פסול – האם הפסול הורס (מן הדין) את כל השטר

המקרה:
אדם הלווה 1000, ובינתיים המלווה יושב בשדה הלווה כמשכון (בצורה מותרת), ועברו 3 שנים,
ואז איים המלווה על הלווה: או שתמכור לי, או שאגנוב אותו בעזרת חזקת 3 שנים,
הלווה תיחמן, אמר שימכור, אבל באותו ערב נתן את השדה לבן שלו מתנה עם שטר ועדים,
ולמחרת מכר למלווה בשטר עם עדים.
אחר כך בא לבי"ד ואמר שהמלווה יושב לו בשדה,
המלווה בא עם השטר שקנה (ולא טען חזקת ג"ש, כי חשב שיש לו שטר טוב),
אך אז הלווה הוציא את שטר המתנה לבן, וניצח, כי מכר שדה שכבר לא שלו.

השאלה:
שטר המכר לא מכר כלום, אבל – האם הוא לפחות יצר אחריות של המוכר (לווה) כלפי הקונה (מלווה), כך שהקונה (מלווה) יוכל לגבות חזרה את כספו מנכסים משועבדים?

אביי – השטר כן יוצר אחריות,

ומנסה ללמוד מדין של רב אסי: מודה בשטר שכתבו, אין צריך לקיימו,
כלומר, אם הלווה מודה שהשטר אמיתי (אלא שטוען שפרע), המלווה לא צריך לקיים את השטר, ויגבה בו.

אומר אביי – והרי השטר לא מקוים, ובכ"ז גובה בו ממשועבדים – כר"מ, שגם אם יש בעיה זה לא פוסל הכל.

אך רבא – השטר פסול לגמרי,
כי הרי שם השטר טוב, ורק חסר קיום, והודאת הלווה היא הקיום,
אבל אצלנו את עיקר התפקיד שלו הוא לא עושה (שטר שלא ניתן להיכתב – שאסור היה לכתוב אותו), לכן הוא כמו אוויר ופסול לגמרי.

            קושיות:

1. רבינא – אז למה בסוגייה הקודמת לגבי שטר מוקדם,
   שראינו שרי"ח הסביר שפסול גם לרבנן כי אם לא יפסלו אז יגבו מנכסי אדר,
   למה לא אמרו שפסול מן הדין כי זה שטר שלא ניתן להיכתב (כי הוא מוקדם)?

עונה מרימר (כמו סברת רבא) –
שם עיקר השטר בסדר, ורק התאריך לא טוב,
אך אצלנו עיקר השטר לא טוב, כי נכתב על שדה שאינה שלו, ולכן הכל פסול.

(עב: 3- לפני הרחבות)

2. אם מכרת לי שדה שאינה שלך, ובא הבעלים האמיתיים ולקח לי אותה,
   אני תובע אותך המוכר על הקרן + השבח, ואת הקרן אני גובה ממשועבדים
   וזה כמו המקרה שלנו.

תשובה – שם באמת התכוון למכור, וחשב שבהמשך כבר יסתדר עם הבעלים האמיתי, לכן שם השטר יוצר אחריות.
אבל אצלנו ברור שלא באמת רצה למכור, ולכן השטר אוויר.

(עב: במשנה)

חלק ג – משנה: פסיקה על השער

המשנה:

המקרה והבעיה: אני משלם לך בתחילת העונה, ואתה מספק לי בהמשך, והחשש ששילמתי פחות כי הקדמתי לשלם.

מתי מותר:

1. שכבר יצא השער, ואפשר להשיג את הפירות במחיר ששילם לו עכשיו.

גמרא – יש 3 סוגי שערים, איזה מהם מספיק:

1. שער של עיירות – לא מספיק, כי אינו קבוע
2. שער בינוני – מספיק, כי הוא די קבוע
3. שער דאכלבי וארבי – מעולה, אבל כאמור לא צריך.
4. שיש למוכר את הפירות עכשיו (אפילו אם צריכים עדיין עוד קצת עבודה).

גמרא – אם המוכר לא נותן את מה שהקונה שילם עליו אלא יקר יותר – אסור,
כי שילם זול עבור משהו שבהמשך יהיה יקר יותר.

1. אז אסור לפסוק על מחיר החדש (זול, 4 בסלע), כי עד שיספק לו כבר יהיה ישן (יקר, 3 בסלע), אלא יחכה עד שישתוו.
2. ר"נ – אסור לפסוק על תבואה מלוקטת (זולה) ממוכר בעה"ב, אך מעני מותר.

מה ההבדל, הרי שניהם יכולים להשיג במחיר של עכשיו?

1. העני לא יתבייש ללקט, בעה"ב יתבייש ולכן נחשב שלא יכול להשיג.
2. הציפייה מבעה"ב שיספק לך תבואה רגילה ולא מלוקטת (שזה מקרה שפוסק בזול ונותן לו יקר (ויש מפרשים שאכן נותן את הזול, אבל אסור משום מראית עין))..

פסיקה על זבל – ת"ק וחכמים: מותר, כי קל להשגה

רי"ס – גם פה מותר רק בתנאי שיש לו.