גמרא בבא מציעא צג – הדף היומי

לברכה, הצלחה ורוגע ליפה בת שושנה ובני משפחתה הי"ו
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף צג

נושאי הגמרא:

א. מחלוקת רב ושמואל האם שומר זכאי באכילה כפועל, והאם פועלים אוכלים ממנהג גם לפני גמר המלאכה (לרב – כן, שמואל – לא). הגמרא מביאה 2 ראיות לרב (ודוחה) ו-1 לשמואל.

ב. משנה – 4 שומרים שדיניהם 3. שוכר – ר"י – ש"ש, ר"מ – ש"ח, ורבה ב"א החליף.

ג. מה נחשב אונס בו ש"ש פטור – רבה – אם שמר כדרך השומרים פטור. אביי, ר' חסדא, רבה בר"ה ורב פפא – צריך שמירה יתירה (אך גם לרבה – ש"ש צריך לקדם אריה ברועים ומקלות שישכור בכסף).

ד. נגזל באונס והוכר הגנב – ש"ש מתעסק עם הגנב אך ש"ח פטור גם מזה.

סיכום הדף יומי

(צ: 5- עד צב. במשנה)

חלק א – המשך לא תחסום שור בדישו

א. האם לוקים על חסימה בדיבור –

ר"ל – לא לוקים

מניח שני דברים:

1. לאו שאין בו מעשה – לא לוקים.
2. דיבור לא נחשב מעשה.

קושיה על ר"ל – משנה שלוקים על דיבור (לגבי מי שעושה תמורה),

דחייה – אולי דיבור אינו מעשה, אלא שהמשנה שם כר"י שלוקים גם על לאו שאין בו מעשה.

            (אבל לא כל המשנה שם כר"י,
שלמשנה שם יורש ממיר את בהמת אביו, ולפי ר"י לא)

רי"ח – לוקים,

מספיק שיחלוק על אחד מהדברים:

1. דיבור זה אכן לא מעשה, אבל לוקים על לאו שאין בו מעשה.
2. אכן לא לוקים על לאו שאין בו מעשה, אבל דיבור זה כן מעשה.

(צא. 9+)

ב. שכר פרה ודש וחסם – לוקה ומשלם (על מה שלא האכיל אותה)

והרי לא לוקים ומשלמים?

1. אביי – כר"מ שכן לוקה ומשלם.
2. רבא – מדובר ברוצה לצאת ידי שמיים (כלומר יש חוב, פשוט א"א לחייבו לשלם בבי"ד)

ראיה – מי שבא על אימו כיון שחייב מיתה א"א לחייבו באתנן, כי יש קים ליה,
אבל אם כן שילם – זה נחשב אתנן ואסור כקרבן, מכאן שגם כשיש "קים ליה" עדיין חייב בחוב רק שלא ניתן לחייבו לשלם.

3. רב פפא – כאן אין פטור כי שני החיובים לא קרו באותו זמן (באוכל – כשמשך את הבהמה לשכור אותה, במלקות – כשחסם אותה).

(צא. באמצע)

ג. אגב, רב פפא אמר שתי הלכות – אחת נכונה ואחת חומרא –

1. אסור לעשות לחם חלבי או בשרי, כי אנשים רגילים שלחם הוא פרווה.
2. אסור להרביע כלאיים –

עד כמה הפעולה צריכה להיות ישירה או שאסור גם בעקיפין –

נראה 4 דרגות מהחמור לקל –

1. כמכחול לשפופרת ממש בידיים – שמואל: רק זה מה שאסור מהתורה.
2. אוחז בבהמה תוך כדי הבעילה – בברייתא משמע שגם כאן אסור מהתורה,

שאומרת הברייתא – במין במינו מותר לאחוז, אבל במין שאינו במינו אסור.
עונה הגמרא לשמואל – כוונת הברייתא ב"לאחוז" זה כמכחול לשפופרת,
(וכר"י שבמין במינו מותר גם במכחול לשפופרת, ולא חוששים להרהורי עבירה כי טרוד במלאכתו).

1. רק הכניס אותם יחד לדיר – רב פפא החמיר כאן מדרבן, שאנשים לא יערימו, (וכל שכן בדרגה הקודמת).
2. הכניס לדיר ויש שם עוד בהמות מאותו מין – רב אשי החמיר אפילו כאן.

(צא: במשנה הראשונה)

חלק ב – המשך אכילת פועלים

א. משנה –

ת"ק – זה לא משנה במה עובד ("כי תבוא בכרם רעך" – בכל מה שעובד)
רי"ס בר"י – דווקא בפועל בידיו ורגליו כמו שור

ושואל רבא בר רב הונא (לגבי לא תחסום) –
האם זה שהשור צריך להשתמש בכל מה שיש לו, ואז על אווז – חייב (כי עובד ב2 רגליו שיש לו)
או שזה בדווקא בעובד בידיים ורגליים, ואז על אווז – פטור.
תיקו.

 ב. דווקא בדבר שבו עובד –

1. A. רבא בר רב הונא – דווקא בשלב שבו נמצא – ולכן פועלים שדורכים בגת –

בהתחלה אוכלים מהענבים ולא מהיין,
אחרי שדרכו שתי וערב – אז יכולים גם לשתות.

(צא: במשנה השנייה)

1. B. משנה – עובד בענבים לא יאכל תאנים.

אבל מותר לו לא לאכול ענבים פה ולחכות שיגיע לענבים יותר טובים שם
(ועדיף לאכול תוך כדי עבודה ולא בהליכה,
אבל בסוף התירו כי זה דווקא חוסך זמן לבעלים)

ושואלת הגמרא – האם יכול לא לחכות, אלא כבר עכשיו כשהוא פה, לאכול ענבים משם?
(וכן לגבי לא תחסום שור בדישו).

ראיות:

1. ראיה שמותר –
   לגבי לא תחסום, שהרי מציאותית לא יכול לאכול את מה שכרגע עובד בו.

דחייה – אולי אסור, ומדובר שאוכל זמורה ארוכה.

2. דיוקים מהמשנה:
3. מצד אחד נדייק שמותר –
   כי המשנה אסרה כשעובד בתאנים לאכול ענבים,
   ונדייק – כשעובד בענבים לאכול ענבים אחרות – מותר.

דחייה – מדובר שהענבים והתאנים צמודים (כך שכשעובד בענבים מזיז את התאנים), ובכ"ז אסור,
אבל באמת במצב כזה בענבים – יהיה מותר, אבל ענבים רחוקות אסור.

1. מצד שני נדייק שאסור –
   שהמשנה התירה להתאפק עכשיו ולאכול כשיגיע למקום עם ענבים טובים יותר,
   ונדייק – מכאן שמותר לו רק כשיגיע, ואסור עכשיו.

דחייה – אולי מותר, והסיבה שצריך להתאפק זה כי אסור ללכת על חשבון זמן בעה"ב.

1. אמרנו שעקרונית יאכלו תוך כדי עבודה ולא בהליכה, אבל בסוף התירו בהליכה כי זה דווקא חוסך זמן לבעלים, אבל עקרונית אסור בהליכה,

ועכשיו זה תלוי איך נבין את ההליכה:

1. אם נבין שההליכה היא חלק מהעשייה ,
   יוצא שאסור לאכול בעשייה אחת ממשהו מעשייה אחרת.
2. אבל אם נבין שההליכה לא חלק מהעשייה,
   אז דווקא בהליכה אסור, אבל מעשייה אחת לאחרת מותר.

וכאן יש 2 איכא דאמרי –
1 – מתחיל בa ועובר לb,
2 – מתחיל בb ועובר לa.

(צב. 1+ עד המשנה)

ב. גם בחמור – עדיף שיאכל תוך כדי הפריקה ולא תוך כדי העבודה,
איך אפשר, הרי החמור כבר לא ליד התבואה?
תשובה – הכוונה שאוכל מהגב (אבל לא תיתן בידיים).