להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קא: 6- עד קב: 12-)
חלק א – איבר מן החי בבהמה טמאה
(אגב הדיון על גיד הנשה בבהמה טמאה)
A. ברייתא:
ר"י ור"א – נוהג בטמאים
חכמים – רק בטהורים.
B. רי"ח: מקור:
המקור לאיבר מן החי – אותו פסוק שאוסר דם:
"רק חזק לבלתי אכול הדם, כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר" – אל תאכל בשר כשהנפש עדיין בו.
רבנן – אל תאכל בשר עם נפש, אלא בשר לבד. משמע שהפסוק עוסק רק בבשר שמותר באכילה.
ר"י ור"א – היקש לדם, כפי שדם נוהג בטמאים [1] כך גם איבר מן החי.
C. למה ר"י צריך מקור שנוהג?
הרי בסתם האיסור כולל גם בהמות טמאות, ואין סיבה לומר שלא.
הסיבה היחידה לומר שלא – זה בגלל שאין איסור חל על איסור,
אך לר"י איסור חמור כן חל, ואיבר מן החי חמור כי נוהג בבני נח.
תשובה : אכן ר"י לא צריך מקור,
והמקור הוא לר"א (שסובר שגם באיסור חמור – אין איסור על על איסור, ובאה התורה וחידשה שבאיבר מן החי – איסור כן חל על איסור).
וכן בברייתא נוספת שאומרת בפירוש כהסבר רי"ח
(ושם מובא רק ר"א ולא ר"י, שזה מחזק את התירוץ בC).
(קב. באמצע)
D. דעה שלישית בברייתא: ר"מ – איבר מן החי נוהג רק בבהמות טהורות, ולא החיה ועוף
(אמנם צריכים שחיטה, אבל לא לוקים על איבר מן החי).
מקור : שני פסוקים לפני הפסוק של איבר מן החי כתוב: "וזבחת מבקרך ומצאנך" (שמותר לשחוט בהמות גם בגבולי ןולא רק במקדש) – כלומר שנושא הפרשייה הוא בהמות טהורות.
E . האיסור בגויים:
רב גידל-רב: המחלוקת ביהודי, אבל גוי מוזהר על איבר מן החי גם על הטמאים.
למה?
1. לגבי המקור של רבנן, שהאיסור כולל רק בשר כזה שניתן לאוכלו כשהוא ללא הנפש, ממילא כיון שגויים אוכלים טמאים – האיסור כולל גם אותם.
2. לגבי שאין איסור חל על איסור – הרי לגוים אין איסור טמאה, אלא רק איסור אחד של איבר מן החי.
וכן בשתי ברייתות:
1. ברייתא מפורשת: בן נח מוזהר על אבר מן החי על הטמאים כטהורים.
2. ברייתא קצת פחות ברורה , לגבי נבלת עוף טמא –
רישא: "אכל אבר מן החי ממנה – אינו סופג את הארבעים" – ברור שעוסק ביהודי (לגוי אין מלקות)),
סיפא: "ואין שחיטה מטהרתה" – בגוי (שהרי ליהודי עוף טמא אסור!), ובא ללמד שאם שחטו עוף טמא והוא עדיין מפרכס – אסור משום איבר מן החי (בניגוד לטהורים, ששם השחיטה מתירה גם אם מרפכס).
(קב. 5- עוד דין באבר מן החי)
ב. רב: אבר מן החי צריך כזית, כמו כל איסור "אכילה", גם כשאוכל איבר שלם
לכאורה זה ברור, אלא שהיינו אומרים אולי שכיוון שאוכל איבר שלם – לא צריך כזית, קמ"ל.
3 קושיות עם אותו תירוץ:
1. בברייתא האחרונה: ברישא – אכל אבר מן החי מעוף טמא – לא לוקה.
ולמה לא לוקה על אכילת עוף טמא?
אלא חייבים לומר:
שיעור אבר מן החי קטן יותר משיעור עוף טמא, כלומר – קטן מכזית.
תשובה : בעוף טמא – צריך כזית בשר.
באבר מן החי – צריך כזית, אך כולל עצמות וגידים, ולכן בברייתא הנ"ל לא חייב על עוף טמא.
(קב: 1+)
2. רב:
אכל ציפור שלימה – מה שיעור האיסור?
ציפור טהורה מתה (נבלה) – כזית,
ציפור טמאה (איסור עוף טמא) – כלשהו (בריה),
ציפור טהורה חיה (אבר מן החי) – כלשהו (איבר שלם, ומשמע: לא צריך כזית!)
תשובה כנ"ל : הכוונה שיש בשר כלשהו, אך יחד עם העצמות וגידים יש כזית.
3. ברייתא על מקרה דומה:
אכל ציפור טהורה שלימה חיה שאין בה כזית:
אם היה אוכל רק איבר אחד – חייב לפי כולם, אפילו שאין כזית.
אך כיוון שאכל הכל – מחלוקת, שהרי חייבים על איבר מן החי, לא חי שלם:
ר' אלעזר בר"ש – בכל זאת חייב (כמו רב לעיל), כי בהמה בחייה לאיברים עומדת,
רבי – פטור, כי לאו לאיברים עומדת.
תשובה כנ"ל : הכוונה שיש בשר כלשהו, אך יחד עם העצמות וגידים יש כזית.
[ומה שאמרנו שאם היה אוכל איבר אחד חייב – מדובר שבאותו איבר יש כזית כולל העצמות.
שאלה מציאותית: יש ציפור שבאיבר אחד יש כזית ואילו בכל העוך אין כזית בשר? כן, כמו קלניתא (קלניתא עצמה לא, כי היא טמא הוחייבים עליה גם בפחות מכזית (בריה), אלא כמו קלניתא)].
הערות על הברייתא:
a. מדובר בעוף מאוד כחוש (כמו קלניתא), שבכל הגוף אין כזית בשר, אך באיבר אחד יש כזית כולל העצמות והגידים.
b. המחלוקת לגבי "בהמה לאיברים עומדת" היא רק ברירת המחדל.
אך ייתכן שאם האדם חשב בליבו לאכול איבר (שמראה שהוא מחשיבו כאיברים) או לא לאכול (שמראה שלא מחשיבו כאיברים) – זה ישנה את הדין לפי מה שחשב.