להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קז. 6+ עד קח. במשנה)
חלק א – המשך דיני נטילת ידיים
א. כח גברא
צינור ששופכים אליו בתחילתו מים מהיאור על ידי דלי, ואז המים זורמים בכל הכבידה –
לא ניתן ליטול מהזרימה, כי אינו כח גברא (וגם לא לטבול, כי אין 40 סאה). [1]
אבל:
1. אך אם שם את הידיים בתחילת הזרימה, סמוך למקום בו שפכו את המים – מותר (נחשב נטילת ידיים).
2. אם יש חור בשולי הדלי ממנו מקלח זרם דק חזרה ליאור, הזרם מחבר את המים שבצינור ליאור, ומותר לטבול שם ידיו.
(קז. שליש)
ב. דיני הכלי (רבא)
A . חור – כלי שיש בו חור בגודל "כונס משקה" פסול.
B . גודל וכמות –
סתירה ברבא:
רבא: צריך רביעית מים.
רבא: צריך גודל של רביעית (משמע שלא צריך רביעית בפועל).
תשובה :
הראשון צריך ליטול מרביעית,
השני יכול ליטול גם בשיריים, אפילו שאין רביעית (וכן במשנה ידיים א, א).
שני סיפורים על זה:
1. רב ששת שאל את אמימר אם צריך להקפיד על הכלי (חור), מראה המים ושיעור רביעית.
לגירסה 1 – אמר לו כן על הכל,
לגירסה 2 – אמר כן חוץ מעל השיעור, שהרי המשנה בידיים אמרה שהשני לא צריך רביעית, משמע שלא צריך, אך דחתה הגמרא (כמו שכבר אמרנו):רק השני לא צריך, כי הוא נוטל משיירי טהרה, אך הראשון צריך.
2. רב יעקב ורב אשי התקינו במקומות מגוריהם כלי של רביעית כדי שאחרים יוכלו לעשות כמותו.
C . מגופת חבית – פסולה,
תוס' – כי הבסיס שלה משופע, ולא יכולה לעמוד לבד, ונחשב כלי שלא מחזיק רביעית,[2]
אך אם חקק את הבסיס כך שתוכל לעמוד – מותר.
וכן בברייתא לגבי מגופת חבית, חמת וכפישה, שאם סידר שיוכלו לעמוד – כשרים.
אך שק וקופה לא, גם אם מקבלים מים, כי לא נועדו לזה (רש"י).
(קז. 7-)
ג. אכילה בלי נטילה כשלא נוגע בלחם, האם חוששים שיגע?
A . האם מותר לאכול על ידי מפה על הידיים?
ראיות:
1. ראיה שאסור:
משנה (סוכה כו.) הביאו לר' צדוק פחות מביצה ואכל עם מפה מחוץ לסוכה (אכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה) ובלי ברכת המזון (כדעה שפחות מביצה פטור).
משמע שבביצה – היה נוטל.
דחייה : אולי משמע שהיה אוכל בסוכה ומברך, אך עדיין לא היה נוטל…
2. ראיה שאסור:
רב אכל עם מפה,
ושמואל שאל אותו אם מותר כך (מפה בלי נטילה),
והסביר רב שאסור , והוא אכן נטל, והוא איסטניס ולכן שם מפה.
[ור' זירא ראה את ר' אמי ור' אבי אוכלים במפה, ושאל אותם: הרי מסקנת הסיפור של רב ושמואל הוא שאסור!
תשובה: הם כוהנים, ולכוהנים מותר, כי הם רגילים להיזהר לא לגעת בתרומה].
(קז: 9+)
B . אכילה על ידי אדם אחר שמכניס לו לפה
ראיות:
1. ראיה שמותר:
רב הונא בר סחורא האכיל את רב המנונא,
אך אמר לו – אם לא היית רב המנונא – לא הייתי עושה כך.
לכאורה הכוונה – כי הוא נזהר לא לגעת. משמע שמותר, רק צריך להיזהר.
דחייה – אולי התכוון שיודע שמן הסתם כבר נטל את ידיו, כלומר אסור ללא נטילה.
2. ראיה שאסור:
ר' זירא-רב (וכן בברייתא בהמשך): לא יתן פת לפה השמש אא"כ נטל ידיו. כלומר אסור.
דחייה – אולי רק בשמש אסור, כי הוא טרוד ואולי יגע, אך לאחרים מותר.
ולהלכה פוסקת הגמרא: צריך.
(קז: באמצע)
[האם המאכיל צריך ליטול ידיו?
1. ראיה שצריך:
ברייתא: רשב"ג – אישה נוטלת יד אחת ביו"כ כדי להאכיל את בנה פת. משמע שצריך.
דחייה : מדובר שלא נטלה ידיה שחרית (בגלל יו"כ) ונוטלת כדי להסיר רוח רעה.
2. ראיה שלא צריך:
רבו של שמואל היכה אותו כי שמואל האכיל את בן הרב פת ולא נטל ידיו.
ואביו של שמואל כעס על הרב – לא רק שלא יודע הלכות (שלא צריך), אלא גם מכה?!
וכן ההלכה: שלא צריך.
(קז: במשנה)
חלק ב – קירבה והרחקות בין בשר לחלב
א. משנה: מותר לצרור בשר וחלב באותו תיק, אבל שלא יגעו
גמרא: כי אם יגעו – צריכים הדחה, ואולי ישכח להדיח.
ב. משנה: מותר לשני אנשים לאכול בשר וחלב יחד באותו שולחן
בגמרא:
חומרא: אך אם מכירים זה את זה אסור.
קולות על החומרא:
1. אסור רק כשנראה כ"תפיסה אחת", אך אם יש סימן היכר ביניהם – מותר.
2. רב יימר: ומה אם הם ברוגז, כך שאין חשש שיקחו זה מזה?
אביי: עקרונית מותר, אך אי אפשר לחלק ולומר שלהם מותר ולהם אסור, לכן אסור לכולם.
[הביטוי שאמר אביי:
"יאמרו כל הסריקין אסורים וסריקי בייתוס מותרים!"
וקשה – הרי חז"ל אסרו לכבס בחול המועד אך התירו למי שיש לו רק חלוק אחד.
תשובה – שם יש סימן היכר (החגורה) כך שהרואים יודעים שיש לו רק חלוק אחד].
