(קיב. שורה 3 – קיב: שורה 5)
חלק א – עוד ענייני כותח (תבשיל חלבי)
א. כד מלח ליד כותח – אסור (אם הכותח יכנס למלח הוא ניכר ואינו בטל)
ליד חומץ מותר (גם אם יכנס לחומץ, יתבטל).
(קב. רבע עליון)
ב. גוזל שחוט שנפל לכותח צונן
רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא – מותר.
תנאים:
1. אינו מלוח ברמה שאינו נאכל (שאז "מליח כרותח"),
2. שאינו צלי: צלי – בולע כדי קליפה, סדקים/תבלין – כולו אסור.
(קב. באמצע)
חלק ב – דם שנוזל בצלייה
(אגב צלייה זה על גב זה וסכין).
א. ככר שחתך עליה בשר צלוי
כיוון שהבשר כבר ניצלה (ומותר באכילה) – לכאורה אין דם.
ובכל זאת – אם רואים נוזל אדום בכיכר:
ר"נ-שמואל – אסור.
תנאים:
1. אסמיק (רשב"א-ר"ח) – שהמשקה אדום.
2. הנוזל עבר עד הצד השני של הכיכר.
3. הנוזל סמיך.
[למה אסור:
רש"י – דחיקת הסכין מוציאה עוד דם.
ראב"ד – זאת רק גזירה שנראה כדם].
רב הונא ורבא – מתירים.
רב הונא עצמו לא אכל כי היה אנין, אך נתן לשמשו.
רבא קרא לזה "חמר בשר".
(קב. 7-)
ב. הנחת כלי תחת הצלייה לאיסוף השומן
A. תזכורת משיעור שעבר –
בדם של כבד – אסור (הדם צף למעלה),
בדם של בשר רגיל – מותר (הדם שוקע, ואפשר לאכול את השומן שלמעלה).
B. ר"נ-שמואל – גם בבשר רגיל אסור, אא"כ כבר יצא הדם (גמר הצלייה).
[ואיך יודעים? רב פפא – משתעלה תמרתו.
[ראשונים –
אם הגיע לחצי תלייתו – מותר ודאי.
כאן מדובר שזה קצת לפני כן, ואפילו אז מותר.
דחיית רב אשי – אולי העשן מגיע מתחתית הבשר.
רב אשי – (תעלה תמרתו +) שני גושי מלח בקערת השומן + יערה בנחת.
קשה על שמואל – הרי בסעיף הקודם ראינו שגם בצלוי לגמרי אם חותכים יכול לצאת דם?
תשובה – שם דוחק החיתוך גורם ליציאה.
