חולין דף קטו – גמרא דף יומי

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(חולין קיד: באמצע – קטז. באמצע)

מניין שבשר וחלב אסור גם באכילה והנאה?

א. רב אשי – "לא תאכל כל תועבה"
1. אכילה – כל דבר שנחשב תועבה (בשר וחלב מבושלים) אסור גם באכילה.
2. הנאה – ר' אבהו – סתם איסור אכילה גם אסור בהנאה (מכך שבנבילה התורה אסרה הנאה בפירוש).

דיונים:
A. לגבי הכלל של ר' אבהו (הנאה) –
דתניא – "לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, או מכור לנכרי".

B. לגבי הכלל של רב אשי (כל תועבה אסורה באכילה),
למה זה לא כך במקרים הבאים:

מקרים של תוצאות של פעולות שהם תועבה
1. מעשה שבת (שאסור רק מדרבנן ולא לכולם)
תשובה – "קודש היא" ואין מעשיה קודש.
מכאן נלמד עיקרון – אם הגוף אינו תועבה, ורק בא על ידי תועבה – אינו נאסר.

2. חורש בשור וחמור או פרה חסומה, שהזרעים מותרים,
קל וחומר משבת שמותר, על י העיקרון הנ"ל.

[רש"י – בשני המקרים הבאים יכלו לענות על פי העיקרון של שבת, אבל לגמרא יש מקור יותר טוב]

5. בהמה שנשחטה באיסור אותו ואת בנו,
תשובה – מכך שנאסר לגבוה (דרשה על הפסוק של מחוסר זמן), למדים שלהדיוט מותר.

6. שילוח הקן (לא שילח את האם) – יש מצוה לשלח אך האם אינה נאסרת,
תשובה – לא יתכן שתיאסר כי נמצא מכשיל אחרים.

מקרים שהתוצאה עצמה תועבה
3. כלאי זרעים
a. יש לימוד מכלאי הכרם, ששם מפורש שאסור ("תקדש"), מכאן שבזרעים מותר.
[ואולי נלמד שכלאי כרם גם בהנאה, וכלאי זרעים רק באכילה?]
b. יש היקש לכלאי בהמה שמותר.

4. כלאי בהמה
יש דרשה שלגבוה אסור (לח:), מכאן שלהדיוט מותר.

(קטו. 5-)

ב. ר"ל – מקרבן פסח
"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" – מבושל מיותר ומלמד שאיסור האכילה וההנאה של קרבן פסח מבושל הוא גם בבשר וחלב.

רי"ח לר"ל – למה לא למדת כרבי? כי זה רק מקור לאכילה ולא להנאה.

ג. רבי – מאיסור דם
(בפסוקי פסולי המוקדשים (בעלי מום))
"לא תאכלנו" מיותר, ובא ללמד על דבר דומה – בשר וחלב.
(דומים בכך ששניהם עירוב של שני מינים, תוס' – כי פסולי המוקדשים הוקשו לצבי ואיל ונחשבים בשל כך כלאים לחרישה).

ומניין איסור הנאה?
גז"ש בין בשר וחלב ("כי עם קדוש אתה" (דברים יד, כא)) לאיסור קדש ("ולא יהיה קדש") ששם מדובר בהנאה. 

ד. דבי ר' אליעזר (לגבי איסור הנאה) – ההיקש למכירה לנכרי, (קטו: רבע עליון)
"לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי… לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד, כא). – אל תבשל ותמכור.

ה. דבי ר' ישמעאל – מכך שנכתב שלוש פעמים (בישול, אכילה, הנאה).

ו. תניא איסי בן יהודה –
A. המקורות שלו:
1. אכילה – גז"ש לטריפה (בבשר וחלב – כי עם קדוש אתה, בטריפה – ואנשי קודש תהיון לי).
2. הנאה –

1. קל וחומר מאיסור ערלה, ששם לא היתה עבירה וכאן כן.
דחייה – בערלה יש חומרא שלא היתה לה שעת הכושר.
2. נצרף את חמץ בפסח – שהיתה לו שעת הכושר ואסורה.
דחייה – בחמץ יש חומרא – כרת.
3. נצרף את כלאי הכרם – שאין להם כרת.

חשוב – לא מדובר פה בבניין אב של "במה הצד השווה".
אלא בקל וחומר הערלה, עם תוספות לביטול הפירכוץ

B. שאלות על איסי בן יהודה:
(לכאורה ניתן להקשות את הקושיות שהבאנו על רב אשי (לא תאכלו כל תועבה), אלא שמסביר רש"י (ע"פ הגמרא עוד רגע) שכיוון שכבר יש מקור מטריפה לאיסור אכילה, ממילא אנו רואים שהתורה החמירה בבשר וחלב יותר מאותם מקרים לכן לא ניתן להקשות מהם. וזה בעצם מה שאומרת הגמרא עכשיו – ).

1. על אכילה – שילמד גם את זה מערלה?
אם הכל מערלה, זה נוכל לפרוך ממקרים בהם נעברה עבירה ואין איסור כלל (חורש בשור וחמור).
לכן צריך שהמקור לאיסור האכילה יהיה בנפרד, ואז ממילא כבר לא ניתן לפרוך, כי התורה החמירה בהם.

2. על הקל וחומר מערלה

1. a. על השלב השלישי – למה הכניסו את כלאי הכרם, הרי גם לערלה אין כרת, וילמד מ"במה הצד" ששניהם אסורים באכילה ובהנאה.
   תשובות:
2. רב אשי – ניתן לפרוך את ה"במה הצד" מנבילה, שאסורה באכילה ולא בהנאה.

דחיית רב מרדכי ע"פ ר"ל – "במה הצד" לא ניתן לפרוך מדין שלישי אלא רק מעצמם.

1. גמרא – ניתן לפרוך ששניהם גידולי קרקע (-תכונה)

[הקדמה – יש שני סוגי פירכות: 1. מציאת חומרא או קולא במקור. 2. מציאת תכונה מסוימת במקור ("כל דהו")].
קשה:
1. ניתן להקשות כך על כלאי הכרם?
תשובת רב מרדכי ע"פ ר"ל – בהשלמות של קל וחומר לא פורכים מתכונה כלשהי, אלא רק ממציאת חומרא.

2. שנקשה כך על כל השלישיה?
(שהרי אולי רק בהשלמות לקל וחומר לא מקשים מתכונה, אך על כל השלישיה כן).

תשובת רב מרדכי ע"פ ר"ל –

• בקל וחומר של 1 מ-1: פורכים רק על ידי חומרא,
• בקל וחומר עם השלמה אחת (1מ-2): מספיק תכונה.
• בקל וחומר עם 2 השלמות (1מ-3):
  אם זה "במה הצד" – מספיק תכונה,
  אם נשאר קל וחומר – צריך חומרא.

1. b. (קטו. 5+) פירכא על כלאי הכרם – יש בהם חומרא שלא היתה להם שעת הכושר.

תשובת רב אדא ב"א – היתה להם שעת הכושר.
כלומר – הם נאסרים כבר בשלב השרשת הזרע, ולפני כן הרי הזרע היה מותר.

קשה – הרי המעביר עציץ נקוב בכרם, מה שנאסר זה מה שגודל, והרי מה שגודל נאסר מיד.

תשובת אביי – יש שני מסלולים ("פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע"):

• הזרע – מזמן ההשרשה, והיתה שעה"כ.
• המלאה – במה שכבר הושרש, ולא היתה לו שעה"כ.

לסיום – דעת ר"ש –

בשר וחלב אסורים באכילה אך מותרים בהנאה,
לומד מההיקש לטריפה, וכפי שטריפה מותרת בהנאה.