להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קכג: 3- עד קכד: במשנה למטה)
חלק א – קושיא 4 על ר"ל: תנור
A . הקושיא:
כלים ה, ז – איך שוברים תנור טמא (כדי שייטהר, אבל עדיין יוכלו להשתמש בו) –
ת"ק – חותך רצועות מלמעלה למטה, עד הארץ + מגרד את הטיח החיצוני.
ר"מ – מספיק לחתוך מלמעלה למטה עד למתחת ל4 טפחים + לא צריך לגרד את הטיח.
וקשה מר"מ על ר"ל: רואים שבדעץ ר"מ אפילו שלמטה מחובר – לא נחשב כאילו לא חתך!
תשובות :
1. ר"ל יכול לסבור כת"ק.
2. גם לר"מ – שם מדובר בתנור שעוד לא נטמא ורוצים למנוע ממנו מלהיטמא. אך אם כבר נטמא – גם לר"מ חותך עד הסוף – כמו ר"ל.
(קכד. רבע)
B . גופא : קושיא על משנה ז שם ממשנה א:
איך מטהרים תנור:
ר"מ – מורידים מתחת לגובה 4 טפחים,
וחכמים מסכימים, רק אומרים שבתנור קטן של ילדות – מתחת לטפח.
אז למה אצלנו ת"ק במשנה ז דרש להוריד עד הסוף?
תשובה:
במשנה ז חותך לאורך (מלמעלה למטה), ושם אם לא יוריד עד הסוף עדיין יש לו את השימוש המקורי, פשוט קצת חתוך בין הרצועות.
במשנה א חותך לרוחב , ושם מספיק להפריד לפרוסות שקטנות מ4 טפחים.
C . סיום משנה א – "ושייריו ברובו",
משמע שלטהר צריך להוריד את רובו, והרי אמרנו שהעיקר להוריד מתחת ל4 טפחים!
תשובה : לרבנן צריך גם להוריד מתחת ל4 טפחים וגם שלא יישאר רובו (נפק"מ לתנור בגובה 7).
(קכד. במשנה)
חלק ב – עור שיש עליו כזית/שני חצאי זיתים בשר
משנה:
רישא – יש כזית – לא בטל (טמא).
סיפא – שני חצאי זיתים –
רי"ש – לא בטלות.
ר"ע – בטלות.
ומודה ר"ע – בשני חצאי זיתים על קיסם שמטמאים.
א. מתי בשר על העור בטל אל העור?
משנה:
רישא – יש כזית – לא בטל (טמא).
סיפא – שני חצאי זיתים –
רי"ש – לא בטלות.
ר"ע – בטלות.
רי"ח – מה שאמרו שלא בטל – זה ע"י חיה, אך ע"י סכין בטל.
כלומר: בחצי כזית: סכין כן, חיה – מחלוקת: לרי"ש לא בטל, לר"ע בטל (כמו שראינו בדף קכב) [1].
האם זה נכון גם על הרישא?
A. ר' אמי – על הסיפא.
אבל כזית לא בטל גם ע"י אדם.
B. עולא-רי"ח, וכן רבין והנחותי – גם על הרישא,
כלומר שגם בכזית ע"י סכין – בטל לכו"ע.
קשה : רב נחמן ור' אמי – לא ייתכן שכזית ומעלה בטל!
ואפילו אם רי"ח עצמו או יהושע בן נון היו אומרים לנו את זה – לא היינו מקשיבים.
תשובה : (ע"פ רב פפא) מדובר בכיזת מרודד, אבל לא מרודד לא בטל.
(קכד: 1+)
ב. טומאת מגע בשני חצאים (האם "יש נוגע וחוזר ונוגע" והאם משא תלוי במגע)
הדעות:
בכזית על העור – מטמא במשא ומגע (נגע בו, בעור שמאחוריו או בציב היוצא ממנו).
בשני חצאים על עור: רי"ש במשנה – במשא – כן, במגע – לא.
בשני חצאים על קיסם – ר"ע מטמא במשא ומגע (כן מטמא כי לא בטל אל העור).
למה שלא יטמא במגע?
יש מחלוקת: האם "יש נוגע וחוזר ונוגע"
אהלות ג, א – שני חצאי בשר מן המת בתוך אוהל:
ר' דוסא – טהור (אין מאהיל וחוזר ומאהיל, אלא צריך שהשיעור יהיה אחד).
חכמים – טמא (יש מאהיל וחוזר ומאהיל).
ר"ע שמטמא בקיסם – כחכמים – יש נוגע וחוזר ונוגע.
רי"ש שמטהר במגע בשני חצאי זיתים:
1. בר פדא:
גם לרי"ש – יש נוגע וחוזר ונוגע, ואם יגע בבשר עצמו – טמא,
וכאן טהור כי נגע בעור מאחורה (ורי"ש סובר ששומר צריך כזית
וכפי שראינו שיש דעה כזו (ר"י בברייתא שבה נחלק עם אחרים, לפי ההסבר של רב).
2. רי"ח:
כי לרי"ש אין נוגע וחוזר ונוגע,
ואילו לר"ע יש.
(יוצא שר"ע מקל בביטול אל העור, אך רי"ש מקל במגע).
(קכד: שליש)
קושיא על בר פדא מברייתא שמביאה את מח' ר"ע ורי"ש,
ושם טוען ר"ע לרי"ש: אם אתה לא מטמא מבמגע, אתה גם לא יכול לטמא במשא,
שהרי כלל הוא: מה שלא מטמא במגע לא מטמא במשא.
והרי לפי בר פדא טענת ר"ע לא מובנת: גם רי"ש מודה שזה מטמא במגע (ורק מהעור לא)!
תשובה : יש טומאת משא רק בבשר שנטמא גם במקדימה וגם מאחורה. [2]
(קכד: שליש תחתון)
ושואל רב אויא את רב הונא – ומה באמת סובר רי"ש, איך מטמא במשא ולא במגע?
האם מסכים שיש תלות בין משא ומגע, אבל מספיק שמטמא מלפניו,
או שחולק ואומר שאין תלות, ואכן מטמא במשא אפילו אם לא מטמא במגע.
ונפק"מ – קולית עם מח עצם סתומה
במגע – לא מטמא (כי העצם לא נחשבת שומר כשאי אפשר לגעת בבשר שבפנים),
האם יטמא במשא לפי רי"ש?
ורב הונא לא ענה לו (אמר – עורבא פרח ("תראה – ציפור!")), והסביר שעכשיו סיים את השיעור וחייב לאכול ולשתות קצת יין לפני שיוכל לעיין בזה.
(קכד: 9-)
ג. האם לטומאת משא צריך "נישא בבת אחת"?
A . דעת עולא:
עד עכשיו הנחנו שבמשא הם מטמאים (בהנחה שלא בטלים לעור), וכל השאלה היתה לגבי מגע.
אבל עכשיו בא עולא ומפתיע : שני חצאי זיצים על קיסם לא טמאים במשא!
למה? "והנשא את נבלתם" (בלי ו"ו) – כאילו כתוב נישא, שצריך נישא בבת אחת.
והרי במשנה בשני חצאי זיתים על עור (לרי"ש) או על קיסם (לר"ע) – מטמאים במשא!
תשובת רב פפא : המשנה מדברת שהם מחוברים (במרודד).
B . הגמרא: זו מחלוקת תנאים בברייתא:
לרבנן – לא צריך נישא, כפי שהבנו עד כה.
לר"א – צריך נישא, כעולא.
C . [ואם נחזור לסעיף ג – למה רי"ש מטהר במגע בשני חצאי זיתים –
אם נניח שמדובר במחובר מרודד, אז לכאורה גם אין בעיה של "נוגע וחוזר ונוגע" אלא רי"ש מטבר במגע כי נוגע מהעור,
או (רמב"ן) – כיון שזה חיבור דק שאם ירים את הקטן הגדול לא יבוא עמו – לעניין "נישא כאחד" זה מספיק" אך לעניין מגע זה עדיין נחשב מנותק, ואם "אין נוגע וחוזר ונוגע" – טהור)].
