.
א. אין כוונה למעשה (חיתוך, שחייה),
ב. יש כוונה למעשה אך לא לאופי,
ג. יש כוונה לאופי (שחיטה, טבילה)
B. כל הדיון רק בחולין (גם בשחיטה וגם בטבילה, אך לקודשים צריך כוונה בשניהם לייעוד).
א. כוונה בשחיטה
במשנה –
כשאין מעשה של האדם (נפלה מעצמה) – פסולה (וזבחת).
ומדייקים – אם יש מעשה אך אין כוונה (הפיל סכין – רמה א) – כשירה.
A. רבא: כר' נתן – זרק סכין לכותל ושחטה – ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים.
שאלה על רבא –
הרי כבר אמר זאת (יב:) על חש"ו שאם אחרים רואים שחיטתם כשירה, יש חידוש:
בזרק סכין – כשר אפילו שכלל לא התכוון לחיתוך (חש"ו התכוונו לחתוך)
בחש"ו – אין להם כלל כוונה של בן דעת – גם זה נחשב מעשה.
B. רמת הכוונה לפי רבנן
לר' נתן – לא צריך כוונה – אפילו לא למעשה (רמה א)
רבנן – צריך, ומסבירים (לא: למטה) – רק רמה ב (כיוון שבקודשים כתוב "לרצונכם" – לומדים שבחולין לא צריך, לכן לא יכול להיות שהם דורשים רמה ג).
ב. כוונה בטבילה –
נאנסה לטבול (לגבי חולין) –
רב – טהורה, כמו בשחיטה.
רי"ח – טמאה, יש הבדל בין טבילה לשחיטה.
A. היחס בין טבילה לשחיטה
a. רב – אותו דבר, וממילא לפי זה נבין את המקרה בטבילה (רב פפא (לא: למטה))
לר' נתן – שנפלה (רמה א),
לרבנן – שירדה לרחוץ (רמה ב).
רי"ח – שונה, בשחיטה יש לימוד שלא צריך כוונה גמורה (כנ"ל – לרצונכם תזבחוהו).
B. ראיות לכאן ולכאן
a. רב שגם בטבילה לא צריך כוונה– (לא. 3-)
1. משנה במקוואות – גל שנתלש ונפל על אדם וכלים – טהורים (ככלים שאין בהם כוונה).
דחייה – מדובר שיש כוונה (מצפה שהגל יבוא). (והחידוש – שלא גוזרים אטו חרדלית של גשמים או רישי כיפין).
2. משנה במכשירין – פשט ידיו למים לקחת פירות – נטהר. (ורי"ח ידחה – זה דווקא בנט"י).
b. קושיות לרב – (לא: רבע)
1. משנה בחגיגה – טבל לחולין והוחזק (התכוון לחולין) פסול למעשר שני – משמע שצריך כוונה.
דחייה – לא צריך, והחידוש שם שאפילו שהתכוון – לא עוזר למעשר.
2. בהמשך – לא התכוון – לא עלתה לו כלל.
תשובה – הכוונה למעשר, אך לחולין עלתה. וכן מפורש בברייתא.
c. קושיות לרי"ח – (לא: אמצע)
[1. המשנה במכשירין לגבי הפירות – אפשר לדחות שזה דווקא לנט"י שזה קל יותר].
2. המשנה בחגיגה שבלי כוונה הטבילה עלתה לחולין –
תשובה – אכן זאת מחלוקת תנאים, ורי"ח כר' יונתן בן יוסף – לימוד מיוחד בטבילה שצריך כוונה, לגבי צרעת הבגד "וכובס שנית" (טבילה), ו"שנית" מקיש לכיבוס הראשון (כביסה רגילה) – שצריך כוונה (רמה ג).
3. רב שימי ב"א – סתם משנתנו לגבי שחיטה (כר' נתן – רמה א)
תשובה (כאמור) – בשחיטה יש לימוד מיוחד שלא צריך כוונה.
ג. יישום למחלוקת בכוונה בשחיטה
הקדמה: מ"שוחט אותה" לגבי פרה אדומה לומדים שני פסולים:
1. שלא יעשה עמה מלאכה (כמו חיתוך דלעת), ודווקא בכוונה.
2. שלא ישחט עמה בהמה אחרת (דווקא כשנחשב שחיטה).
אם שחט עמה בהמה אחרת שלא בכוונה –
לרבנן – השחיטה פסולה, ולכן הפרה כשירה.
לר' נתן – השחיטה כשירה, ולכן הפרה פסולה.
מה החידוש – בר' נתן, שהיינו חושבים שדווקא כששחט פרה נוספת זה פוסל, קמ"ל שאפילו חולין.
חלק ב – פסול שהייה
א. זמן השהייה
ת"ק – "כדי שחיטה" של בהמה אחרת (ולא רק סיום שחיטה זו)
A. כמה מתהליך השחיטה –
רב, רי"ח ועוד – השחיטה עצמה,
ר' חנינא – הטלה + שחיטה
במערבא בשם ר' יוסי בר חנינא – הגבהה + הטלה + שחיטה.
B. שחיטה של מה
(רב לא שאל את ר' חייא אך אמר בעצמו -)
מחמירים – רב, ר' יוסי בר' חנינא – באותו דבר ששוחט [בהמה לבהמה (דקה לדקה וגסה לגסה), עוף לעוף].
מקלים – שמואל, רי"ח – בשחיטת עוף משער לפי בהמה.
ר"ש – כדי ביקור (של שוחט ת"ח, שבודק הסכין).
ב. הערות ואיבעיות
1. סכין רעה – שאינה חדשה, רבא – אפילו כל היום אינה שהייה (כי ממשיך להוליך ולהביא).
2. רבא – האם שהיות קטנות מצטרפות? רצו להוכיח מסכין רעה (כי הבינו שמדובר ששהה קצת), אך דחו ששם לא שהה.
3. רב הונא בר"נ – שהה במיעוט סימנים? תיקו.
