Download

סיכום הדף יומי, גמרא חולין לו

(לה: באמצע – לז. במשנה)

חלק א – הכשרת בשר לקבל טומאה ע"י הדם

א. המשנה ושיטת ר"ש

ת"ק – הדם מכשיר (ראשונים – כל דם (גם מתה ומכה, מכוח הסברות בהו"א של ר"ש בטבלה)
ר"ש – השחיטה מכשירה, ומחדש רב אסי – לר"ש הדם לא מכשיר.

שיטת ר"ש –

1. ראיות לרב אסי:
   1. משנתנו – השחיטה מכשירה, משמע שהדם לא.
   דחייה – גם השחיטה מכשירה.
   2. "אמר להם – וכי הדם מכשיר? והלא שחיטה מכשירה!".
   דחייה – והלא גם שחיטה מכשירה.
2. קושיות לרב אסי:

שתי ברייתות בהן אומר שבדם מתה/מגפה – לא מכשיר, משמע שבשחוטה מכשיר.
דחייה – רק בחלל מכשיר, וחידש מתה ומגפתו בגלל החידוש שבהן (ראה בטבלה).

1. מה עם הפסוק "תשפכנו כמים"? בא להתיר דם פסולי המוקדשים (פסוק קודם) בהנאה כמים (אפילו שאסורים בגיזה ועבודה).

ב. איזה שלב בדם – רי"ש – ודם חללים – פרט לדם קילוח (בפשטות לר"ש ורבנן).

ג. מחלוקת רבי ור' חייא – שוחט והתיז דם על דלעת
רבי – מכשיר (טמא) – כרבנן, ר' חייא – תולים, רב אושעיא – מצרף את ר' חייא ור"ש – ומטהר/לא שורפים.

הסבר שיטת ר' חייא ורב פפא –
ר' חייא כרבנן שהדם מכשיר. אבל – צריך "דם שחיטה", ולכן תלוי מתי מוגדר שחיטה, וכאן מדובר שניתז רק בתחילת השחיטה.
לרבי – ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף – ומכשיר.
לר' חייא – יש שני הסברים –

1. רב פפא – השחיטה רק בסוף, וההתחלה לא מכשירה (ודאי).
   "תולין" = מחכים לראות אם יהיה עליה דף בסוף שחיטה.
2. רב אשי – מסופק (אם בסוף או בהתחלה),
   "תולין" – אם נגע בטומאה, מספק לא שורפים ולא אוכלים.

ורב פפא – למרות שר"ש תמיד לא מכשיר, ואילו רב פפא רק לפעמים לא מכשיר (לרב פפא – בדם בסוף ולרב אשי בדם בסוף לעניין שלא לשרוף) – רב פפא מצרף את ר"ש למה שניתן.

חלק ב – הכשרה לקבל טומאה על ידי חיבת הקודש

א. בעי ר"ל – (בדוגמא של צריד של מנחות) – האם מכשיר רק לעניין שנפסל, או שנטמא ממש (ראשון, שני וכו')?

1. ראיה שלא –
   ת"ש – ר"א – מתוך המקור להכשר במשקה (לפי הסבר הגמרא) –
   יש שני פסוקים: ויקרא יא, לח – "וכי יותן מים על זרע… טמא הוא לכם", פס' לד – "מכל האוכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים יטמא" – הפסוק הראשון מיותר ומלמד שכדי לטמא זה במשקה דווקא.
   דחייה – צריך שני פסוקים – השני לטומאת שרץ, והראשון לטומאת מת (מתוך שאינו נצרך לגופו (שרץ) תנהו עניין לטומאת מת). יש צריכותא – במת יש חומרא של 3-7, בשרץ יש חומרא של שיעור עדשה (אלא כזית).
2. 2. ראיה שכן –
   מתיב רב יוסף משיטת ר"ש ששחיטה מכשירה לטומאה ממש (שהרי משנתנו בחולין, אז ודאי שלא מדובר רק בפסול).
   דחייה – שם זה מדרבנן. 
3. 3. ראיה שכן –
   ר' זירא – מכך שגזרו (ב"ש וב"ה) שמיץ שזב מהענבים מכשיר אותם לקבל טומאה אפילו שזה לא לרצונו (כי מדובר בסל, והמיץ ייפול לקרקע, אטו מקרה שמדובר בכלי אטום).
   דחייה – מדובר מדרבנן. 

רב יוסף – עכ"פ תוכיח מכאן שמדרבנן עושה ראשון ושני?
אביי – זה ברור, ר"ל שאל מדאורייתא (ואז אם מכשיר – נשרוף), והגמרא נשארת בתיקו.

ב. מניין ש"חיבת הקודש" היא מדאורייתא? (לו: מתחת לאמצע) 

1. בבשר שלמים – "והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף…" (ויקרא ז,יט) –
והרי שם לא הוכשר במשקה, כי דם הקרבן לא מכשיר (לא נשפך כמים), וכן המים (והדם) שבעזרה לא מכשירים (הלמ"ס של יוסי בן יועזר).
דחייה – אולי בדרך למקדש עבר בנחל, ונשארה רטובה, ונטף על הבשר?

2. מהמשך הפסוק הנ"ל – "והבשר, כל טהור יאכל בשר", "הבשר" מיותר ומלמד דין אחר של חיבת הקודש – שגם עצים ולבונה מקבלים טומאה אפילו שאינם אוכל.