סיכום הדף יומי, גמרא חולין ד
(ג: 3 שורות מלמטה – ד: באמצע)
הרחבות על הנאמר בדף הקודם (כותי ומומר לנבילות לתיאבון)
חלק א – שחיטת כותי
א. ברייתא לגבי רמת ההשגחה הדרושה (אביי- ישראל עומד על גביו, רבא – מספיק נכנס ויוצא).
A. הברייתא מביאה שתי קיצוניות –
הברייתא | מתאים ל – | איך השני יענה |
מצד אחד – לכתחילה צריך עומד על גביו | אביי | רבא – נכנס ויוצא=עומד על גביו. |
מצד שני – אם לא היתה שום השגחה – צריך בדיקה. | רבא | אביי – נכנס ויוצא=שום השגחה. |
B. דיון פנימי בברייתא – הברייתא הביאה דוגמא של כמה עופות, ובודק אם אוכל אחד מהם –
1. אולי רק את אותו עוף שחט כדין? (א רבע)
תשובה – נותן אחד מתוך תערובת (וכן ממעכם – שלא יהיה לכותי סימן).
2. אולי כותים לא מקפידים על שחיטת עופות (לא נאמרה בתורה) –
הברייתא סוברת שלמרות שהמצווה לא כתובה – אם מחזיקים בה מחזיקים בה וסומכים עליהם.
C. דיון על הכלל הנ"ל – (א אמצע)
אם מחזיקים במצווה לא כתובה – האם סומכים או לא – זאת מחלוקת תנאים לגבי מצת כותי:
ר"א אוסר, שאין בקיאין בדקדוקי מצוות (מה נחשב החמצה).
ת"ק ורשב"ג מתירים (לא רק שאינו חמץ, אלא אפילו נחשב משומר ויוצאים בה יד"ח בליל הסדר).
במה נחלקו ת"ק ורשב"ג? (ת"ק – מותר, רשב"ג – כל מצווה שהחזיקו בה, הרבה מחזיקים בה יותר מישראל – תלוי בהחזקה)
- במצווה כתובה, ולא ידוע אם החזיקו – ת"ק – מותר, רשב"ג – אסור.
דחייה – הניסוח של רשב"ג – "שהחזיקו" ולא "אם החזיקו". - במצווה לא כתובה שהחזיקו בה – ת"ק – אסור, רשב"ג – מותר (שהרי החזיקו).
חלק ב – מומר לנבילות לתיאבון
רבא – ישראל מומר לנבילות לתיאבון מעדיף לא לעבור על איסור, ולכן יכול לשחוט לכתחילה אם בדקו את הסכין (כי לא יטרח לבדוק/להשיג אחרת).
סברת החולקים – כיוון דדש ביה, נעשית לו כהיתר.
ניסיונות לסייע לרבא מברייתות:
1. חמץ של עוברי עבירה מותר אחרי הפסח.
אפילו שלא חשש מלהחזיק חמץ בבית, אנו מניחים שלא רוצים לחטוא עוד והחליפו אחר הפסח עם של גוי.
(יש מחלוקת לגבי חמץ שעבר עליו הפסח – ר"י – דאורייתא, ר"ש – דרבנן).
דחיית הסיוע –
אולי הברייתא כר"ש, ואז אין ראיה להקל גם בדאורייתא (נבלה).
דחיית הדחייה – אדרבה – (מזוית הראייה של החוטא) – אם באיסור דרבנן הוא מעדיף שלא לחטוא, כל שכן באיסור תורה.
2. "הכל שוחטין – ואפילו כותי, ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר".
ערל = מומר לדבר אחד (ערלות), ולא מומר לכל התורה (נבילה).
לפי"ז, מומר – מומר לנבלות, ובכ"ז שחיטתו כשירה.
דחיית הסיוע –
מומר – לע"ז, והחידוש (כרב ענן) שאפילו מומר לע"ז – שחיטתו כשירה (ולא אומרים שהוא כמומר לכה"ת ונחשב כגוי).
תגובה אחת
תודה רבה לך! תמשיך בפעולה המבורכת
תודה רבה