(סא: 1- עד סג. 6+)
חלק א – מצא עוף עם סימני טהרה:
א. נזכיר: אם יש סימני טהרה: מותר, אא"כ זה מהרשימה, לכן:
רב נחמן:
אם יש סימן טהרה אחד – מותר, בתנאי שמזהה שזה לא פרס או עוזניה.
(אמימר: לא צריך, כי פרס ועוזניה לא מצויים במקום יישוב).
אם יש שני סימנים – מותר, בתנאי שמזהה שזה לא עורב.
ב. והרי יש עוד עופות עם שני סימנים:
ברייתא – ר"א מרבה מ"עורב למינו" גם זרזיר או סנונית לבנה! (וחכמים חולקים)
תשובה – הכוונה שידע שזה לא עורב והדומים לו.
[לגב סנונית לבנה:
רב יהודה + מר זוטרא – הכוונה לסנונית לבנה (=עוף המשרט),
אמימר – הכוונה לירוקה (שיחסית לשחורה נקראת לבנה), ואילו בלבנה לכו"ע כשר].
(סב. 6-)
חלק ב – סוגי תורים ובני יונה
הקדמה: תורים מקריבים רק בוגרים, ויונים רק צעירים ("בני יונה").
תסיל – סוג של יונה (-רק צעירים),
תורי אציפי ותורים של רחבה (="כופשני צוצייני") – סוג של תור (-רק בוגרים),
קשיים:
- למה לא הזכירו תסיל במשנה בפרה שמזכירה יונה?
תשובה: תסיל נחשב יונה, אבל לא שותה כמוה.
- איך כשרים להקרבה, הרי יש להם שם לואי? (כמו שאזוב עם שם לואי ("אזוב רומאי") פסול!
תשובה:
- אביי – אם השם לואי ניתן רק לאחר מתן תורה – כשר.
- רבא – השם לואי לא מעיד על שוני מהותי (הראיה שבצוציני פשוט קוראים לתורים שלהם תורים סתם).
(סב: שליש עליון)
חלק ג – סוגי עופות שונים
לפי רש"י הדיון הוא האם העופות הבאים הם חלק מעופות שמוזכרים בתורה,
לפי תוס' ייתכן שהם לא אלו מהתורה, אך אם אין להם שום סימני טהרה הם טמאים.
- כרזי (תוס' – עופות ממש קטנים) –
מעופפים – נחשבים עוף כשר,
לא מעופפים -= נחשבים שרץ העוף ואסורים.
- צרדא – מותר, ברדא – אסור,
- שמונה ספקות – חובא, חוגא, מרדא וכו' –
הספק – הקורקבן נקלף אבל רק על ידי סכין (גם אחרי ששמים בשמש).
[תרנגולא דאגמא היא המרדו (ולכן: ספק),
מה עם תרנגולתא דאגמא? (מין אחר)
רב פפא – מותרת, מרימר – אסורה (ראו שהיא דורסת)].
- שבור אנדרפטא – מותר, פירוז אנדרפטא – אסור,
- בוניא מותר, פרוא אסור,
- מרדו זגיד ואכיל (זה שמו) – מותר, סגיד ואכיל – אסור,
- שתיא/מזיג חמרא (זה שמו) – אסור, אך בת מזיג חמרא – מותר,
- שקיטנא –
ארוך ואדום – מותר,
נמוך אדום – אסור,
ארוך ירוק – אסור.
(דילוג: סג. 5-11)
- לקני ובטני – מותרים,
שקנאי ובטני – תלוי במקום.
למה זה תלוי במנהג המקום?
באמת הם מותרים, אבל יש להם סימן טהרה 1 כמו פרס ועזניה,
לכן במקום שבו מצויים פרס ועזניה (ליד המדבר) חוששים שיתבלבלו ואסרו,
בשאר המקומות מותר.
- קואי וקקואי – מותר, ובמערבא אסור (והלקו).
