חולין דף סט – גמרא דף יומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(סח: 6 שורות מלמטה – סט: במשנה)

הקדמות ותזכורות:

א. בן פקועה ואיסור יוצא

בהמה שנשחטה ונמצא עובר חי/מת בתוכה – מותר ("בן פקועה").
אבל, אם לפני השחיטה:
הוציא את רוב גופו או ראשו, נחשב שנולד, וגם אם חזר – לא ניתר בשחיטת אימו.
הוציא איבר אחר (למשל יד) והאם נשחטה תוך כדי שהיד בחוץ – העובר מותר אבל היד אסורה.
הוציא יד והחזיר אותה ואז נשחטה האם -שאר העובר כאמור מותר, אבל מה לגבי היד?

רב – אסור (כי יצא חוץ למחיצתו, או כי יש לידה לאיברים)
רי"ח – מותר.

שאלות על דין בן פקועה ואיבר שיצא:

א. האם לידה בשלבים נחשבת לידה?

1. A. הוציא והחזיר איבר איבר עד שבסה"כ יצא רוב הגוף, ואחר כך נשחטה האם –

לרב – כל מה שיצא נאסר גם אם חזר,
ואם יצא הרוב, גם אם בזה אחר זה, סביר שהכל אסור כי זה כאילו שהרוב עדיין בחוץ (ראש יוסף),

לרי"ח – עקרונית כל איבר (שאינו רוב) שיצא וחזר נחשב כאילו לא יצא וכשר,
אבל כאן כיוון שבסה"כ יצא רוב – אולי יודה שנחשב שהרוב נולד והכל אסור אפילו שחזר?

אם נאמר שלידה בשלבים כנ"ל לא נחשבת לידה, כי כל חלק חזר וניתר –

1. B. מה הדין אם כל איבר שיצא נחתך? (ואח"כ נשחטה האם)

כאן כל איבר שיצא נשאר בחוץ ונפסל, אז אולי כאן כן מצטרף להיחשב כיציאה אחת, וכך גם מה שנשאר בפנים ייפסל ויצטרך שחיטה?

ת"ש ממשנתנו – חתך את העובר בתוך הגוף ונשאר בפנים בזמן שחיטת האם – מה שבפנים מותר אפילו שנחתך: "זה הכלל… ושאינה גופה (אלא עובר) מותר").

ולכאורה ה"כלל" מיותר, כי כבר נאמר לפני כן, אלא אולי בא לרבות את המקרה שבשאלה: שגם אם החתיכות כבר יצאו, מה שנשאר בפנים מותר.

דחייה: בא לרבות דין אחר: שגם ר"ש שאוסר קלוט, זה דווקא כשנולד, אבל אם נמצא בבטן הפרה – כשר.

[פרה שהולידה עגל קלוט (ללא פרסות חלוקות):
             רבנן – מותר (הפרסות הם רק סימן, וסוף סו הוא הרי בן של פרה וגם הוא פרה)
             ר"ש – אסור (הפרסות הם סיבה לכשרות, לא רק סימן]

(סט. 6+)

ב. רב חנניא – הוציא ידו בעזרה של המקדש ונשחטה כשהיד בחוץ

האם כיון שהעזרה מחשיבה הכל כ"תוך מחיצתו" לעניין שחיטת קודשים (שצריך לשחוט בעזרה), אז גם יחשב כתוך מחיצתו לעניין שחיטה בתוך בטן האם?
או שצריך להבדיל בין שני התחומים?

אביי – גם אם נאמר שחומות העזרה כן מועילות, למה אתה לא שואל על כל ירושלים?
הרי גם כל ירושלים נחשבת כמחיצה לעניין אכילת קודשים!

(והמקרה יהיה: הוציא את ידו כשהיה מחוץ לעזרה, ואז הכניסו את האם לעזרה (והיד כבר חזרה פנימה), ושחטו אותה, האם חומת ירושלים נחשבת כאילו היד לא יצאה?
(השאלה דווקא לרב שהחזרת היד לא עוזרת. כי אם החזרת היד עוזרת – הרי לפני הזחיטה האם נכנסה לעזרה ואז חומת העזרה תיחשב כאילו החזיר העובר את ידו, ואז אין שאלה על חומות העיר. רק אם החזרת היד לא עוזרת, ונאמר שהוציא את היד כשהיה מחוץ לעזרה – אז השאלה דווקא על חומות ירושלים ולא על חומות העזרה).

אלא למה לא שאלת על ירושלים, כי ברור לך שזה לא נחשב, אז גם העזרה לא נחשבת!

(ורב חנניא יענה: חומת ירושלים מועילה לאכילת קודשים, לעומת זאת חומת העזרה מועילה לשחיטת קודשים (ששוחטים בתוך העזרה), ולכן אולי גם נחשבת לעניין שחיטת קודשי

(סט. שליש עליון)

ג. הוציא ידו בין סימן לסימן

[תזכורת מאתמול:
הוציא ידו ונשחטה כשהיד בחוץ – היד אסורה באכילה.
אבל מה לגבי טומאה?
ר"מ – נבלה, ומטמאת,
חכמים – טריפה ולא מטמאת].

אם הוציא ידו בין סימן לסימן –

מבחינת אכילה – ברור שאסור, הרי בגמר השחיטה היד היתה בחוץ,

אבל מה לגבי טומאה?

           לפי ר"מ ברור שמטמאת (סוף השחיטה גרמה לניבול היד).

אבל לפי חכמים – מצד אחד – גם כשהיד היתה בחוץ לאורך כל השחיטה היא טהורה,
אבל מצד שני, אולי החלוקה בין הסימן הראשון לשני עושה שא"א לחבר ביניהם לטהר? (שהרי הסימן הראשון היה טוב לאכילה ולטהרה, הסימן השני היה טוב לרק לטהרה).

עונה רבא – שני חלקי השחיטה מצטרפים והיד טהורה.

שהרי לגבי העובר עצמו – השחיטה טובה והעובר כשר באכילה (אפילו ששני הסימנים חלוקים ביחס לאכילה: הסימן הראשון מתיר את היד באכילה והסימן השני לא),
אז כל שכן שהם יצטרפו לגבי טהרה (שלגבי טהרה אין שום חילוק בין שני הסימנים).

(סט. אמצע)

ד. ר' ירמיה – בן פקועה שידו אסורה – איך זה משפיע על הוולד שלו?

[הקדמות – חוששין לזרע אב:
בדף עח: יש מחלוקת:
חנניה – חוששין לזרע אב, חכמים – לא.

נפק"מ:

1. האם איסור "אותו ואת בנו" נאמר גם לגבי האב ובנו או רק לגבי והאם ובנה.
2. בן פקועה שבא על בהמה רגילה, מה דין הוולד:
   לחכמים – הוולד כלל לא נחשב בן פקועה (רק אם האימא "בת פקועה" זה עובר גם לבן).
   לחנניה – רב משרשיא: לולד אין תקנה, כי הוא "חצי בן פקועה" (מצד אביו, ולא שייך בשחיטה כי הוא כאילו כבר שחוט) וחצי לא (מצד אימו)].

שאלת ר' ירמיה באופן כללי: בן פקועה שידו אסורה – איך זה משפיע על הוולד שלו?

והגמרא מביאה כמה שלבים בהבנת השאלה:

הבנה 1 – בן פקועה (שהוציא ידו), שבא על בהמה רגילה:

האם איסור היד עובר גם לבן – והיד אסורה,

או שהבן מותר לגמרי?

(ר' ירמיה יכל לשאול את זה גם על בת פקועה, אבל שאל על כשהאב בן פקועה, ולכן הניסוח הוא "מהו לחוש לזרעו?").

דחייה: לחנניה שחוששין לזרע האב בן הפקועה אסור לגמרי (ולא רק היד) כי הוא חצי חצי.

הבנה 2 – בן פקועה (שהוציא ידו) שבא על בת פקועה,

(לולי הוציא האב את ידו – ודאי שהוולד מותר. אבל כיוון שהוציא את ידו:)

           (כאן הגמרא לא מעלה אפשרות שהאיסור לא עובר לוולד והוולד כולו מותר)

האם "איבר מוליד איבר" – ואז רק ידו של הוולד אסורה,

           או ש"מבלבל זרעיה", ואז האיסור מתפשוט וכולו אסור?

הבנה 3 – באמת "מבלבל זרעיה" (שהרי קיטע לא מוליד קיטע…), ולכן אין מקום לאסור רק את היד אלא אם כבר אז את כולו, אבל למרות זאת יש מקום להסתפק:

מצד אחד – הרי לאב יש איסור דם וחלב, ולמרות זאת אנחנו לא אומרים שזה אוסר את כל הוולד, ואז כולו מותר,

אך מצד שני – זה בשני איסורים, אולי ב3 איסורים[1] (דם, חלב ויד) זה כן יעבור לבן וכולו אסור?

דחייה: אם הוא בן פקועה אז גם אין לו איסור חלב (איסור דם יש) – אז למה שנאמר שכולו אסור, אין כאן 3 איסורים![2]

הבנה 4 – ברור שהוולד מותר כולו (אפילו שבא "מכוחו" של בן פקועה עם יד אסורה).

           אלא השאלה לא לגבי וולד, אלא לגבי חלב של בת פקועה שהוציאה ידה:

           הרי לכאורה היה צריך לאסור חלב פרות כי זה איבר מן החי, אבל התורה התירה,

אבל אולי זה דווקא כשיש לאם היתר בשחיטה, אבל כאן שליד של האם אין היתר בשחיטה, אולי זה גם משפיע על היד?

תיקו.

(סט. רבע תחתון)

חלק ב: חתך את העובר בתוך הבטן ואחר כך שחט – החתיכות מותרות

כחלק מדין בן פקועה.
אבל אם חתך מהטחול או הכליות והשאיר בבטן ואז שחט – הם אסורים, כדין אבר מן החי.

א. מקור (לדין בן פקועה בכלל, ולדין חתיכות בפרט):

"וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (דברים יד, ו). איך לומדים?

1. "בהמה… בבהמה" – לרבות את הוולד
   (אחת הבהמות בפסוק מיותרת, כפי שבמקבילה בויקרא היא לא מופיעה).

קשה: לפי זה העובר נחשב בהמה, ואם כן – למה המשנה בתמורה (י, א) אומרת שלא ממירים בו/אותו? אלא עובר אינו בהמה.

(דילוג סט. 5- סט: 4+)

תשובת רב שימי: אכן עובר נחשב בהמה, וזה שא"א להמיר זה כי יש לימוד אחר:
ר"ש –

(חזרה לסט. 5-)

2. "וכל… בבהמה" – כל מה שיש בבהמה מותר באכילה, אפילו שאינו "בהמה".

           וקשה –

1. A. למה אם חתך מהכליות אסור?
   תשובה – "וכל… בבהמה… אותה תאכלו" – "בבהמה" – דווקא כשהבהמה עצמה שלימה.
2. B. למה אם מצא בה דמות יונה רי"ח אוסר?
   תשובה: כי אין לו פרסות – צריך צורת בהמה טהורה.
3. C. נמצא פרה עם פרסות לא סדוקות (קלוט) – למה מותר? הרי אין לו פרסות!
   (כאמור – אם נולדה פרה כזו, רבנן מתירים ור"ש אוסר, אבל אם נמצא במעי אימו – מותר לכו"ע).
   תשובה: "וכל בבהמה מפרסת פרסה" – לשון יחיד (אבל ליונה אין פרסות בכלל…).

[1] קצת קשה להבין למה שנחלק בין 2 ל3 איסורים.
ולכאורה היה ניתן להבין שזו לא חלוקה מספרית אלא חלוקה מהותית: איסור חלב ודם הם איסורים שהתורה הטילה על חלקים מסוימים בבהמה, והגיוני שהם לא יעברו הלאה לדור הבא ויאסרו את כולו. איסור יד הוא איסור נשוסף לבהמה מבחוץ, וזה אולי דבר שיכול לעבור הלאה.
אולם מדחיית הגמרא משמע שהיא חשבה שזה כן עניין מספרי וזה מה שהיא דחתה, וצ"ע.

[2] הגמרא קצת מסבכת את הדחייה ומכניסה לפה את מח' ר"מ ור"י (משנה עד.) לגבי באיזה חודש אומרים דין בן פקועה:
בחודש ה8 – לפי כולם,
בחודש ה9 – לחכמים (ר"י) הוא בן פקועה, לר"מ הוא בהמה רגילה וצריך שחיטה.

הגמרא כאן מניחה שמדובר בחודש 9 וממילא כל הדיון כאן הוא ר קלפי ר"י שבחודש 9 יש דין בן פקועה. אבל לכאורה ניתן היה להעמיד בחודש 8 ואז הדיון רלוונטי גם לר"מ.