(פ. 4- עד פא: 4-)
חלק א – מחלוקת רבנן ור"ש באיסור אותו ואת בנו (או"ב)
משנה פא: – שחיטה שלא מתירה את הבשר –
הדוגמאות שם: אם אחת הבהמות היא טריפה, שחיטה לע"ז, פרה אדומה, שור הנסקל, עגלה ערופה.
רבנן – יש איסור אותו ואת בנו.
ר"ש – אין איסור אותו ואת בנו.
בהמת קודשים –
במשנתנו – יש איסור אותו ואת בנו.
כמי המשנה?
לפי רבנן ודאי שיש,
לפי ר"ש:
ר' אושעיא (פ. 4-) ורב המנונא (פא. 10+) - לפי ר"ש אין, וזה בשתי רמות של חידוש:
- בשחיטת קודשים בחוץ (או חולין בפנים), כיון שהבהמה פסולה – אין או"ב.
- (החידוש של ר' אושעיא) – גם בשחיטה כשרה אין (קודשים בפנים), כי השחיטה עצמה לא מתירה אלא צריך גם זריקת הדם.
רבא – בשחיטה כשרה יש או"ב,
מוכיח מברייתא שעוסקת בשני קודשים, אחד בפנים ואחד בחוץ, שאומר ר"ש שעל הבחוץ אין כרת (אך יש מלקות (ולרבנן גם אין מלקות)) על שחוטי חוץ, כי בגלל "אותו ואת בנו" הקרבן בחוץ לא ראוי היום להקרבה.
מקרים בהם גם לרבא אין איסור/מלקות:
- כשהקודשים שני (כי אז זו התראת ספק).
- בקרבן עולה (שאז שחיטה לא מתירה באכילה (ור' יעקב חולק – גם אכילת מזבח נקראת אכילה).
(פ: שליש תחתון – פא. 10+)
חלק ב – שחט שני קודשים בפנים – לרבנן חייב על השני מלקות של או"ב
שאלה – למה לא חייב גם על מחוסר זמן (ששחט ביום שאסור)?
תשובות:
- אכן חייב, והמשנה לא הזכירה את זה.
- ר' זירא – לא חייב, כי זה לאו הבא מכלל עשה.
(פא: אחרי המשנה)
חלק ג – קים ליה בדרבה מיניה, כשבפועל לא מקבל את העונש החמור
מחלוקת רי"ח ור"ל מופיעה פעמיים:
- הרג בשוגג (מיתה) והזיק לחולצה (ממון),
בפועל לא מת (כי היה שוגג), האם חייב ממון?
רי"ח – חייב (אין קים ליה)
ר"ל – פטור (יש קים ליה).
- על משנתנו – שחט לע"ז ללא התראה (מיתה) ועבר על איסור אותו ואת בנו (מלקות)
בפועל לא מת (כי היה ללא התראה), האם חייב מלקות?
רי"ח – חייב (אין קים ליה)
ר"ל – פטור (יש קים ליה).
מה הצריכותא?
במקרה A יותר מסתבר שיש קים ליה (כי זה עונשים מעולמות אחרים – מיתה וממון),
במקרה B יותר מסתבר שאין קים ליה (כי שני העונשים בגופו),
לכן צריך להשמיע את המחלוקת בשני המקרים.