(פא: 3- עד פג. במשנה)
חלק א – עוד דוגמאות לשחיטה לא ראויה (שלפי ר"ש אין איסור או"ב)
א. השוחט פרה אדומה
כיוון שאסורה בהנאה, אין איסור אותו ואת בנו.
וקשה – הרי גם לאחר השחיטה ניתן לפדות את הפרה ואז לאכול אותה כחולין רגילים – כלומר זו שחיטה ראויה (וגם אם בפועל לא פדו – אצם היכולת לפדות ולאכול מגדירה אותה כאוכל).
תשובה – אכן יש למחוק את הדוגמא הזו מהמשנה.
ב.השוחט עגלה ערופה (לפני שערפו אותה)
כיון שעגלה ערופה אסורה בהנאה , זו שחיטה שלא מתירה.
וקשה – הרי המשנה בסוטה אומרת שכל עוד לא ערפו – ניתן לבטל והיא חולין ומותרת בהנאה (למשל אם מצאו את הרוצח). אז אם שחטו – זו שחיטה שמתירה.
תשובות:
- אכן צריך למחוק גם את זה מהמשנה.
(תחילה אמרו את זה בר' ינאי ובר"ל, אבל בסוף אמרו ברי"ח, כי בר' ינאי ור"ל אומרים את התשובה השנייה). - תלוי מתי –
לפני הירידה לנחל – מותרת בהנאה (משנה בסוטה).
אחרי הירידה לנחל – אסורה (משנתנו – שהשחיטה לא מתירה).
(פב. משנה ראשונה)
חלק ב – משנה: שניים שקנו אם וביתה
מבחינת דיני ממונות – לראשון יש זכות לשחוט קודם (אך אם השני הקדימו – לא קונסים אותו).
אך אם לא אמר שהוא רוצה לשחוט, אם השני שחט – זכה (זריז נשכר).
(פב. משנה שנייה)
חלק ג – איסור שחיטת הבן לפני האם
מה המקור? (הרי בתורה כתוב קודם את האם – "אותו ואת בנו")
תשובה: "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".
אם היה כתוב "לא תשחט" – זה מלמד את עצם האיסור.
היה היה כתוב "לא ישחטו" – מלמד שגם אם זה שני שוחטים שונים – השני חייב.
מזה שכתוב לא תשחטו – גם בן לפני האם.
(פב: 6+)
חלק ד – שחיטה אחת עם שני איסורים (שני איסורים בהעלם אחד)
במשנה שני מקרים כאלה:
- שחט שני בנים ואחר כך את אמם,
- יש אם (A), בת (B) ונכדה (C). ושחט את A ו-C, ואחר כך את B.
בשני המקרים:
ת"ק – 40 (זה מעשה אחד עם שם איסור אחד).
סומכוס – 80.
- A. מה המחלוקת?
ת"ק מובן – כמו כל שני חטאים בהעלם אחד/התראה אחת – (כמו אכל כזית חלב ושוב כזית חלב, שחייב פעם אחת).
אביי: מה עם סומכוס? 2 אפשרויות:
- דין מיוחד כאן, כיון שדומה לשני גופים מוחלקים (כי יש שני בנים).
ואילו ת"ק – סוף סוףך את השחיטה האסורה (השנייה) הוא עשה על גוף אחד. - לא דין מיוחד כאן, אלא סומכוס פוסק באופן כללי:
גם שני חטאים בהעלם אחד – חייב פעמיים.
(פב: שליש)
- B. ראיות לאפשרות השנייה:
- הזורע כלאיים כלאיים לוקה.
לכאורה הכוונה שזרע בהעלם אחד (לתקן בשיעור שזה שוגג ולא מזיד) וחייב 2 – סומכוס.
דחייה – הכוונה בשני העלמות, ומה החידוש? שחייב גם על חיטים וחרצן או שעורים וחרצן
(שלא ער' אשעיא שמצריך חיטים + שעורים + חרצן).
- משנה: אכל כזית בגיד הנשה ימין וכזית משמאל –
ת"ק – 80, ר"י – 40.
המשנה צריכה להסתדר עם ההבנה בר"י שהוא מתלבט אם חייבים על ימין או שמאל.
מכאן שמדובר בהתראה אחת, כי אם מדובר בשתי התראות – כל התראה היא התראת ספק (ולר"י התראת ספק לא נחשבת).
יוצא שת"ק מחייב פעמיים בהתראה אחת – סומכוס.
דחייה – מדובר בשתי התראות, ור"י מחייב גם על התראת ספק.
- ברייתא – אכל משני גידי ימין של שתי בהמות –
ת"ק – 80, ר"י – 40.
לא ייתכן שמדובר בשתי התראות כי אז ר"י יחייב 80, אלא מדובר בהתראה אחת,
ות"ק מחייב 80 – סומכוס.
דחייה – מדובר בשתי התראות, ולכן ת"ק (חכמים) מחייבים 80.
ולמה ר"י מחייב 40?
מדובר שגיד אחד היה כזית וגיד שני היה שלם אך לא כזית –
רבנן מחייבים בגיד שלם גם ללא כזית ור"י פוטר.
- C. מאמר מוסגר – שתי הדעות בדעת ר"י לגבי התראת ספק:
- לא נחשבת התראה –
היכה שני אנשים זה אחר זה שאחד מהם אביו, ועדים התרו על שניהם אך לא ידעו מי אביו – פטור. - נחשבת התראה –
הותיר מבשר הפסח כמעט עד בוקר והתרו בו, עקרונית חייב,
(אפילו שזו התראת ספק – כי אולי יאכל אחר כך).
אלא שפטור רק כי זה לאו הניתק לעשה.
