(פג. במשנה – פד. שליש עליון)
חלק א – סיום נושא אותו ואת בנו
א. חובת ההודעה
A. משנה – בארבעה פרקים צריך המוכר להודיע לקונה (שבהם אוכלים הרבה, וברור שזה לשחיטה היום).
ר"י – אם הראשון קנה אתמול – לא צריך להודיע, אך אם שניהם לאותה חתונה – צריך (ואגב: משפחת החתן משקיעה יותר וקונה את האם).
B. תנא – כיון שצריך להודיע, אם לא הודיע, הקונה מניח שמותר.
C. מקור (סוף הפרק) – "ביום אחד" – יש ימים מיוחדים לעניין אותו ואת בנו.
ב. קניין הבשר באותם ימים
המציאות היתה שקונים נותנים כסף, וכשמצטברים מספיק קונים השוחט שוחט ומחלק אחר כך לקונים. אם לא היה מספיק – הוא יכול להחזיר להם כספם, כיוון שעוד לא קנו (משיכה). ואם מתה הבהמה – מתה למוכר.
אבל – בארבעת הימים הנ"ל הקונים כבר קנו, ולכן:
1. אם מתה – מתה לקונים.
2. השוחט לא יכול להחזיר וחייב לשחוט אפילו לקונה בדינר אחד (כדי שיהיה לקונה בשר).
והרי לא משך?
- רב הונא-רב – משך.
דחייה – אם כך גם בשאר השנה. - ר' שמואל ברי"צ – הקנה על ידי אחר. בשאר השנה זה חוב, ולא חל, בימים אלו זאת זכות וזכין לאדם שלא בפניו.
- ר' אלעזר – בימים אלו חכמים ביטלו גזירתם, וכסף קונה.
ג. מה נחשב יום?
ההו"א – שנלמד מקודשים (הפסוק הקודם לגבי בהמה בת 8) שם הלילה הולך אחר היום (לעניין אכילת הבשר ועוד).
לכן משמיעה המשנה – היום הולך אחר הלילה,
מקור (ר"ש ב"ז) – "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", "לא תשחטו ביום אחד".
חלק ב – אין כיסוי הדם במוקדשים
למה אין כיסוי הדם במוקדשים (חטאת ועולת העוף)?
א. כי אי אפשר לתת עפר מתחת
(ר' זירא למד שצריך מ"וכסהו בעפר").
שהרי –
בחטאת העוף, הדם צריך לרדת ליסוד.
בעולת העוף (שהדם צריך לרדת לסובב) –
אם נשים עפר – יחצוץ בין הדם למזבח (ואם נבטלו שם – נמצא מוסיף על המזבח).
דחיות:
- 1. העפר מתחת לא מעכב.
דתניא – אם שחט חיה מעל בהמה, מכסה רק מלמעלה.
דחייה – צריך פוטנציאל לשים למטה, ואצלנו אין (כל הראוי לבילה…).
- שיגרור הדם ויכסה במקום אחר?
דתנן (פז.) – הדם על הסכין צריך כיסוי (ושם ודאי גוררו למקום אחר).
דחייה (פד. 14+) – "ושפך וכיסה" – אין חיוב אם יש עוד גורם לפני הכיסוי.
ב. בקודשי בדק הבית, ושחיטה שאינה מתירה אינה מצריכה כיסוי (פג: 1-)
הסבר: בדף פה. יש מחלוקת האם שחיטה שאינה מתירה צריכה כיסוי:
חכמים (ר"ש) – לא, ר"מ – כן.
ממילא, נעמיד אצלנו שזה מעילה, הבשר נאסר בהנאה, וכר"ש שלא צריך כיסוי.
דחיה – זאת כן שחיטה ראויה, שהרי צריך לפדות הבשר (שלא יפסד) ואז מותר (תוס').
תשובות:
1. לר"מ א"א לפדות אחרי שמתה, כי צריך העמדה והערכה.
דחיית התשובה – ר"ש חולק ואומר שלא צריך הערכה.
דחיית הדחייה – משנתנו כרבי, וסובר כר"ש (לגבי כיסוי) וכר"מ לגבי פדיון.
2. אפילו שאפשר לפדות, לא נחשב ראוי – "ושפך וכיסה", החיוב הוא רק כשאין כאן עוד גורם (כמו פדיון). (פד. 9+)
ג. מר בר רב אשי – לימוד מהיקש בין חיה לעוף,
כמו שבחיה אין קרבן, כך הדין בעוף – לא בקודש.
קשה – אולי נאמר כך: כמו שבחיה אין במינו קודש, גם בעוף חולין – אין חיוב בתורה ובן יונה שיש במינם בקודש?
תשובה – אם כבר נעשה היקש גם לחולין, נעשה כך: כמו שבחיה בכולם יש חיוב, גם בעוף (בחולין).
