(צב: 7 – עד צג: במשנה)
היום נראה לקט דינים בנושא של חלב, דם, חוטים, שמובאים זה אחר זה ב"גופא". נביא אותם לפי סדר הנושאים ולא לפי סדר הגמרא.
חלק א – איסור חלב –
הקדמה: החלב האסור מהתורה הוא החלב שהקריבו על המזבח (ויקרא ג, ג-ה ובהמשך):
לבהמה יש 4 קיבות: כרס > בית הכוסות > חזרה לפה/הלאה להמסס > קיבה > למעיים.
- "חלב המכסה את הקרב" – בחלק האחורי התחתון, מכסה את הקיבה והכרס.
- "חלב אשר על הקרב" – בחלק העליון הקדמי של אזור הקיבות – על בית הכוסות וההמסס.
- החלב שעל הכליות –
חלב שמקיף את הכליות. מסביב לחלב יש קרום, וגם בינו לבין הכליה עצמה. - החלב אשר על הכסלים –
הכסלים זה הבשר החיצוני של בטן הבהמה. הבשר עשוי 3 שכבות, ובין השכבות יש חלב, וכן בין השכבה הפנימית לבין האיברים הפנימיים. בהמשך נראה שרק השכבה הפנימית אסורה, אבל החלב שמכוסה בבשר משני צדדיו לא נאסר.
שאר החלבים עקרונית מותרים מהתורה. בגמרא נראה חלבים נוספים שנאסרו,
או מדרבנן כי הם יונקים או עוברים דרך החלבים האסורים.
או מהתורה, כי הם מחוברים ונחשבים חלק מהחלבים האסורים.
חלבים האסורים והמותרים:
- רב ששת-רב אסי:
החלב שבתוך הכלייה עצמה (לובן של הכליה) – מחלוקת רבי ור' חייא:
דעה אחת – אסורה מהתורה (נחשבת חלב הכליות) – וכן רבה ורי"ח,
דעה שנייה – מותרת לגמרי – וכן רב אסי,
וכן מוכיח אביי מפסיקה של שמואל – שחלב שמכוסה בבשר לא נאסר מהתורה.
ר"י-שמואל:
- חלב שבלוע בכסלים (בבשר) – מותר (צג. 4+)
והרי שמואל אסר את החלב מעל הבהמה, שתחת בשר המותניים, למרות שמכוסה?
תשובת אביי (ורי"ח): הוא מכוסה בבשר שזז עם הליכת הבהמה (פרוקי מפרקא), ולא נחשב מכוסה.
- החלב שעל ההמסס ובית הכוסות אסור – זה ה"חלב שעל הקרב".
- חלב של עצם הקליבוסתא (בסוף השדרה) – נחשב חלק מחלב הכסלים ואסור.
- אמה ראשונה של ראש המעיים – נקרא חלב שעל הדקים ואסור.
[וראינו מחלוקת בדף מט: – "ואת כל החלב אשר על הקרב" –
רי"ש – לרבות את החלב שעל הדקים – וכך פסק שמואל
ר"ע – לרבות את החלב שעל הקיבה].
(צג. שליש תחתון) - רב כהנא/רב יהודה – שלושה קרומים אסורים משום חלב:
כפלי (כסלים) – פנימי לכסלים, עוטף את החלל הפנימי של הבטן,
כוליתא (כליות) – קרום שעוטף את הכליות – מהתורה, קרום שבין החלב לכליה – מדרבנן.
[בברייתא של רב המנונא: הקרום שעל הכליה אסור מדרבנן,
בברייתא השנייה – אסור מהתורה.
תירוץ: הקרום שלמעלה – מהתורה, הקרום שמתחת – דרבנן].
טחלי (טחול) – קרום שעוטף את הטחול.
הקרום שמעל הטחול (קרום עבה, מעל ה"דד") – אסור מהתורה (נחשב חלק מהחלב שעל הקרב).
מה לגבי הקרום שמתחת?
מסופר שרב יהודה בר אושעיא היה מקלף רק את הקרום שמעל הטחול (העבה) ולוי אמר לו לקלף גם את הקרום שמתחת,
ואז בא רב הונא אביו של לוי, ואמר בשם אבי אמו (רב ירמיה בר אבא) שלא צריך מתחת,
אך אמר לוי – יש ברייתא של רב המנונא שהקרום שלמטה אסור מדרבנן.
[סתירה בין הברייתא הנ"ל לעוד ברייתא + התירוץ:
בברייתא של רב המנונא: הקרום שמתחת לטחול אסור מדרבנן,
בברייתא שנייה – כרת.
תירוץ: למעלה (בדד) – מהתורה, למטה – מדרבנן.
- חוטים שאסורים מדרבנן משום חלב:
- רב ששת – רב אסי (צב: 6-) –
חוטים (גידים ונימים) שבחלב של הקרב
חוטים שבחלב של הכליה (חוטים בקרום הפנימי של הכלייה),
- רב יהודה (צג. באמצע) –
חוטים שבעוקץ (עצבים שיוצאים מסוף השדרה ונכנסים לכסלים) – אסורים משום חלב הכסלים.
ורב יהודה מפרט: יש 5 חוטים כאלה, 3 מימין שמתפצלים ל2 כל אחד, ו2 משמאל שמתפצלים ל3,
ואם מוציא מיד אחרי השחיטה יכול לשלוף הכל החוצה, אך אם לא זה מתקשה ויצטרך לחטט ולמצוא הכל, ולכן חשוב לדעת מה בדיוק מחפשים כדי להוציא הכל.
- סיכום של אביי או רב יהודה (צג. מתחת לאמצע):
שלושה חוטים אסורים משום חלב: כליה, כסלים, טחול
חלק ב – איסור דם
דם שבלוע בבשר ולא יוצא – לא אסור. אבל כשמבשלים הוא יוצא ואוסר. לכן צריכים למלוח/לצלות, וזה מוציא את הדם.
אבל יש איברים שלא מספיק להם מליחה, ואז צריך:
או לחתוך ולמלוח,
או לצלות באש.
כשצולים – לתוס' גם צריך לחתוך אך לרוב הראשונים לא צריך לחתוך.
הצלייה מועילה הן כדי לשאוב דם החוצה, והן כדי לסתום בפנים את מה שלא יצא ואז הוא לא אסור.
- אילו איברים צריכים חיתוך לפני המליחה:
- חוטים:
a. ר' אבא-רב יהודה-שמואל (צג. שליש) – חוטים ביד (כתף)
[רב ספרא: משה, האם התורה אסרה בשר?!
רבא: משה! האם התורה התירה לאכול דם?!]
- b. סיכום של אביי או רב יהודה (צג. מתחת לאמצע): ביד (כתף) ובלחי.
- (צג. שליש תחתון)
רב כהנא/רב יהודה מסכם – שני קרומים:
מוקרא (מח) – שני קרומי המח העוטפים את המח.
ביעי (ביצי זכר).
(צג: 7+)
הרחבה על ביצים: ביצי גדי –
עד 30 יום – מותרים במליחה רגילה
אחרי 30 – אם יש בהם כבר זרע (רואים כלי דם אדומים) אסורים וצריכים חיתוך.
- אומצי (חתיכת בשר שקיבלה מכה בחיים והצטבר דם), ביצים (תוס' – ביצים הנ"ל), מזרקי (ורידים בצוואר).
- האם הנחה על גחלים מועילה כמו צלייה?
- הנחת האומצי על גחלים:
רב אחא לקולא (וכן הלכה) – הגחלים שואבות את הדם.
רבינא לחומרא – הגחלים מצמקות וסותמות את הבשר והדם לא יוצא (אלא אם חתך).
(צג: שליש)
- ראש שהניחו בגחלים – אם הניח בצורה שהדם יכול לצאת מהמח – מותר
לכן:
אם הניח על בית השחיטה – מותר,
הניח על נחיר:
גירסא אחת – צריך לנעוץ משהו שלא ייסתם,
גירסה שנייה – מקלה: לא צריך,
הניח על הצד:
גירסא שנייה: אם נעץ משהו כך שהדם יוכל לצאת – מותר .
(צג: באמצע)
חלק ג – חזרה לגיד הנשה
א. איזה גיד אסור? שמואל – הגיד האסור הוא ה"גיד הפנימי סמוך לעצם".
ג. נאמנות הטבחים על ניקור הגיד והחלב:
ר"מ – לא נאמן, חכמים – נאמן.
מה עם ישראל עשה בפועל?
העיקרון: אם הניקור קשה (כר"מ, שגם הגיד הבלוע בבשר אסור) – לא סומכים,
אם קל (כר"י, שרק הגיד הגלוי אסור) – מותר.
רי"ח:
גירסה 1 – תחילה פסקו כר"מ ולכן לא סכמו, ואחר כך כר"י וסמכו.
גירסה 2 – תחילה פסקו כר"י וסמכו, אח"כ כר"מ ולא סמכו, ואז כשהטבחים התרגלו – שוב סמכו (ר"נ).
ב. קנה בשר מהטבח ומצא חלב –
מכשעורה – מפטרים
מכזית (גם מפוזר) – מלקים
(צג. 1- עד צג: 7+, לגבי איבר
