בבא מציעא כג – הדף היומי

למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף כג

תקציר הדף יומי

א. המשך סוגיית "סימן העשוי להידרס" (לרבה אינו סימן ולרבא כן), וכן דיון אגבי בשאלה האם מעבירין על האוכלים והאם סימן העשוי לבוא מאליו נחשב סימן.

ב. משקל, מידה ומניין נחשב סימן.

ג. דיון נוסף האם מקום נחשב סימן.

ד. גם במציאה שיש בה סימן, אם עבר זמן רב ובעליה התייאשו – המציאה מותרת.

סיכום הדף יומי

(כג. 8+ עד כג: 9-)

חלק א – המשך סימן העשוי להידרס

הדעות: רבה – זה לא סימן, רבא – זה כן סימן

א. ראיה לרבא שזה כן סימן

במשנה – כיכרות של נחתום – שלו.
ומדייקים – אם של בעה"ב (יש סימן) – יכריז,

ומשמע: אפילו שזה ברה"ר ועשוי להידרס – זה עדיין כן סימן.

תשובה – אוכל הוא לא דבר שעשוי להידרס, כי אנשים לא דורכים על אוכל –

יהודים – אין מעבירין על האוכלים,
גויים – לא דורכים כי חוששים לכשפים,
בע"ח – לא מצויים שם.

ב. לכאורה זו מחלוקת תנאים במשנתנו –

ר"י – דבר שיש בו שינוי זה סימן,
ומשמע שת"ק – זה לא סימן

ובמה מדובר:
בשביל שר"י יאמר שזה סימן, הוא צריך להניח כמה הנחות:

1. שבכלל יש פה סימן – כי סימן (שאולי) הבא מאליו הוא סימן (כמו חרס בבצק)
2. ולגבי בעיית הדריסה –

או – סימן העשוי להידרס הוא סימן (ואז יכול לסבור שכן מעבירין על האוכלין)
או – אין מעבירין על האוכלין (ואז יכול לסבור שסימן העשוי להידרס אינו סימן)

ת"ק אומר שזה לא סימן, ובשביל זה מספיק שיחלוק על אחת הנקודות של ר"י –

1. המסקנה: רבה ורב זביד – המחלוקת סימן הבא מאליו –
   ר"י – זה סימן, ת"ק זה לא.

(ואז לגבי סימן העשוי להידרס זה לא משנה מה יאמרו –
רב זביד – סימן, רבה – אינו סימן)

2. הוו"א 1 – נחלקו בסימן העשוי להידרס –

ר"י – סימן, ת"ק – אינו סימן

(ובשאר מסכימים: סימן הבא מאליו הוא סימן, ומעבירין על האוכלין)

3. הוו"א 2 – נחלקו האם מעבירין על האוכלין –
   ר"י – לא מעבירין, ת"ק – מעבירין

(ובשאר מסכימים: סימן הבא מאליו סימן, וסימן העשוי להידרס אינו סימן)

(כג. 4-)

ג. סיכומים של רב זביד – רבא:

1. יאוש זה כשאומר "וי לנן מחסרון כיס"
2. לגבי כריכות: ברה"ר שלו, ברה"י חייב להכריז,
   ורבא אתמול הסביר – אין פה סימן, אלא המקום הוא סימן:
   ולכן ברה"ר שיזוזו ברגלי אנשים – המקום אינו סימן, ברה"י לא יזוזו – המקום סימן.

עכשיו מעיר רבא –

1. אם יש סימן – גם ברה"ר חייב להכריז, כי לשיטתו סימן העשוי להידרס הוא סימן.
2. מקום הוא סימן ברה"י רק כשזה בדרך הנחה, אבל בדרך נפילה לא.

(כג: 1+)

חלק ב – חזרה למשנה: דברים שאין בהם סימן והם של המוצא

• מחרוזות דגים –

למה אין סימן בצורת הקשר או במניין? כי מדובר בקשר ומניין רגילים.

(ואגב, רב ששת – באופן כללי משקל, מידה ומניין הם סימן).

• חתיכות בשר
  למה המשקל לא סימן? כי זה משקל קבוע.
  למה סוג החלק בבהמה לא סימן? הרי מצא חתיכות דגים מכריז?

תשובה – סוג החלק אינו סימן,
ושם בדגים הסימן אינו סוג החלק אלא צורת החיתוך.

• אגב – חביות שמן ויין – סתירה:
  בברייתא של הדגים – של המוצא
  משנה כה. – צריך להכריז.

תשובות:

1. ר' זירא רב –

חתום ורשום בטיט – סימן, לא חתום – אין סימן

2. בשניהם מדובר בחתום, אלא ש –
   בעונת מכירת היין – לא סימן, כי כולם מוכרים זה לזה
   לפני העונה – זה סימן.

(כג: באמצע)

חלק ג – שוב – האם מקום הוא סימן

(תזכורת מאתמול: רבה – לא סימן, רבא – כן סימן)

שיטת רב נחמן לרב ביבי – מקום הוא לא סימן

כי אם היה סימן היה צריך להכריז על החביות
דוחה רב זביד – אולי בחביות מדובר ברקתא דנהרא שיש שם הרבה חביות של כולם

שיטת רב מרי – 2 איכא דאמרי:

1. ברקתא דנהרא אינו סימן, כי כמו שאתה השארת שם חבית, גם מישהו אחר השאיר,
   ומשמע שבמקום אחר מקום הוא סימן.
2. כל מקום אינו סימן, מאותה סיבה.

שיטת רב –

סיפור – ההוא גברא שמצא זפת (ללא סימן) ליד הגת (שזה מקום יוצא דופן),
רב אמר לו שיקח לעצמו, וכדי לעודד אותו לקחת אמר לו שאפילו יתן חצי לבנו (של רב),

ולמה?

או כי מקום אינו סימן,
או כי כאן המציאה ישנה ועלו בה עשבים וברור שהמאבד התייאש.

(גם כשיש סימן, אם המאבד התייאש הרי זה של המוצא).