מסכת בבא קמא דף קג

לעילוי נשמת יבסיי בן אברהם ז"ל
ולהבדיל,
לרפואה שלמה ל-שלמה בן דינה וצחי פרידמן הי"ו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף קג

(קג. במשנה – קד. 8+)

משנה – עד כמה גזלן צריך להתאמץ להשבת הגזילה

בלא נשבע – מספיק שיאמר לו שהוא מוכן לשלם ושיבוא הנגזל לקחת.

בנשבע (נשבע לשקר והודה, שזה מחייבו בקרן, חומש ואשם) –

לגבי הקרן – צריך להתאמץ וללכת אחרי אפילו למדי,

או לתת לשליח הבי"ד (בגמרא – רק אם הוצאות הדרך גדולות מהקרן),

ולא מספיק לומר לו לבוא אליו,
ואפילו לא מספיק לתת לבנו או שלוחו (אם יקרה משהו זה עדיין באחריות הגזלן)

אבל לגבי החומש (וכן פחות משווה פרוטה מהקרן) – לא צריך ללכת אחריו.

(דילוג 1- עד סוף המשנה)

גמרא –

(דילוג לקג: שליש)

א. מקור למשנה –
שבנשבע מתאמץ, בלא נשבע לא מתאמץ (ויקרא ה) –

כג – בגזלן סתם – "וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל"

כד – בגזלן שנשבע כתוב – "אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ (ויקרא ה, כד) – מכאן שצריך לתת ממש לו.

זה הדין מהתורה לפי כולם. בהמשך נראה שאולי חז"ל הקלו או החמירו.

(נחזור לתחילת הגמרא)

ב. כמי המשנה, דתנן (יבמות קיח:) –

גזל מאחד מחמישה ולא יודע למי –
ר"ט – לא צריך להתאמץ, אלא מניח גזילה ביניהם (=בבי"ד) ומי שיוכיח יקבל.
ר"ע – צריך להתאמץ, ולכן ישלם לכל אחד מהם!

ולכאורה המשנה בין בנשבע ובין בלא נשבע, ולכן המשנה לא כאף אחד:

כי לר"ט לא מתאמץ אפילו בנשבע,
ולר"ע מתאמץ אפילו בלא נשבע

תשובות –

1. ר"ע כמשנתנו:
   ולגבי המשנה ביבמות –
   אם לא נשבע – לפי כולם לא מתאמץ,
   אם נשבע – בזה המחלוקת:

לר"ע – מתאמץ (כמשנתנו)

(ובזה אין תקנת השבים,
אלא יש תקנת השבים רק שאם הדרך יקרה מהקרן – נותן לבי"ד).

לר"ט – אפילו בנשבע לא מתאמץ – בגלל תקנת השבים.

קושיות:

1. מתיב רב הונא בר יהודה –
   אמר ר' שמעון בן אלעזר – המחלוקת רק בגזל מאחד מחמישה,
   אבל בלקח מאחד מחמישה (ולא יודע ממי לקח ולמי לשלם) – לפי כולם לא מתאמץ אלא מניח תשלום אחד לפניהם.

מכאן שלא מדובר בנשבע, שהרי אם נשבע לשקר – לקח זה כמו גזל,
אלא המחלוקת בלא נשבע.

2. מתיב רבא –
   (ברייתא זו חולקת על הברייתא הקודמת, ולדעתה נחלקו גם בלקח),
   מעשה בחסיד אחד שלקח משני אנשים, ונחלקו בזה ר"ט ור"ע,

והרי אם זה חסיד – ודאי שלא נשבע לשקר!
כלומר המחלוקת בלא נשבע.

(קג: 5-)

1. ר"ט כמשנתנו –
   ולגבי המשנה ביבמות –
   אם נשבע – לפי כולם מתאמץ (כממשנתנו),
   אם לא נשבע – בזה המחלוקת –

שלר"ט לא מתאמץ, כמשנתנו,
ולר"ע אפילו שלא נשבע – צריך להתאמץ, לא כמשנתנו – כי קנסו אותו.

דחייה – בברייתא אחרת כתוב שר"ט מודה אם הודה מעצמו,
אז אם המשנה כר"ט – למה היא דיברה על נשבע והודה, אפילו רק הודה צריך להתאמץ.

(קד. 1+)

1. רבא – המשנה שלנו כשניהם,
   כי באמת אין קשר בין שתי המשניות –
   (עד עכשיו הנחנו שהמאמץ בללכת למדי, והמאמץ בלתת לכל אחד מהחמישה – זה אותו דבר, עכשיו אומר רבא שזה שני נושאים שונים) –

במשנה שלנו, שיודע ממי גזל – את זה לומדים מהפסוקים הנ"ל לגבי המאמץ:

אם לא נשבע – התורה הסתפקה בזה שיגיד לנגזל לבוא לקחת (הוא כמו שומר פקדון עבור הנגזל)
ואם נשבע – יש לימוד מיוחד שכיוון שצריך כפרה – צריך להתאמץ ולהגיע עד אליו.

(אא"כ ההוצאה גדולה מהקרן, שאז תקנת השבים שמספיק לתת לבי"ד).

אך במשנה ביבמות זה נושא אחר לגמרי – מה עושים בספק (ולא משנה אם נשבע או לא):
(שהרי מדובר שהוא נותן לנגזל ביד, ולכן מבחינת הצורך במאמץ הוא מתאמץ מספיק, וזה לא הנושא שם כלל, אלא שם הנושא מה עושה בספק):

לר"ע – כיוון שלא יודע, מספק נותן לכולם (וזה אל בגלל המאמץ, אלא פשוט כי אחרת הנגזל לא יקבל)
ולר"ט – לא צריך אלא לשלם פעם אחת (אלא אם רוצה לצאת ידי שמיים).