לעילוי נשמת נחמה סביץ בת מרדכי ורבקה ז"ל,
אוהבת ארץ ישראל, מחנכת דגולה, רעיה נאמנה, בנתה עולמה בדרך תורה וערכים
ולהבדיל,
לרפואה שלמה ל-שלמה בן דינה, ולצחי פרידמן הי"ו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף קד
(קד. 8+ עד קה. 8+)
תזכורת:
גזל, נשבע לשקר ואז הודה –
לגבי הקרן – צריך להתאמץ ולהשיב את הגזילה אפילו למדי,
ולא מספיק שייתן לבנו או שלוחו של הנגזל (אם ייתן, ויקרה אונס, הגזלן עדיין אחראי).
לגבי החומש לעומת זאת – לא צריך לילך אחרי עד מדי.
היום נראה שני נושאים שתוך כדי יתקשרו למשנה.
חלק א – אם שמעון חייב לראובן כסף, וראובן שלח שליח לקבל את הכסף, ושמעון נתן לשליח, מתי בזה שמעון נפטר מאחריות?
אם זה סתם שליח – ברור לגמרא שהוא לא נחשב שליח קבלה, והאחריות עדיין על שמעון (כי המשלח לא התכוון לקבל אחריות על השליח, אלא רק שלח אותו כדי לסייע לחייב לשלם את החוב).
אבל אם זה לא סתם שליח – האם יש משהו יותר שראובן יכול לעשות כדי שהשליח כן יחשב שליח קבלה, כי שאחרי שהחייב יתן את הכסף לשליח – החייב יהיה פטור מאונסים?
נדבר על ארבע אפשרויות כאלה:
א. איתמר – אם המלווה מינה את שליח הקבלה בפני עדים –
רב חסדא – כן נחשב שליח קבלה,
כי סביר שעשה בפני עדים כדי שיהיה שליח אמיתי שלו,
רבה – גם זה לא שליח קבלה,
כי גם כשזה בפני עדים, המלווה לא התכוון שיהיה שליח שלו ובאחריותו.
(קד. שליש)
קושיות על רב חסדא (ראיות שגם שליח בעדים לא נחשב שליח קבלה):
- תנן (משנה ב"מ צח:) –
משאיל ששלח את הפרה ביד שליחו אל השואל – השואל עדיין פטור מאונסים עד שיגיע לידיו,
ומסתמא מדובר שעשאו שליח בפני עדים (אחרת – איך הברייתא קוראת לו בכלל שליח), ובכ"ז לא נחשב שליח קבלה,
- משנתנו – הגזלן לא יכול להחזיר לשלוחו של הבעלים,
וגם כאן מסתמא מדובר שעשאו שליח בעדים, ובכ"ז לא נחשב שליח קבלה!
תשובה לשתי הקושיות – מדובר שלא עשאו שליח רשמי בפני עדים.
אז איך המשניות קוראות לו שליח?
רב חסדא – מדובר בשכירו ולקיטו של המשלח, שבדר"כ נותן לו שליחויות שונות,
רי"ח (בסוף העמוד) – בממציא לו שליח
(הנגזל אמר לשליח בפני עדים, אבל לא מינה אותו בפירוש כשליח אלא רק שילך לגזלן ויאמר לו שהוא הולך עכשיו לגזלן, אם הוא רוצה לשלוח משהו…).
(קד. שליש תחתון)
- עוד קושיה ממשנתנו – אם לרב חסדא, אם כן עשאו בעדים, אז הוא כן שליח קבלה –
למה המשנה לא הזכירה את זה?
(כשהמשנה הביאה מקרה שהוא כן שליח, היא אמרה שליח בי"ד. למה היא הלכה רחוק, ולא הזכירה שליח של הנגזל שעשאו בעדים?)
תשובה – כי זה לא פסיקא (לא מוחלט), כי זה רק בשליח של הנגזל לא של הגזלן,
ואילו שליח בי"ד זה פסיקא (מוחלט) – בין אם ביוזמת הנגזל מינהו ובין אם ביוזמת הגזלן.
[ולאפוקי מר"ש ב"א – שרק שליח בי"ד ביוזמת הנגזל נחשב].[1]
(קד: 1+)
ב. מסר לשליח "דיוקני" –
(חותמת או סימן שמעידים על זה שבאמת שלח אותו)
שמואל – זה לא שליח קבלה (גם אם בסעיף הקודם נסבור כרב חסדא)
ואם יש עדים על הדיוקני –
שמואל – עדיין לא עוזר
רי"ח – זה כבר כן עוזר
(כפי שלרי"ח אם מינהו בפני עדים זה עוזר, כי עצם זה שטרח והביא עדים מראה על רצינות השליחות)
(קד: 3+)
ג. אז מה כן יעזור לפי שמואל?
סיפור על ר' אבא ששלח את רב ספרא כשליח, לקחת כסף מרב יוסף בר חמא,
ואמר רבא (הבן של החייב), שהוא יחשב שליח קבלה רק אם (ורק כך הוא הסכים לתת לשליח את הכסף, כדי שלא יבואו אל אביו בטענות אם יקרה משהו לכסף בדרך):
- המשלח כתב לשליח שובר שבו כתוב "התקבלתי" שאותו ייתן לחייב.
אך רבא חזר בו – כי אם המשלח ימות, ה"התקבלתי" שכתב לא יועיל[2]
- שהמלווה יקנה את החוב לשליח (אגב הקניית קרקע), ואז השליח עצמו יכתוב שובר "התקבלתי" (ואז השליח יעביר את הכסף למשלח כמובן).
וכן עשה רב פפא, שהקנה את החוב לשליח (רב שמואל בר אבא).
(קד: שליש)
חלק ב – האופי של חיוב חומש
מבוא:
האם חומש הוא עוד ממון שהגזלן חייב לנגזל,
או שהוא מתנה שהתורה ציוותה עליו לתת לו כחלק מהכפרה?
נפק"מ –
- האם הנגזל יכול לתבוע את הגזלן לתת את החומש –
אם זה חוב – תובע, אם זה מתנה – לא תובע - אם הגזלן מת, האם היורשים של הגזלן משלמים מנכסי אביהם –
לגבי הקרן – אם הגזילה קיימת – מחזירים אותה, אם לא –משלמים מנכסי האב שהם ירשו,
לגבי החומש – האם הקרקע משועבדת גם לחומש: ממון – כן, מתנה – לא.
ראיות:
מצד אחד – ראיות שזה ממון:
- משנתנו – לא צריך ללכת למדי כדי לתת לו את החומש,
רש"י – מעצם זה שהמשנה צריכה לחדש שלא צריך להביא לו למדי – זה חוב ממוני,
כי זו מתנה – פשיטא שלא צריך להביא לו. - משנתנו – נתן הגזלן את הקרן, ונשבע לשקר שכבר נתן את החומש, ואז הודה – משלם חומש על החומש,
והרי רק על חוב ממוני יש חומש, מכאן שהחומש הוא חוב ממוני.
- תניא נמי הכי (ברייתא א) – מת הגזלן, בניו משלמים את החומש (אך פטורים מהאשם, כי אין כפרה למתים).
(קד: מתחת לאמצע)
מצד שני – ורמינהו (ברייתא ב) – ברייתא מפורשת שהיורשים לא משלמים חומש של אביהם
[הברייתא לומדת את זה מ"וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק… וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא ה, כג-כד) –
"אשר גזל" – דווקא על גזילה שלו ולא של אביו (בין אם נשבע אביו, נשבע הוא, או לא נשבעו שניהם)
"אשר עשק" – אפילו שגם הוא וגם אביו נשבעו על זה לשקר – עדיין לא חייב חומש.
(קד: שליש תחתון)
עונה רב נחמן:
בברייתא א – האב הודה (וכבר התחייב) – ולכן היורשים חייבים,
בברייתא ב – האב לא הודה, ולא התחייב בחומש, אז אין ליורשים חוב של חומש לרשת.
האם גם הבן לא הודה? הרי אם לא הודה – שגם לא ישלם קרן!
[וברור בברייתא ב שמשלם את הקרן, כי:
1. מזה שהברייתא מביאה מקור לפטור מהחומש, כנראה שאת הקרן כן משלם.
2. בהמשך הברייתא מפורש שאת הקרן משלם,
[והברייתא מדגישה שזה בכל מקרה –
מקור: וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא (כד))
נשבע הוא, נשבע האב, נשבעו שניהם, ואפילו אם שניהם לא נשבעו –
למוד לומר גזילה ועושק, אבידה ופיקדון, "יש תלמוד"
שאל רבה את אביו רב הונא –
האם אמרת "ישתלמו" – שצריך לשלם, וזה מסברא,
או שאמרת "יש תלמוד" – שזה מלימוד (מהריבוי שכתוב בפסוק גזילה, עושק וכו') – וענה לו שכך אכן אמר.
(קד: 6-)
אלא האב לא הודה, אבל הבן הודה, ולכן משלם קרן, אך לא חומש.
אך עדיין קשה – אז במקרה שבו הבן נשבע והודה – שיתחייב חומש על שבועת עצמו? (הרי הוא נשבע לשקר והודה על חוב שהוא עצמו חייב)!
תשובות:
- רב הונא בריה דרב יהושע –
מדובר שהגזילה עצמה לא קיימת (כך שהבן לא נשבע על הגזילה עצמה), אלא כל החוב של הבן זה כי ירש קרקע שמשועבדת לגזילה (אחריות נכסים),
ולכן את הקרן משלם מהקרקע
אבל את החומש לא, כי אין חיוב חומש בשבועה על קרקע. - רבא –
הגזילה עצמה קיימת,
לגבי הקרן – פשוט צריך להשיב את הגזילה עצמה,
לגבי החומש – עקרונית חייב כי נשבע על הגזילה שאצלו, אבל כאן פטור – כי נעמיד שנשבע בטעות (הגזילה היתה בתוך חבילה שהופקדה אצל אדם אחר, והבן לא ידע עליה).
[1] אמנם גם לדעתו, יש משמעות מסוימת לשליח בי"ד ביוזמת הגזלן, שאם מינה שליח כזה, ואז הנגזל שלח שליח שיקח מהשליח בי"ד של הגזלן, נחשב שהנגזל קיבל (אפילו כששליח הנגזל לא עשאו בעדים) אפילו שאם שליח הנגזל היה בא ישירות לגזלן ומקבל ממנו – לא נחשב אלא אם עשאו בעדים (רב חסדא). והסברא – שכששולח הנגזל לגזלן, יכול לטעון שלא התכוון לקבל אחריות אלא רק לעזור לו לשלוח את הכסף, אבל כששולח שליח כזה לשליח בי"ד של הגזלן – כאן לא יכול לומר את זה, שהרי הגזלן כבר שלח שליח, אז עקרונית אין סיבה לנגזל לשלוח, אלא כנראה שהנגזל התכוון שאכן ייכנס השליח שלו תחתיו.
[2] לא מספיק ברור לי למה זה לא יתפוס מבחינת היורשים של המלווה/נגזל.
