השיעור מוקדש לרפואת נוגה בת עדי בתוך שאר חולי ישראל,
ולהבדיל,
להצלחת ניצן ברוך הלל נטע טל יוסף תמר הדר יצחק ורוני וכל משפחת מוסקוביץ נתניה הי"ו.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב – לימוד הדף היומי מהתרשים יחד עם קריאה בגמרא
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף יז
(טז: במשנה – יז: 6-)
חלק א – משנה – מה בין תם למועד? ואגדתא
שהתם משלם חצי נזק מגופו (לא משלם יותר מערכו של המזיק – "ומכרו את השור החי…".
והמועד משלם מן העלייה – מביא כמה כסף שצריך.
ומה זה מן העלייה? ר' אלעזר – מן המעולה שבנכסיו.
אגב:
- אגב זה, ממשיך ר"א – עוד מקום שעלייה זה מעולה – "וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד" (דהי"ב לב, לג) – שנקבר עם דוד ושלמה המעולים שבמשפחה.
- ואגב זה – עוד דרשה של ר"א על קבורת מלך (אסא מלך יהודה) –
"וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים" (דהי"ב טז, יד) –
ר"א – זנים רבים של בשמים
ר' שמואל ב"נ – בשמים שמביאים לידי זימה (זנות).
- ואגב זה – עוד מח' אגדתא בין ר"א ורשב"נ –
"כִּי כָרוּ שׁוּחָה (בור) לְלׇכְדֵנִי, וּפַחִים (רשתות) טָמְנוּ לְרַגְלָי" (ירמיהו יח, כב) – שהוציאו עליו לעז ש:
ר"א – שבא על זונה – "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה" (משלי כג, כז),
רשב"נ – שבא על אשת איש – הפסוק הנ"ל (גם היא זונה).
והסבר הפסוק הבא (כג) – "וְאַתָּה ה׳ יָדַעְתָּ אֶת כׇּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת" –
לפי רשב"נ (אשת איש) – מובן, שהעונש הוא מיתה,
אבל לפי ר"א (זונה) – הרי אין עונש מיתה? הכוונה לארוע אחר – שהשליכוהו לבור טיט.
והמשך הפסוק – "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם" –
אפילו כשעושים צדקה – הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים.
- אגב הפסוק על קבורת חזקיהו (סעיף א) – דורשים את המשך הפסוק –
"וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי־דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ" –
- שעשו ישיבה של לומדי תורה ליד קברו.
לכמה זמן? 3 או 7 או 30 יום.
(יז. 2+)
ת"ר –
- ר"י – שיצאו לפניו 36 אלף חלוצי כתף (קריעת אבלים, בימינו לא נהוג)
דוחה ר' נחמיה – זה לא כזה יוצא דופן, גם לאחאב עשו כך
- ר' נחמיה – הניחו ספר תורה על מיטתו ואמרו – קיים זה מה שכתוב בזה.
והרי גם בימינו עושים כך, אז מה מיוחד בחזקיהו?
- מוציאים ספר תורה אבל לא מניחים על המיטה
- גם מניחים, אבל לא אומרים "קיים זה…".
- רי"ח (אחרי שיצא מהשירותים ונטל והחזיר תפיליו) – אומרים קיים זה, אבל לא אומרים לימד זה (לימוד > מעשה)
והרי מעשה > לימוד (גדול לימוד שמביא לידי מעשה).
תשובה: ללמד לאחרים יותר גדול.
(ללמד אחרים > לקיים > ללמוד לעצמו).
- אגב חשיבות הלימוד (וזה גם פסוק שהבאנו בדף ב: לגבי נזק רגל) –
"אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כׇּל מָיִם, מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר" (ישעיהו לב, כ) –
זריעה – צדקה, מים – תורה, שור – יוסף, חמור – יששכר,
כלומר: כל העוסק בתורה וגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים.
ומה זה יוסף ויששכר?
- כילה כמו יוסף (חן וכבוד), עשירות כמו יששכר.
- אויביו נופלים לפני כמו יוסף, בינה כמו יששכר.
הדרן עלך ארבעה אבות.
חלק ב – פרק כיצד הרגל – נזק רגל וצרורות
א. המשנה (אבות ותולדות) –
כיצד הרגל מועדת – לשבר בדרך הילוכה.
הבהמה מועדת – להלך כדרכה ולשבר.
- מה ההבדל בין רגל לבהמה?
רבא: רגל – אב (הזיקה בגופה), בהמה – תולדה (הזיקה ע"י דברים שעליה). - לפי זה, מה הסבר הכפלות במשנה הבאה (יט:) –
"כיצד השן מועדת – לאכול את הראוי לה,
הבהמה מועדת – לאכול פירות וירקות"
הרי שם שניהם אבות (תולדות זה שמתפלשת בפירות להנאתה).
רב אשי: הראשון חיה, השני בהמה (שזה מפורש "ושילח את בעירה").
- הסדר –
בשן: חיה לפני בהמה, כי חביבה דרשה.
ברגל – - כי אב > תולדה (בניגוד לשן ששם שניהם אבות, אז חביבה דרשה).
- כי במשנה טו: כתוב "הרגל מועדת", אז המשנה ממשיכה ברגל.
- ת"ר – ברייתא עם פירוט התולדות:
אבות – הזיקה בגופה ובשערה.
תולדות – הזיקה באוכף שעליה, בפרומביא (רסן) שבפיה, זוג (פעמון) שבצווארה, וחמור במשאו.
(יז: באמצע, באמצע הברייתא) –
ב. צרורות –
א. הדעות, ודוגמאות לצרורות:
רבנן – חצי נזק, סומכוס (בברייתות) – נזק שלם.
הדוגמאות במשנה ובארבע ברייתות –
בהמה –
- בהמה שהולכת וצרורות (אבנים) מנתזים מרגליה ושברו כלים.
- דרסה כלי ושברתו, וחלק הכלי עף ושבר כלי אחר – הראשון נזק שלם, השני חצי נזק.
תרנגול –
- תרנגול שמעיף דליל שקשור לרגליו (חזו"א ה, יד – אפילו שעדיין קשור, הוא עף בצורה עצמאית ולכן נחשב צרורות).
- תרנגול שמהדס ומעיף צרורות
- תרנגולים שהזיקו בכנפיהם – נזק שלם, ברוח שבכנפיהם – צרורות.
חזיר –
- חזיר שנובר באשפה והעיף צרורות.
(יז: שליש תחתון)
ב. אמירות של רבא –
- הסברא של רבנן (חצי נזק) –
הרי אם כוחו כגופו – שיהיה נזק שלם, ואם לא – אז שיהיה פטור?
אלא – זה הלכה למשה מסיני. - השוואה לטומאה-
כל שבזב טמא (מגע, היסט) – נזק שלם,
כל שבזב טהור (כמו צרורות) – חצי נזק.
ושואלים – האם רב בא ללמדנו דין צרורות?
אלא – החידוש אינו בסיפא אלא ברישא – שאם בהמה מושכת קרון (טומאת היסט), אפילו שזה מנותק ממנה, זה לא צרורות אלא נזק שלם.
וכן בברייתא – שקרון זה נזק שלם.
ג. ברייתא לגבי תרנגול –
תרנגולים שהיו מחטטים בחבל הדלי וניתקו אותו והדלי נשבר – נזק שלם.
לא ברור למה הברייתא מובאת כאן, אולי ככותרת לסוגיה הבאה,
בכל אופן את הסבר הברייתא נראה מחר כשהברייתא תובא תוך כדי הדיון הבא.
תגובה אחת
שלום
בח"ב א 4 כתבת: ת"ר – ברייתא עם פירוט התולדות:
אבות – הזיקה בגופה ובשערה.
תולדות – הזיקה באוכף שעליה, בפרומביא (רסן) שבפיה, זוג (פעמון) שבצווארה, וחמור במשאו.
מניין למדת שבגופה ובשערה הם אבות? מהגמ' ג ע"א משמע הם תולדות, ורק נזקים שהרגל עצמה עושה הם אבות.