מסכת בבא קמא דף נו

לעילוי נשמת יהודה זאב בן חנוך ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף נו

(נה: 5- עד נו: 6-)

תזכורת: פרצוה ליסטים – הבעלים פטור כי נעל כראוי, הליסטים פטורים כי זה רק גרמא.
אגב זה נראה עוד מקרים של גרמא.

חלק א – תניא – ר' יהושע – ארבעה דברים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים:

א. המקרים, קושיות ותירוצים:

1. הפורץ גדר בפני בהמת חברו (כמו במשנתנו – פטור על הבהמה אם ניזוקה או הזיקה)

שאלה – שיתחייב לפחות על הגדר עצמה?
תשובה – מדובר בכותל רעוע שגם כך עמד להריסה (אבל האיש הרס אותה לפני שהוציא משם את החיות…).

2. הכופף קמת חברו בפני הדליקה (קירב אותה אל האש, ובסוף האש הגיעה ושרפה אותה)

שאלה – אם האש הגיעה ברוח מצויה, זה נחשב כאילו הכניס לאש בידיים, וחייב,
תשובה –

1. מדובר שהאש הגיעה ברוח שאינה מצויה.
2. רב אשי – הכוונה שמישהו אחר הדליק את האש, ואילו הוא רק כיסה את התבואה, ובזה עשה אותה טמון וגרם לזה שהשני לא ישלם עליה.

(שני המקרים הבאים זה במקרה שראובן תובע את שמעון כסף, למשל – )

3. השוכר עדי שקר להעיד לטובת התובע –

שאלה – אם שוכר אותם לטובת עצמו (להוציא מחברו כסף) – זה גניבה וחייב!
תשובה – מדובר ששכר לטובת חברו.

4. היודע עדות לטובת התובע ולא מעיד –

שאלה – פשיטא שחייב בדיני שמיים, הרי זה איסור התורה ("אם לא יגיד ונשא עוונו")
תשובה – איסור התורה הוא בשני עדים, ואילו כאן הוא עד אחד

וגם לעד אחד יש משמעות, כי אם היה מעיד אז הנתבע היה צריך להישבע שפטור, ואולי לא היה רוצה להישבע לשקר והיה משלם.

(נו. רבע)

ב. ותו ליכא? – והרי יש עוד מקרים:

            היזק שאינו ניכר:

1. העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת (ובזה פוסל אותם) – היזק שאינו ניכר
2. המבעית (מבהיל) את חברו – היזק שאינו ניכר

גרמא –

3. נותן סם המוות בפני בהמת חברו – גרמא
4. השולח בערה ביד חש"ו – גרמא

מפקיר נזקיו –

5. נשברה כדו ברה"ר ולא סילקה,
   והסביר אביי (כט.) – הכד נשבר ועבר זמן ומישהו נפצע, אלא שהפקיר את הכד:

ר"מ – מפקיר נזקיו חייב (אא"כ זה היה אונס) (תוס'),
רבנן (ר"י) – מפקיר נזקיו פטור (גם אם שבר את הכד בכוונה).

(נו. באמצע)

תשובה – נכון, יש עוד מקרים, אבל באותם 4 מקרים יש חידוש, שהיינו חושבים שייפטר לגמרי, קמל:

1. הפורץ כותל – כי הרי מדובר בכותל רעוע, והמזיק חשבת שאדרבה – הוא עושה טובה שמוריד אותו.
2. הכופף קמה –
3. הרי מדובר ברוח שאינה מצויה, ולא באמת היה אמור להישרף (אפילו שהתכוון שכן)
4. הוא חשב שהוא עוזר לחבר ומציל את התבואה! (תוס')
5. השוכר עדים – שכרתי אותם, אבל חשבתי שלא יקשיבו לי (דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?)
6. היודע עדות – חשבתי שממילא כיוון שאני עד אחד זה לא יעזור כי אולי השני יישבע לשקר.

(נו. רבע תחתון)

חלק ב – רבה: והוא שחתרה

(הקדמה:
יש מחלוקת אם תחילתו בפשיעה וספו באונס פטור או חייב)

במשנה: נעל כראוי, ואז: נפרצה בלילה – פטור (אונס), הניחה בחמה – חייב (פשיעה)
ואומר רבה – והוא שחתרה תחת הכותל והפילה אותו (אונס),

למה רבה התייחס?

1. לנפרצה בלילה שפטור – שזה דווקא כשחתרה (אונס).

באיזה כותל?
אם בריא – אז גם אם לא חתרה אלא נפל מעצמו זה אונס ופטור,
אלא בכותל רעוע (פשיעה) – ואומר רבה: אם נפל מעצמו, זה פשיעה וחייב,
אלא מתי פטור? אם חתרה (אונס),

ויוצא: תחילתו בפשיעה (כותל רעוע) וסופו באונס (חתרה) – פטור.

דחייה: איך יפרש מאן דאמר תחילתו בפישעה וסופו באונס חייב?

2. להניחה בחמה שחייב (פשיעה)
   שעל זה אומר רבה –
   לא רק אם דחפה את הדלת או טיפסה למשל, שזה הכחל חלק מהפשיעה שלו,
   אלא אפילו אם חתרה (אונס גדול) – חייב.

וזה מתאים לכל הדעות:
לדעה שתחילתו בפשיעה וסופו שאונס חייב, מובן שחייב,
אבל גם לדעה שפטור – כאן חייב, כי זה הכל נחשב חלק מהפשיעה ששם אותה בחמה.

(נו: 1+)

חלק ג – אנשים אחרים שמקבלים אחריות על הכבש במקום הבעלים

1. הוציאוה לסטים (ולא רק פרצו)
2. מסרה לרועה

א. הוציאוה ליסטים – הם חייבים

פשיטא! (הרי הגנב "קנה" במשיכה + שינוי רשות, שכעת זה שלו לעניינים שונים)

תשובה – מדובר שלא משך, אלא:

1. קמו לה באפה – עמדו מכמה כיוונים לאלץ אותה לגשת לקמה ולאכול,

תוס' – וזה לא קניין גזילה, ובכ"ז חייב משום שן, אפילו שהבמה לא שלו

2. אביי (ששמע מרב יוסף): הכישוה ע"י מכות – והחידוש שנחשב כמו משיכה וקונה.

(את שני הפירושים גם אמרו על אמירה של רב – המעמיד בהמת חברו על קמת חברו – חייב).

(נו: 7+)

ב. מסרה לרועה (שומר) – הרועה חייב

והרי זה כבר נאמר במשנה מד: שהשומר נכנס תחת הבעלים?
אלא – מדובר בשומר שמסר לשומר (רועה), ששומר ב אחראי.

מה היחס בין זה לבין המחלוקת בשומר שמסר לשומר?
(רבא – שומר א חייב, ר' אלעזר – שומר ב חייב) (ב"ק יא: ועוד)

גירסא א – זה קשה לרבא!
שהרי רבא אמר שהראשון אחראי, ואילו במשנה – השני אחראי!

תשובה – מודה רבה במסר לברזיליה (תלמידו), שהאחרון אחראי (כי כך מקובל שמוסר לו, ומסתמא שהבעלים מסכים).

(שורה רחבה 1, איכא דאמרי)

גירסא ב – להפך – זה ראיה לרבא!
שהרי רואים שדווקא במסר לרועה האחרון אחראי (ברזיליה), משמע שאם מסר לסתם אדם – הראשון אחראי, כרבא.

דחייה – אולי גם במסר לסתם אדם האחרון אחראי, ולמה כתוב שמסר לרועה – סתם כי זה אורחא דמילתה.