לעילוי נשמת יהודה זאב בן חנוך ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף נז
(נו: 5- עד נז: 9-)
שומר אבידה – שומר חינם או שומר שכר
תזכורת – סוגי שומרים –
שומר חינם – חייב רק על פשיעה
שומר שכר – חייב גם על גניבה ואבידה
שואל – חייב גם על אונס
א. הדעות –
רבה – שומר חינם (חייב רק על פשיעה)
שהרי לא מקבל תשלום
רב יוסף – שומר שכר (חייב גם על גניבה ואבידה)
והרי הוא לא מקבל תשלום? (יש כאן שתי הנחות: 1. הוא לא מקבל תשלום. 2. צריך תשלום).
- הוא כן מקבל "תשלום" – שכיוון שעוסק במצווה פטור מן המצווה אז באותו זמן פטור מלתת פרוטה לעני (-"פרוטה דרב יוסף")
- לא צריך תשלום, אלא התורה שעבדה אותו לרמת השמירה של שומר שכר.
כלומר – שומר שכר זו רמה מסוימת של אחריות,
ניתן להגיע לרמה הזו כי הוא מקבל תשלום,
אך גם ניתן להגיע אליה מסיבות אחרות – כמו שהתורה חייבה אותו.
(נו: 1- איתיביה)
ב. קושיות:
קושיות על רבה (שומר חינם):
(ממקורות שבהם נראה שחייב גם על גניבה ואבידה, כשומר שכר)
- איתיביה –
רישא – החזיר את האבידה למקום שבו המאבד יכול לראותה – אינו חייב,
אמצע – אם אבדה – חייב,
והרי ברישא כתוב שלא חייב,
אלא כנראה – מדובר לפני שהחזיר, ואבדה מביתו, ורואים שחייב על אבידה!
דחייה – שם מדובר שפשע ולכן חייב, כי מדובר שכבר החזיר, כמו ברישא, אלא שבסיפא החזיר בצהריים שהמאבד לא יכול לראות, לכן זה פשיעה וחייב.
(נז. שליש)
- איתיביה (בסיפא של אותה ברייתא) –
לעולם חייב, עד שיחזירנה לרשותו.
מה זה מוסיף?
כאן אי אפשר לפרש שכבר החזיר, כי כבר אמרנו באמצע,
אלא ודאי הכוונה שאם נאבד מביתו חייב.
דחייה חלקית – נכון, לגבי כבשה אכן אחראי כמו שומר שכר, כי יש לה נטייה לברוח, אבל חפץ דומם – לגביו הוא שומר חינם.
(נז. באמצע, איתיביה)
קושיות על רב יוסף (שומר שכר):
- איתיביה – "השב תשיבם" – השב – לביתו, תשיבם – אפילו לגינתו.
רבה – וחייב להיות שזו גינה שאינה משתמרת, כי אם משתמרת – מה החידוש של גינה יותר מבית? ומכאן שהוא כשומר חינם.
דוחה רב יוסף – אכן זו גינה משתמרת ואכן זה כמו בית, והחידוש הוא שיכול לשים שם בלי להודיע לבעלים (ולכן הברייתא אמרה גינה, כי הבעלים לא תמיד בגינה).
(נז. 9-, אמר ליה אביי לרב יוסף)
- אמר ליה אביי לרב יוסף: הרי רי"ח אמר ששומר אבידה שטוען טענת גנב – חייב כפל, וזה לכאורה כמו שומר חינם –
[הסבר –
אם שומר טוען שהחפץ נגנב (טוען טענת גנב – טט"ג), ואז נתפס ששיקר,
שומר חינם – אם היינו מאמינים לו היה נפטר – לכן נחשב גנב ומשלם כפל,
שומר שכר – גם אם היינו מאמינים לו עדיין היה צריך לשלם, לכן לא נחשב גנב ואין כפל.
עונה רב יוסף – נעמיד את הברייתא שטען טענת לסטים מזוין (אונס) – שבזה גם שומר שכר נחשב גנב ומשלם כפל.
אבל רגע – האם בכלל מי שטוען טענת לסטים מזוין חייב כפל? על זה נדבר בסעיף הבא.
(נז. 1-, איתיביה)
ג. האם אכן שומר שכר שטוען טענת לסטים מזוין משלם כפל?
ובעצם השאלה היא – האם לסטים מזוין משלם כפל?
(נבאר (ע"פ מ"מ הלכות גניבה א, ג) –
ברור לכולם שאם שומר חינם טען טענת אבידה – אין כפל,
כלומר זה לא שכל טענה שהיתה פוטרת אותו ונתפס – היה צריך לשלם כפל, אלא רק טענה של גניבה, שכיוון שגנב משלם כפל, אז הכפל "עובר" מהגנב הדמיוני אל השומר השקרן (קצת מזכיר את "ועיתם לו כאשר זמם").
ממילא – כדי לומר שגם בטוען טענת לסטים מזוין יש כפל, צריך לומר שגם ללסטים מזוין עצמו (אמיתי) – יש כפל, וזה חידוש לומר את זה, כי יוצא שיש 3 רמות:
מצד אחד גנב (בא בשקט בלי נשק) – יש כפל, שומר שכר חייב על גניבה (זה לא אונס)
מצד שני גזלן (בא בגלוי עם נשק) – אין כפל, שומר שכר פטור (זה אונס),
ובאמצע לסטים מזוין (בא בשקט, אבל עם נשק) – שמצד אחד הוא כמו גזלן (אונס), אבל מצד שני מחדש רב יוסף – יש לו כפל כמו גנב.
- A. קושיות:
- יש ברייתא שרוצה ללמוד דין מסוים משומר חינם לשומר שכר,
אבל דעה אחרת פורכת – כי ש"ח חמור מש"ש בזה שאם טט"ג חייב כפל,
משמע – לש"ש אין אף פעם כפל בטט"ג, גם לא בטוען לסטים מזוין!
דחייה – אכן יש לש"ש כפל בטוען טענת לסטים מזוין,
והברייתא התכוונה שעדיין ש"ח חמור יותר, כי לו יש כפל בטט"ג בשני מקרים – גם בטענת גנב וגם בטענת ליסטים מזוין.
(נז: 9+)
- ברייתא – הברייתא לומדת ששואל חייב בגניבה ואבידה בקל וחומר משומר שכר, ואומרת שזהו קל וחומר שאין עליו תשובה.
והרי לפי רב יוסף וההגיון של הברייתא הקודמת – לכאורה יש עליו תשובה: ששומר שכר חמור משואל כי יש לו כפל בטוען טענת ליסטים מזוין.
אלא מכאן שגם לשומר שכר אין כפל בט"ט לסטים מזוין.
דחייה – אכן לש"ש יש כפל בט"ט לסטים מזוין,
אבל זה לא מראה על חומרא אלא על קולא! שהרי יש לו כפל כי אם יטען ייפתר (ע"פ תוס' ד"ה לא)[1]
(נז: באמצע)
- B. ראיה – ברייתא לגבי שוכר –
אדם שכר פרה ואמר שנגנבה (=פטור),
אם בכ"ז אמר "הריני משלם ואיני נשבע" – אפילו שבפועל עוד לא שילם,
אם אחר כך ייתפס הגנב – הגנב ישלם כפל לשומר, כי כששילם (או הביע רצון לשלם) – קנה את הבהמה לעצמו למפרע.
ובמה מדובר –
יש מחלוקת לגבי שוכר: ר"מ – שומר חינם, ר"י – שומר שכר,
הרי אם נסבור כר"י ששוכר הוא שומר שכר – למה פטור על גניבה?
אלא כנראה מדובר בליסטים מזוין, שבזה גם שומר שכר פטור (אונס),
ומה כתוב בהמשך – שאותו גנב משלם כפל! מכאן ראיה לרב יוסף.
דחייה – זה לא באמת היה ליסטים מזוין אלא גנב רגיל (ולכן שילם כפל),
אז איך השומר אמר שיכל להיפטר?
- כי הברייתא כר"מ ששוכר הוא שומר חינם, ופטור בגניבה.
(ואיבעית אימא – זה ר"י שסובר כך).
- הברייתא כר"י (שוכר = שומר שכר), אלא שרק השומר הוא שטען שזה היה ליסטים מזוין, אך באמת בסוף התברר שזה היה גנב רגיל.
(ואנחנו רואים שאפילו שלא "התנדב" לשלם, אלא שילם מן הדין (ואפילו אם רק אמר שישלם) – כבר בזה זכה בכפל, וכפי שאכן נאמר בב"מ לד.).[2]
[1] וזו גם הסברא של הדעה הראשונה בברייתא של הקושיא הקודמת, שאמרה שכן ניתן לעשות קל וחומר משומר חינם לשומר שכר, ושהפירכא של טט"ג אינה פירכא כי נובע מהקולא של שומר חינם (תוס', סוף ד"ה לא).
[2] אז למה הברייתא דיברה על מקרה שטען שהוא מתנדב לשלם? אולי לחדש שאפילו ששיקר ובאמת לא התנדב אלא שילם מן הדין, בכ"ז זוכה בכפל.
