לעילוי נשמת אבי שמחה בן חיים ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף סו
(סו. שליש – סו: 4-)
האם שינוי ויאוש קונים – רבה ורב יוסף
(תזכורת מאתמול: רב ששת – שינוי זה מחלוקת: ב"ה – קונה, ב"ש – לא קונה).
א. הדעות (שינוי מעשה – קונה, יאוש – מחלוקת):
שינוי מעשה – רבה: קונה
ורואים את זה בפסוק ובמשניות:
בפסוק – "והשיב את הגזילה אשר גזל" – אם השתנתה ואינה "כאשר גזל" קונה, ומשלם כסף.
ובמשניות:
- משנה צג: – גזל עצים ועשאן כלים משלם כסף (וכשעת הגזילה).[1]
- משנה חולין קלה. – אם גזז צאן וצבע אותו – פטור מראשית הגז, כי כבר לא נחשב אותו הצמר שהיה חייב.
יאוש –
רבה – קונה, אבל לא ברור אם מהתורה או מדרבנן –
האם ללמוד מיאוש באבידה שקונה מהתורה,
או שאינו דומה לאבידה, כי כאן לא הגיע לידו בהיתר, אלא זה דרבנן – מפני תקנת השבים.
(סו. 3-)
רב יוסף – יאוש לא קונה כלל, גם לא מדרבנן
ב. קושיות:
- A. ראיות לרב יוסף שיאוש לא קונה:
- רב יוסף: משנה צו: – גזל חמץ, ועבר עליו הפסח, בכל זאת אומר לו הרי שלך לפניך.
והרי ודאי התייאש, ובכ"ז לא מחזיר כסף אלא את החמץ עצמו.
עונה רבה: שם גם הגזלן לא רוצה לקנות, לכן לא קונה.
(סו: 6+)
- אביי: "ואם עולה קרבנו" (ויקרא א, ג) – ודורשים: קרבנו ולא הגזול,
אביי מבין שגזל חולין ואז הגזלן הקדיש.
אם זה לפני יאוש – מה החידוש, הרי זה לא שלו, ולא יכול להקדיש.
אלא זה אחר יאוש, והחידוש שיאוש לא קונה.
עונה רבא – מדובר שהבעלים כבר הקדיש, ורק אז גזל,
והיה יאוש, ולמרות שיאוש בדר"כ קונה, כאן בכ"ז הקרבן פסול, כי זה לא ממש של הבעלים להתייאש ממנו (זה של הקדש) (רש"י 2).
ומניין שזה כבר הוקדש?
מהדמיון לברייתא אחרת – "ואיש אשר יגע במשכבו" – למעט הגזול,
ושם ברור שמדובר שגזל משכב מוכן, שהרי אם גזל צמר והכין מיטה זה שינוי מעשה שודאי קונה.
(סו: מעל האמצע)
ראיות לרבה שיאוש קונה:
- ראיה שיאוש קונה
רבה – משנה כלים כו, ח –
אם גנב/גזל עורות, וחשב להשתמש בהם כמות שהם – האם זה מכשירם לטומאה?
אם הבעלים מתייאשים אז כן,
ת"ק – בגנב מתייאשים, בגזלן לא
ר"ש – בגזלן מתייאשים, בגנב לא,
בכל אופן – לפי שניהם היאוש קונה!
עונה רב יוסף – כאן זה יאוש + עוד משהו, ולכן קונה:
- כאן היה גם שינוי מעשה קטן (קיצען – יישר את המסביב), שיחד עם יאוש קונה.
דחייה – מדובר שלא קיצען,
שהרי במשנה הקודמת מדובר על שחב על העור לצורך עיצבא (שולחן עור), ובזה אין צורך בקיצוע כדי שיקבל טומאה,
אז מסתבר שגם משנה זו עוסקת בזה, ומדובר שלא קיצען.
(סו: שליש תחתון)
- (אחרי 20 שנה ללא תשובה, כשרבה נפטר ורב יוסף נהיה ראש הישיבה:)
כאן היה גם שינוי שם קטן (מסתם "עור" ל"אברזין" (עיצבא)) שיחד עם יאוש קונה.
[כאן יש דיון על האם אכן שינוי השם קונה,
אבל את זה נראה מחר,
אז נדלג על סו: 4- עד סז. באמצע)
- מיתיבי מברייתא –
הגנה והגזלן והחמסן – הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר.
והרי אם זה לא שלהם זה לא תופס,
אלא כנראה שקנו ביאוש!
תשובה – גם שם היה יאוש + שינוי השם, ולכן קונה
שהשתנו מחולין להקדש/תרומה/מעשר.
(כאן שינוי שם לבד לא מספיק,
כי זה ביצה ותרנגולת – הוא לא יכול לשנות את השם (-להקדיש) כי זה עוד לא שלו).
[1] וזה מסתדר לרב מאתמול שקרן כשעת הגזילה. מה עם הכפל?
