לעילוי נשמת אבי שמחה בן חיים ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף סז
(סו: 8- עד סז: 5-)
תזכורת:
אתמול, תוך כדי הדיון האם יאוש קונה
רב יוסף שאמר שיאוש לא קונה, אמר ששינוי שם כן קונה (מהתורה) – כמו שינוי מעשה.
סיכום הדעות של רבה ורב יוסף –
שינוי מעשה – קונה מהתורה,
יאוש – רבה קונה (ספק אם מהתורה או מדרבנן), רב יוסף – לא קונה,
שינוי שם – רב יוסף – קונה (כמו שינוי מעשה).
חלק א – קושיות על רב יוסף שאמר ששינוי שם קונה:
- והרי מריש –
במשנה בגיטין נה. – אם גזל מריש (קורה, כשורא) ושם בגג,
מספיק שישלם כסף, מפני תקנת השבים.
והרי אם שינוי שם קונה (מקורה לגג), אז גם ללא תקנת השבים מספיק שישלם כסף.
(סז. 1+)
תשובות:
- רב יוסף – שם אין שינוי שם, כי עדיין נקרא מריש.
(ראיה מברייתא לגבי פסוק ביחזקאל)
- ר' זירא – שם זה שינוי החוזר לברייתו (כלומר שיכול לחזור), ולא קונה.
(סז. 6+)
- והרי צינור –
אם משתמשים בכלי כדי להעביר מים למקווה – זה פוסל (מים שאובים).
רישא – אם לקח בול עץ וחקק בו תעלה – זה נחשב כלי, ופוסל, גם אם חיבר אותו לקרקע.
סיפא – אבל אם קודם חיבר ורק אח"כ חקק – לא פוסל, כי זה מחובר לקרקע ואינו כלי, ונחשב כמו שחופר תעלה בקרקע.
והרי היה כאן שינוי שם מ"קציצתא" (חתיכת עץ) לצינור – אז למה לא פוסל? אלא ששינוי שם אינו נחשב שינוי.
תשובה – הפסול של שאובים רק מדרבנן, ולא החמירו.
(יש דעות שונות האם כל הפסול, או רק אם הרוב לא שאוב והשלים ע"י שאובים)
אז למה ברישא פסול?
כי שם היה עליו תורת כלי כשעוד היה תלוש, והפסול לא נפקע ממנו.
(סז. דילוג מהאמצע עד שליש תחתון, שאת זה ראינו אתמול בקושיות על יאוש)
חלק ב – חזרה לשינוי מעשה ויאוש
א. לגבי שינוי מעשה –
(תזכורת: בינתיים לפי כולם שינוי קונה, מלבד לב"ש שלא)
רב חסדא רב יונתן – שתי גירסאות:
גירסא א – מקור שקונה (כמו המקור של רבה סו.)
"והשיב את הגזילה אשר גזל" – רק משיב אותה אם היא עדיין "כאשר גזל", אך אם השתנתה – קונה, ומשיב כסף.
והרי הפסוק כבר נצרך – למעט שאם אביו התחייב גזל ונשבע והתחייב אשם גזילות ואז מת, והבן משיב – שלא חייב חומש (אשם ודאי שלא חייב).
תשובה – בשביל זה מספיק לכתוב "והשיב את גזילו",
מזה שכתוב "אשר גזל" לומדים את שני הדברים.
גירסה ב – מקור שלא קונה (כמו ב"ש!) –
"והשיב את הגזילה" – מכל מקום, גם אם השתנה.
ו"אשר גזל" – מלמד שפטור על החומש של אביו כנ"ל.
(סז. 2-)
ב. לגבי יאוש – מקורות שיאוש לא קונה:
(תזכורת מאתמולו: רבה – קונה (מדאורייתא/מדרבנן), רב יוסף – לא קונה,
אבל לא ראינו מקורות מהפסוקים לאף דעה).
- עולא –
מלאכי א, יג – "וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם?",
וכמו שלפיסח אין תקנה, כך לגָּזוּל אין תקנה, גם לא ע"י יאוש.[1]
- רבא (כמו הראיה של אביי אתמול (סו:)) –
אִם־עֹלָה קׇרְבָּנוֹ (ויקרא א, ג) – קרבנו ולא הגזול.
ואם מדובר לפני יאוש – מה החידוש, הרי זה לא שלו להקדיש,
אלא שהגזלן הקדיש לאחר יאוש – והחידוש שיאוש לא קונה.
והרי אתמול רבא עצמו דחה ראיה זו של אביי,
שמדובר שבעל הבהמה כבר הקדישו, ורק אח"כ גזלו!
תשובות:
a. איבעית אימא – רבא חזר בו מההיא.
b. ואיבעית אימא – אחד מהם זה רב פפא (תלמידו של רבא).
(סז: 8+)
חלק ג – חזרה למשנה (סב:) – ארבעה וחמישה נוהג רק בשה (4) ושור (5)
שהרי זה מה שכתוב בפסוק – "כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (שמות כא, לז).
ולמה לא לומדים מכאן לכל שאר הבהמות חיות ועופות?
(ונלמד בגז"ש משבת – ששם כתוב רק – "לֹא תַעֲשֶׂה כׇל־מְלָאכָה… וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכׇל־בְּהֶמְתֶּךָ…" – ולומדים (לעיל נד:) לכל בהמה חיה ועוף, (וכפי שלמדנו משבת לדינים אחרים עם שור))
עונה רבא – כי כתוב כאן פעמיים שור ושה, אז בא להדגיש שזה דווקא בהם ואל באחרים.
איזה מהם מיותר ללימוד?
- השניים האחרונים – "כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַתיו וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַתיו"
דחייה – היינו חושבים שמשלם על כל אחד 9.
תשובה – למה שנחשוב כך? הרי אם כך היה כתוב "חֲמִשָּׁה בָקָר וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַתיו" – מזה שכתוב עוד תחתיו זה מלמד שזה או 5 או 4.
דחייה – ה"תחתיו" המיותר כבר נצרך ללמד שאם גנב שור טוב לא יכול לשלם בשוורים כחושים.
- השניים הראשונים – "כִּי יִגְנֹב־אִישׁ ____, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה"
דחייה – היינו חושבים שצריך לגנוב את שניהם.
תשובה – למה שנחשוב כך, הרי כתוב "וטבחו" "ומכרו" – משמע אחד.
דחייה – היינו חושבים שצריך לגנוב את שניהם, ואז לטבוח אחד ולמכור אחד.
תשובה – כתוב "או מכרו" – משמע רק דבר אחד.
דחייה – היינו חושבים שצריך לגנוב שניים, ואז לטבוח או למכור אחד מהם.
- אחד מהרישא ואחד מהסיפא מיותרים, למשל –
"כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שׁוֹר ___, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַתיו וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" –
כך היינו לומדים את כל מה שראינו:
שלא משלם 9 אלא או 5 או 4,
ושמספיק שיגנוב אחד מהם,
אלא למה בכ"ז נכתבו שוב שור ושה – ללמד שזה דווקא בהם ולא בשאר בהמה חיה ועוף.
[1] הערות:
א. והרי אתמול ראינו שגם לרב יוסף כן יכול להקדיש, כי יאוש + שינוי שם קונה, וראו בראשונים.
ב. בסוכה ל. עולה ברשב"י שבאמת אין מכאן ראיה שיאוש לא קונה, כי ייתכן שקונה, ובכ"ז הקרבן לא לרצון כי זה מצווה הבאה בעבירה. וראה בראשונים מה היחס של עולא לזה.
