מסכת בבא קמא דף ע

לעילוי נשמת שלמה מלאך ז"ל
ולעילוי נשמת יצחק אריה בריל ז"ל
ולעילוי נשמת מרת יהודית בן יוסף בריל ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף ע

(ע. במשנה – עא. 2+)

המשנה – מקרים בהם היינו חושבים שאולי אין דו"ה, ומחדשת המשנה שיש:

בעיה לכאורה בעדים –

1. גנב על פי שניים, וטבח ומכר על פי שניים אחרים – בכ"ז חייב דו"ה

מקרים בהם היינו חושבים שיש פטור של "קים ליה":

2. גנב ומכר בשבת (אבל אם טבח חייב מיתה ויש פטור של קים ליה)
3. גנב ומכר לע"ז (אבל אם טבח לע"ז חייב מיתה ויש קים ליה)
4. גנב וטבח ביו"כ (כי זה כרת ולא סקילה, אז אין קים ליה)

מקרה בו יש לו חלק בבהמה –

5. גנב מאביו וטבח, ואח"כ מת אביו – בכ"ז משלם דו"ה לאחים.

(אבל (משנה עד:) – גנב מאביו, ומת אביו, ואז טבח או מכר – פטור, כי כיוון שבזמן הטביחה /מכירה היה לו חלק מסוים בבהמה – פטור לגמרי.

מקרים שבהם הטביחה לא נועדה לצורך אכילה –

6. טבח לצורך רפואה
7. לכלבים
8. נמצאה טריפה
9. השוחט חולין בעזרה (שאסורה בהנאה)

ר"ש פוטר בשני המקרים האחרונים בהם הבשר אסור באכילה.

חלק א – גנב על פי שניים, וטבח ומכר על פי שניים אחרים – בכ"ז חייב דו"ה

א. לכאורה זה נתון במחלוקת תנאים –

לגבי חזקת 3 שנים, האם אפשר שעל כל שנה יעידו שני עדים נפרדים –

רבנן (אבא חלפתא ורי"ח בן נורי) – אפשר לפצל את העדים
אבל ר"ע – אי אפשר לפצל,

כי "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט, טו) – דבר ולא חצי דבר.

אז יוצא שמשנתנו לא כר"ע.

דוחה אביי – גם ר"ע מסכים למשנתנו,

כי רק כשלכל עדות בפני עצמה אין משמעות, אלא שתיהן זקוקות זו לזו – אי אפשר לפצל,
אבל אצלנו שלעדות הגניבה יש משמעות בפני עצמה (כפל), ואינה זקוקה לעדות הטביחה – אפשר לפצל.

(ע: שליש)

ב. אם כבר הזכרנו את המחלוקת – מה רבנן לומדים מ"דבר"?

1. אם עד אחד מעיד על שערה בגב ועד אחד על שערה 1 בכרסה – שלא מצטרפים,
   כי בשנות חזקה – כל עדות מחזקת את העובדה שהשדה של היושב בה,
   אבל כאן כל עדות בפנ"ע לא מחזקת כלום, כי גם לקטנה יש שערה אחת, לכן זה רק חצי דבר.

דחייה – אם זה רק עד אחד, זה לא רק חצי דבר, אלא חצי עדות, ופשיטא שזה כלום.

2. אותו דבר, אבל שני עדים בגבה ושני עדים בכרסה.

ג. יוצא שיש 4 רמות, והמחלוקת רק ברמה 2:

1. שני עדים על גניבה ושני עדים על הטביחה ומכירה – לפי כולם מצטרף,
   כי לעדות הראשונה יש משמעות בפנ"ע.
2. עדים נפרדים על כל שנה של החזקה –
   רבנן – מצטרפים, ר"ע – לא.
3. שני עדים על שערה וגבה ושני עדים על שערה בכרסה – לפי כולם לא מצטרף, כי זה חצי דבר.
4. עד אחד על גבה ועד אחד על כרסה – פשיטא שלפי כולם לא מצטרף, כי זו חצי עדות.

חלק ב – (מהמשנה) – מקרים בהם היינו חושבים שאין דו"ה אבל יש:

(ע: באמצע)

ב. גמרא – גנב ומכר בשבת משלם דו"ה

והתניא פטור?

תשובה – שם זה כי מכר בצורה שמחייבת אותו מיתה, ויש קים ליה:

1. רמי בר חמא – עקיצת תאנה בשבת –
   כלומר הגנב (מוכר) יעקוץ (יקטוף) תאנה של הקונה בתור תשלום, ובאותו רגע השור נמכר לקונה,

(תוס' – בקניין חליפין של "שווה בשווה", רמ"ה בשטמ"ק – בקניין מעות (שמהתורה קונות).

דחייה – זה לא באמת מכירה,
שהרי כמו שהקים ליה פוטר את הגנב מדו"ה, הוא גם פוטר אותו מלתת את השור לקונה, ויוצא שבעצם לא היתה כאן כלל מכירה,
(ולכן פשיטא שלא משלם דו"ה, ואל לזה התכוונה הברייתא כשאמרה שפטור).

            (נדלג ל6-)

עונה רבא בהמשך הגמרא –
המכירה כן חלה, ובדיני שמיים צריך לתת לו, ורק בדיני אדם (אם הקונה יתבע את המוכר/גנב בבי"ד) יש לו פטור של קים ליה.

הראיה – אם בא על אימו וחייב לה אתנן,
אפילו שהאימא לא תוכל לתבוע אותו על זה בבי"ד בגלל קים ליה, בכ"ז אם נתן לה – הרי שזה נחשב אתנן ואסור למקדש.

(נחזור אחורה מ-עא. 2+ לע: שליש תחתון, להסבר השני)

2. רב פפא – הוצאה מרשות לרשות

כלומר הגנב/מוכר יזרוק את השה לחצר הקונה, שיקנה בקניין חצר,
וכך באותו רגע גם חילל שבת וגם מכר, ויש קים ליה.

           והרי זה לא ממש אותו רגע?
           כי הקנייה זה מהרגע שנכנס לאוויר, ואילו חיוב שבת זה רק כשנח?

תשובות:

1. שניהם מהרגע שנכנס לאוויר
   (כר"ע – שגם בשבת "קלוטה כמי שהונחה").
2. שניהם מרגע הנחיתה
   (שבת – כרבנן ששבת זה רק כשנחת,
   קניין – נעמיד שסיכמו בפירוש שהחצר תקנה רק כשהשה ינחת).