מסכת בבא קמא דף עג

לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, משה בן הניה זצ"ל,
ולעילוי נשמת ר' פנחס בן ר' יקותיאל יהודה ומרגלית בת ר' אליעזר שלמה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף עג

(עב: במשנה – עג: באמצע)

חלק א – המשנה – עדים זוממים בגניבה טביחה ומכירה

• זוג אחד של עדים העיד על הגניבה + טביחה/מכירה – אם הוזמו משלמים 4 ו5.
• אם היו שני זוגות נפרדים לגניבה וטביחה/מכירה –

שניהם הוזמו – הראשונים ישלמו כפל והשניים 2 ו3.
רק האחרונים הוזמו – הגנב ישלם כפל (כי העדות הגניבה אמיתית) והשניים 2 ו3.
(רק הראשונים הוזמו – הראשונים ישלמו כפל, השניים כלום כי עדותם בטלה, כי אם אין גניבה אין טביחה/מכירה).

הוזם אחד מהאחרונים – הגנב משלם כפל כנ"ל, והאחרונים פטורים כי אין דין זוממים בעד אחד.
הוזם אחד הראשונים – כולם פטורים,

הגנב לא משלם כי אין עליו עדות,
העד הזומם האחד לא משלם כי אין עד זומם אחד,
ועדי הטביחה/מכירה מתבטלים, כי כאמור אם אין גניבה או טביחה/מכירה.

(עב: בתחילת הגמרא)

חלק ב – עד זומם – האם נפסל למפרע או מכאן ולהבא?

כלומר – אם העידו בניסן, והעידו שוב באייר, והוזמו בסיוון (על של ניסן) – גם העדות של אייר פסולה.

א. הדעות והסברות:

אביי – למפרע (משעת העדות), וגם עדות אייר פסולה

למה: כי מאותה שעה נחשבים עדים פסולים (רשעים – "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כג, א) – אל תשת רשע להיות עד)

רבא – מכאן ולהבא, ועדות ניסן פסולה אבל עדות אייר כשרה

למה:

1. סיבה עקרונית – כי עדים זוממים זה חידוש, ואין לך בו אלא חידושו (ובזמן העדות הראשונה רק העדות פסולה, אך העדים עדיין לא).

נפק"מ – במקרה שבו זה לא חידוש:
1. אם שניים הזימו כל עד אחד בנפרד (שאז זה לא 2 נגד 2)
2. אם לא הזימו אותם אלא העידו שהם גזלנים, שגם כאן זה לא חידוש.

1. סיבה צדדית – עקרונית נפסלים למפרע, אבל כדי שלא לפגוע בלקוחות עושים מכאן ולהבא.

נפק"מ – גם כשזה לא חידוש זה מכאן ולהבא.

ב. הלכה –

רב פפא עשה כרבא (מכאן ולהבא),
רב אשי – הלכה כאביי (למפרע), וכן הגמרא – הלכה כאביי ביע"ל קג"ם (ע – עד זומם).

(עג. 8+)

ג. קושיה ממשנתנו על אביי (למפרע) –

ברישא – אם גנב וטבח על פי אותם שני עדים, והוזמו, העדים משלמים את כל ה4 ו5,

ומניחים שהכוונה שהעידו על הגניבה, אח"כ על הטביחה, ובסוף הוזמו על שתי העדויות, ומשלם 5.
והרי אם נפסלים למפרע – אז עדות הטביחה בטלה למפרע כי הרי היו פסולים אז.

תשובות:

1. הוזמו קודם על עדות הטביחה.
   דחייה – זה לא עוזר, כי הרי בסופו של דבר הוזמו גם על הגניבה, וזה ביטל את עדות הטביחה למפרע.
2. מדובר שהעדות של הגניבה וטביחה היתה יחד (תוך כדי דיבור),

שאז אמנם כשהוזמו התברר שבאותו זמן היו פסולים,
אבל עדיין – כיוון שזו עדות אחת, נחשב שהוזמו על כל אותה העדות,
ולכן חייבים גם 4 ו5 (מאירי – משמע שגם אם הזימו אותם על שתי העדויות בזה אחר זה).

(עג באמצע)

ד. לימא כתנאי –

שני עדים העידו שגנב (ביום א) וגם שטבח (ביום ב) –

הוזמו רק על הגניבה – בטלה כל העדות

(גם כי אם אין גניבה אין טביחה,
וגם, תלוי בדעות בהמשך, כי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה).

והגנב פטור, והעדים ישלמו כפל כי הוזמו על הגניבה.

הוזמו רק על הטביחה –

רבנן – לא כל העדות בטלה אלא רק עדות הטביחה,

הגנב ישלם כפל,
העדים ישלמו 2-3 כי על זה הוזמו.

ר' יוסי – גם כאן העדות כולה בטלה (אם מדובר בעדות אחת: שאמרו שגנב ביום א, ומיד אמרו שגם טבח) (כל זה לפי הסבר הגמרא שהכוונה באותה כת שאמרה שני דברים).

הגנב פטור לגמרי,
והעדים ישלמו 2-3 (ריא"ז).

(עג. 10-)

ובמה נחלקו:

ר' יוסי שפוסל את כל העדות – מניח שתי הנחות:

1. עד זומם נפסל למפרע (כאביי)
   לכן בשעת העדות על הטביחה היו עדים פסולים.
2. תוך כדי דיבור כדיבור – ולכן העדות על הגניבה והטביחה היא עדות אחת ארוכה,
   ולכן כיון שבחלק של הטביחה היו פסולים, באמת היו פסולים גם בחלק של הגניבה,
   ולכן הכל פסול.

רבנן – שלא פוסלים את עדות הגניבה,

מספיק שיחלקו על אחת מההנחות:

1. הבנה א – סוברים שלא נפסל למפרע אלא מכאן ולהבא (כרבא)
   וממילא כלל לא היו פסולים בשעת העדות,
   אלא רק ספציפית העדות עליה הוזמו (טביחה) נפסלה, אבל עדות הגניבה כשרה.

ולפי זה יוצא שזו מחלוקת תנאים.

1. הבנה ב (הדחייה) – סוברים שלא אומרים תוך כדי דיבור ודיבור:
   כלומר, אכן למפרע נפסל (כאביי), והיו פסולים בשעת העדות,
   אבל – תוך כדי דיבור לאו כדיבור,
   ולכן זאת לא עדות אחת ארוכה אלא עדויות נפרדות,
   והיו פסולים רק בעדות הטביחה ולא לפני כן בעדות הגניבה.

(עג: 2+)

חלק ג – מאמר מוסגר – האם אכן סובר ר' יוסי שתוך כדי דיבור כדיבור?

לשתי ההבנות אמרנו שאביי סובר שתוך כדי דיבור כדיבור.

קשה – והתנן (משנה תמורה) –
היו לפניו עולה ושלמים, ולקח בהמה שלישית ואמר – "אמר הרי זו תמורת עולה, תמורת שלמים"

ר"מ – תפוס לשון ראשון, והבהמה רק תמורת עולה.
רי"ס – שואלים אותו למה התכוון:

אם התכוון לשניהם – שניהם חלים (ותרעה עד שתסאב, ותיפדה, ויקנו עולה ושלמים)

אם התכוון לחזור בו – אז רק הראשון (עולה).

פשיטא!
מסביר רב פפא: החידוש – שאפילו שחזר בו תוך כדי דיבור – לא יכול לחזור בו.
יוצא – תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי!

תשובה – יש 2 רמות של תוך כדי דיבור:
אצלנו – הקצר (רב לתלמיד – שלום עליך) – נחשב כדיבור
במשנה בתמורה – הארוך (תלמיד לרב – שלום עליך רבי ומורי) – לא כדיבור.