הלימוד לעילוי נשמת ר' שלמה אריה בן יוסף מרדכי הלוי ז"ל,
שהיה איש תם ורחב לב ירא שמים ואוהב אדם
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף עז
(עז: 10+ עד עז: 7-)
האם יש היקש בין טביחה ומכירה:
ר"ל – יש היקש
רי"ח – אין היקש
מה הנפק"מ:
א. אתמול ראינו – אם הגנב טבח הקדש
אם ימכור – ודאי שפטור מדו"ה,
אם טבח –
ר"ל – גם פטור, כי יש היקש בין מכירה לטביחה
רי"ח – חייב, כי אין היקש.
ב. היום נראה עוד נפק"מ – אם מכר טריפה
לפי ר"ש (ע.) שהטובח טריפה פטור מדו"ה, מה דין המוכר טריפה?
ר"ל – יש היקש, ולכן גם המוכר פטור
רי"ח – אין היקש, ולכן המוכר חייב
ראיה מברייתא (איתיביה על ר"ל) –
A. טבח שה כלאיים – חייב
B. מכר טריפה – חייב.
דחיית הראיה (ר"ל) – זה לא ר"ש אלא רבנן, שמחייבים גם על שחיטת טריפה.
שאלה על הדחייה (רי"ח) – אם זה רבנן אז למה כתוב דווקא מכר טריפה ולא טבח ומכר טריפה?
תשובה (ר"ל) – זה מכירה, והוא הדין לטביחה,
כפי שגם ברישא (כלאיים) – זה טביחה והוא הדין לטביחה.
דחיית התשובה (רי"ח) –
אם בשניהם זה באמת גם מכירה וגם טביחה – למה הברייתא לא חיברה ביניהם? ("גנב כלאיים וטריפה ושטבח ומכר משלם דו"ה")
לעומת זאת לשיטתי זה מובן –
שכיוון שבטריפה זה רק במקרה אחד (מכירה, ולא טביחה, וכרבנן), לכן גם בכלאיים הביאו רק מקרה אחד (טביחה), אבל לשיטתך שזה בשניהם היו צריכים לחבר.
(מחר נדבר על הלימוד שגם בשה כלאיים יש דו"ה).