לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים
ד״ר דב בן ישראל ליב הכהן ז"ל
יקיר העיר צפת, שזהו יום השנה לפטירתו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף פד
(פג: 4- עד פד: רבע תחתון)
עוד מקורות שעין תחת עין זה ממון ולא עין ממש
הקדמה – נראה שלוש פרשיות בהן מופיע עין תחת עין –
ויקרא כד
יז – וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כׇּל־נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת׃
יח – וּמַכֵּה נֶפֶשׁ־בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃
יט – וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ׃
כ – שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ׃
כא – וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת׃
כב – מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם׃
דברים יט
יט – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו…
כא – וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל" –
שמות כא –
כב – וְכִי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה…
כג – וְאִם־אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃
כד – עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל׃
כה – כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה׃
הלימודים –
אתמול ראינו:
- גזירה שווה – בין "מכה אדם" ל"מכה בהמה".
- דיוק – "לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת" (במדבר לה, לא) –
לנפש רוצח לא לוקחים כסף, אבל למזיק איברים – כן.
היום (נחלק לכמה קבוצות):
א. סברא – יהיו מצבים בהם אין כאן באמת שיוויון של "עין תחת עין":
- ר' דוסתאי בן יהודה
אם עינו של המזיק גדולה משל הניזק – זה לא יוצא "עין תחת עין".
דחיות:
a. אז שיהיו שני מסלולים – כשהעיניים שוות יקחו עין, כשלא שוות – ממון.
תשובה – התורה אמרה "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (בפרשייה שלנו, ויקרא כד, כב).
- b. דחיית הסברא – בכל מקרה יש שוויון – מאור עיניו תחת מאור עיניו.
ראיה לדחייה – גם בנפש תחת נפש השוויון אינו בגוף (שהרי ייתכן שקטן הרג גדול) אלא בנטילת הנשמה.
(פד. 6+)
- רשב"י –
אם המזיק סומא בעצמו – אין איך להעניש אותו
דחיות:
- אז שיהיו שני מסלולים,
תשובה – הרי כאמור – "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".
- אולי יש רק מסלול אחד (להוציא עין),
אלא שכשאפשר אפשר, וכשאי אפשר אי אפשר (וכך זה לא שני מסלולים).
ראיה לדחייה – גם ב"נפש תחת נפש" אם אדם טריפה הרג א"א להרוג אותו,[1] אלא שכשאפשר אפשר וכשא"א א"א.
ב. לימוד ממשמעות המילים (ולהסבר הגמרא – גם כי זה ייתורים) –
- דבי רי"ש –
יט – וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ׃
כ – שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ׃
"כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" – אין נתינה אלא ממון.
דחייה – והרי לפני כן כתוב " כִּי־יִתֵּן מוּם", ושם ודאי זה מום ממש?
תשובה – לומדים מהייתור של "כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ", שהרי כבר כתוב " כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ".
(ולמה גם כתוב שוב "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם"? זה כתוב אגב "כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ").
- דבי ר' חייא –
מעדים זוממים (דברים יט, יט-כא) –
"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו… וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל" –
"יָד בְּיָד" – דבר הניתן מיד ליד (ממון).
דחייה – ואיך תסביר את רגל ברגל?
תשובה – זה נלמד מייתור "יד ביד", שהרי כבר כתוב "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם".
(ורגל ברגל נכתב בדרך אגב).
(פד. באמצע)
ג. אם זה עין ממש – יוצא שאתה לוקח לו יותר מרק "נזק"
- תנא דבי חזקיה – שהרי יכול למות,
ואז יוצא שזה "עין ונפש" תחת "עין".
דחייה – אז שיאמדו אותו האם מסוגל שיוציאו לו עין בלי שימות
(כפי שבמלקות אומדין כמה הוא מסוגל לקבל בלי למות).
- (נחבר שתי ראיות:)
רב זביד ורב פפא בהתאמה – הרי כשמוציאים לו עין יש לו גם צער וריפוי, אז למה משלם בנוסף על צער וריפוי?
דחייה – אולי משלם את הפער שבין הצער/ריפוי של הניזק לזה שלו (אולי לו יש פחות צער או פחות הוצאות ריפוי).
(שליש תחתון)
ד. עוד גזירה שווה
- רב אשי – גזירה שווה – אצלנו כתוב "עין תחת עין" ובמקום אחר גם כתוב "תחת" –
שתי אפשרויות – - בשור המזיק – "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר" (שמות כא), שזה ממון.
דחייה – תעשה גז"ש ל"נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" שזה ממש!
תשובה – עדיף ללמוד נזק מנזק מאשר נזק ממיתה.
דחייה – אדרבה, עדיף ללמוד אדם מאדם.
- במפתה בתולה – " וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ" (דברים כב), שזה ממון.
וזה לימוד של נזק אדם מנזק אדם.
(פד. 10-)
חלק ב – שומת הנזק
כאמור במשנה, כדי לשום את תשלום הנזק, שמים את ערכו כעבד לפני ואחרי הנזק. נראה לגבי זה כמה דיונים.
א. ר"א – עין תחת עין – ממש
האם ר"א חולק על כל הנ"ל?!
תשובות –
ר"א מסכים שזה כסף, אלא התכוון לומר דין לגבי השומה:
רבה – שלא שמין אותו כעבד
דחייה – אז איך תשום את הנזק?
רב אשי – שלא שמין בניזק אלא במזיק,
כי הכסף הוא כופר למזיק, שבמקום לקחת את עינו ממש – משלם את ערכה.
ב. כשאבא לא רוצה שישומו –
סיפור: חמור קטע ידו של ילד
רב פפא בר שמואל (אחרי שהבין את פרטי המקרה) –
כיוון שזה חמור ולא אדם – משלם רק נזק ולא שאר 4 הדברים,
ובשביל זה צריכים לשום את שווי הילד כעבד.
אבי הילד לא רצה לשומו כעבד (זילא ביה מילתא)
ואמנם בזה מפסיד לילד את הכסף (שהדין שהאב גובה עבורו את הכסף וקונה לו נכס (פז:), אך אמר שיפצה אותו משלו כשיגדל.
(מפרשים – וגם הילד יוכל כשיגדל שישומו אותו ויתבע את המזיק).
(פד. 4-)
ג. האם גובים נזק אדם בבבל
- A. לא גובין, אך בכ"ז שמין כי אם תפס לא מוציאין:
סיפור: שור לעס ידו של ילד ושברו,
ורבא אמר לשום כעבד.
והקשו עליו – הרי רבא עצמו אמר שלא שמים בבבל (בחו"ל), אלא פטור!
וענה רבא – נכון, אבל אם הניזק תפס מנכסי המזיק אז מועיל, ובשביל זה שמים.
(רש"י – שמים מראש (ויוצא שבעצם קצת מעודדים אותו לתפוס,
רא"ש – שמים רק אם כבר תפס).
(ולמדנו שלושה דברים:
- לא גובים תשלום על הזקה לאדם בבבל
- אבל בכ"ז – אם הניזק תפס לא מוציאים מידו
- בשביל שנדע כמה לא להוציא אם תפס – עושים שומא.
(פד. 2-)
- B. דיון בעצם הדין ("רבא לטעמיה") – שלא גובים בבבל לאדם שניזק
הדין (שוב) –
שור שניזק (ע"י שור או אדם) – גובים בבבל,
אדם שניזק (ע"י שור או אדם) – לא גובים בבבל,
המקור – "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר־שְׁנֵיהֶם" (שמות כא, ח, בדיני שומרים), ואלוהים זה דיינים סמוכים,
ולמה לחלק בין אדם שניזק לשור שניזק? (הרי באותן פרשיות גם מדובר בשור שניזק?)
תשובה – באמת בשניהם עקרונית צריך סמוכים,
אלא שבפועל אפשר גם לא סמוכים (חו"ל) – כי עושים שליחתם של הדיינים הסמוכים,
אבל יש תחומים שעושים שליחותם בבבל (=דנים בבבל), ויש שלא.
במה זה תלוי:
(פד: 6+)
- דנים בבבל רק בדבר שמבינים בו –
והם מבינים בשומת בהמה, לא מבינים בשומת אדם.
דחייה – או שלא מבינים בשניהם,
או שמבינים בשניהם (אפשר ללכת לשוק השוורים והעבדים ולבדוק בכמה נמכרים),
וגם – לפי זה למה לא דנים תשלום 4 ו5 בבבל? מה יש להבין בזה?
- דנים בבבל בממון ולא בקנס,
אבל זה הסבר לא מספיק – זה מסביר למה לא דנים 4 ו5 בבבל,
אבל למה לא לדון אדם הניזק, הרי זה ממון ולא קנס?
- הגבלה נוספת – דנים בבבל רק דברים שכיחים,
שור שניזק – שכיח, אדם שניזק – לא שכיח.
אבל זה הסבר לא מספיק – למה לא דנים בושת ופגם של נערה שנתפתתה, שזה כן שכיח?
- הגבלה נוספת – דנים דווקא דבר שיש בו חסרון כיס, ובבושת ופגם אין חסרון כיס.
אז למסקנה – דנים בבבל רק בממון (ולא קנס) + שכיח + חסרון כיס
ולכן במקרים הבאים לא דנים בבבל:
- דו"ה – כי זה קנס
- אדם שניזק – כי זה לא שכיח
- בושת ופגם של אונס – כי אין בזה חסרון כיס.
(פד: אחרי האמצע)
- C. שור שהזיק שור בבבל
לעיל (תחילת B) רבא אמר שכן גובים,
אך קשה – רבא גם אמר שור שהזיק לא גובים בבבל (ומדובר בשור שהזיק שור)!
תשובות –
- שור מועד – דנים, שור תם – לא (כי זה קנס, ולא דנים קנסות בבבל).
והרי רבא גם אמר שאין מועד בבבל? (כי אם אין חיוב על תם, אז כלל לא תובע אותו, ואיך נעשה מועד?)
תשובה – נעשה מועד בארץ ישראל, או שדייני ארץ ישראל (סמוכים) באו לבבל ודנו אותו!
דחייה – והרי זה לא שכיח (אז לא דנים בבבל)!
- על שן ורגל – דנים בבבל (מועדים מתחילתן), על קרן – לא
(תם – כי זה קנס, ומועד – כי כאמור, אם אין תם לא יכול להפוך למועד כנ"ל).
[1] (כי זו עדות שא"א להזימה, כי גם אם יזימו אותם – לא יהרגו אותם, שהרי הם בעצם לא זממו להורגו כי הוא ממילא טריפה, וממילא העדות לא מתקבלת)
