הדף היומי – מסכת ברכות דף יח

(יז: רבע תחתון – יט. רבע תחתון)

תחילת פרק מי שמתו –
פטורים שונים מקריאת שמע – עוסקים במצוות המת, נשים עו"ק, בעל קרי וזב

הקדמה
על אנינות ואבילות

אונן – מיד במיתה, ולאותו יום, מהתורה (מע"ש). מחלוקת לגבי הלילה (טז:).

אבלות – מהקבורה. שאר הימים – דרבנן. יום הקבורה – מחלוקת ראשונים.

על עוסק במצווה –
בטז: ראינו שני סוגי פטור – 1. עוסק במצווה. 2. טרוד במצווה (חתן). היום נפגוש את שניהם.

א. פטורים שונים שקשורים למת

A. (טז:) – אבל – פטור רק מתפילין (פאר)

B. אונן – "מי שמתו מוטל לפניו" – פטור מק"ש, תפילה ותפילין.

מת שאינו לפניו –
במשנה – "מוטל לפניו", בברייתא – משמע גם בבית אחר.

תשובות:

1. 1. רב פפא – חייב (והברייתא שפטרה זה רק באותו בית).
2. 2. רב אשי – פטור (וגם כשהוא בבית אחר, נחשב "מוטל לפניו").

מחלוקת בירושלמי – כשאינו אמור לקוברו –
דעה 1 – חייב (כי אינו טרוד במצווה),
דעה 2 – פטור (מצד כבוד המת שלא יסיח דעתו ממנו). 

C. עוד פטורים במשנה של מי שאינו אבל – שתלויים בעיסוק מעשי במצווה –
1. נושאי המיטה (תוס') – מי שהולך להחזיק – פטור מק"ש, מי שלא – רק מתפילה.
2. בהליכה לשורות – אם יספיקו – יאמרו (בגמרא – אפילו פסוק אחד),
3. בשורות – רק הפנימיים פטורים.

D. עוד פטורים בברייתות בגמרא (והגמרא מבהירה שהמשנה לא חולקת) –
1. משמר את המת אפילו שאינו מתו.
אם היו שניים, עושים תורות והשני קורא.
ובספינה – ת"ק – תורות, בן עזאי – אין חשש ויכולים שניהם ללכת לקרוא.
2. מהלך בבית הקברות – לא ילך עם תפילין ציצית ק"ש (לעג לרש) – דווקא תוך ד"א (ובמשנתנו גם חוץ לד"א).

[E. פטור נוסף – החופר קבר (לעיל יד: חלק ב, ב) החופר פטור, אם יש שניים – עושים תורות מי קורא].

(יח. רבע תחתון)

ב. נושאים אגביים

A. כבוד המת:

1. מצוות שמירת המת שראינו לעיל.
2. מוליך עצמות לא ירכב עליהם אא"כ מתיירא מלסטים (וכן בספר תורה).
3. לעג לרש – 1. (לעיל) הליכה עם ציצית וכו'. 2. (לעיל) לא לאכול לידם. 3. מי שלא מלווה את המת.

B. האם המתים יודעים? 

לעיל – לעג לרש – יודעים.

1. סיפור –
   ר' יונתן הלך בבית הקברות עם ציצית גלויה וטען שאינם יודעים ("והמתים אינם יודעים מאומה"),
   ר' חייא –  כן יודעים, וזו דרשה על הרשעים (מתים בחייהם) שמתנהגים כאינם יודעים שימותו.
2. ויכוח בין בני ר' חייא האם אביהם יודע את צערם ששכחו תלמודם –
   לא יודע – "יכבדו בניו ולא ידע, ויצערו ולא יבין למו" (איוב יד,כא)
   יודע – "אך בשרו עליו יכאב", ור' יצחק – הרימה כואבת למת.
   דחייה – יודע רק את צערו.
3. יודע – סיפור החסיד –
   ששמע שיחתן של שתי רוחות ופעל על פיהן, ובהמשך הקניטה אשתו את אם הרוח המתה, והרוח ידעה מזה.
   דחייה – אולי מישהו חי שמע ואז נפטר וסיפר לה. 
4. יודעים – זעירי שאל מתה איפה הכסף, וביקשה שישלחו לה משהו עם אשה שתמות מחר – ידעה על אשה אחת שתמות מחר.
   דחייה – אולי מכריזים בשמיים מי ימות.
5. יודעים – אביו של שמואל ידע ששמואל עוד מעט ימות (תוס'),
   דחייה – אולי הכריזו על שמואל כי הוא חשוב.
6. יודעים – ר' יונתן חזר בו (שהרי ה' מבקש שילך לאבות ויספר להם שה' קיים שבועתו להביאם לארץ).
7. ר' יצחק – המספר על המת כמו על האבן –
   או – לא יודעים,
   או – לא אכפת להם.

קשה – אחד סיפר רע על שמואל ומת,
תשובה – ה' נפרע מהפוגע.

(יט. 1/5)
וכן ריב"ל – המספר אחר מיתתם של ת"ח נופל בגיהנום.
ועוד אמר שיש 3 משניות בהם נידו על כבוד ת"ח (באמת אמר שיש 24, כי יש עוד 21 דומים שהיה ראוי לנדות בהם):

1. מספר אחר מיתתם של ת"ח (עדויות) –
   שמעיה ואבטליון השקו גיורת,
   ועקביא בן מהללאל סבר שלא משקים, ושהם השקו כי גם הם צאצאי סנחריב, ונידוהו ומת בנידויו.
2. מזלזל בנטילת ידיים (שם) – אלעזר בן חנוך פקפק בנט"י.
3. המגיס דעתו כלפי מעלה (תענית) – שמעון בן שטח לחוני המעגל – אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי.

והרי יש עוד נידויים:

1. על כבוד חכמים – שגזרו לא לצלות גדיים בערב פסח כקרבן פסח כי נראה כקודשים בחוץ, ותודוס הנהיג לעשות זאת זכר לפסח, ואמר לו שמעון בן שטח לתודוס איש רומי – אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי.
   דחייה – זה ברייתא ולא משנה.
2. על כבוד חכמים – שנידו את ר"א בסיפור תנורו של עכנאי (משנה בערכין).

דחייה – הנידוי עצמו לא כתוב במשנה.