הדף היומי – מסכת ברכות דף כג

   (כב: במשנה – כג: שליש תחתון)

תפילה ועניינים הקשורים לצואה ומי רגלים

משנה –
1. מתפלל שנזכר שהוא בעל קרי – יקצר.
            ת"ר – קורא בתורה – ת"ק – מגמגם (ממהר), ר"מ – 3 פסוקים ומפסיק
2. טובל שרואה שמגיע סוף זמן ק"ש (הנץ) – אם לא יספיק – יתכסה ויקרא.
3. לא יקרא ק"ש ליד מים רעים, מי משרה, צואה.

א. ליד צואה

1. במשנה – יתרחק ד' אמות.
2. ראה צואה כנגדו – בברייתות – יתרחק שתהיה מאחוריו ד"א, ואם לא יכול – לצדדין.
3. מצא צואה במקומו (תוס' – במקום שזה מצוי, והיה אמור לבדוק):

רבה ורבא – חטא.
[האם צריך להתפלל שוב? רבה – לא, רבא – כן ("זבח רשעים תועבה")].

ב. מתפלל ומים שותתים על ברכיו – מפסיק ואז חוזר ומתפלל

מחלוקת רב חסדא ורב המנונא אם להתחלה או להפסקה.

            נקודת המחלוקת:

1.    מדובר ששהה כדי לגמור את כולה,
ומחלוקת בשהה כדי לגמור את כולה אם חוזר לראש.

2.    רב אשי – לא שהה,
וכאן הרי התברר שמראש לא יכל להתפלל בלי שיצאו המי רגליים באמצע,
וברור שלכתחילה לא יתפלל, אך בדיעבד –
המחלוקת היא האם הוא דחוי מלהתפלל כבר מראש.

וכן מצינו בברייתא שהוא דחוי (הדעה שאמרה שאינו דחוי תפרש זאת רק לצרכים גדולים) –  הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תועבה.

            רב זביד – אא"כ יכול להתאפק פרסה (72 דקות).
            (מקור – ר' שמואל בר נחמני – הכון לקראת אלוקיך ישראל.

אגב, עוד דרשה שלו על "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוקים, ורב אשי דורש על זה שישמור נקביו בזמן התפילה (רש"י – מלהפיח)).

(כג. באמצע)

ג. תפילין לנכנס לבית הכסא

הנחות:

1.    אין בעיה במי רגליים עם תפילין.

2.    אין בעיה בתפילין עצמן כשהן קרובות לבית הכיסא.

3.    כל הבעיה היא כשהוא לבוש בתפילין, ורק לנכנס לצואה + בית הכסא.

A. לצרכים גדולים –

1. ת"ר – חולץ במרחק ד"א.

            רב ששת – רק בבית הכסא קבוע (שכבר נעשה בו שימוש).

2. איפה מניח אותם?

ברייתא –
ב"ש – בחלון הסמוך לרה"ר.
ב"ה – בידו.
ר"ע – בידו ובגדו.
וממשיך ר"ע – (אם לא יכול להחזיק) – מניחם בחורים הפנימיים ולא בחורים הסמוכים לרה"ר (שמא יקחו לו, ומעשה בתלמיד שזונה לקחתם והעלילה עליו והתאבד).

הרחבה לגבי מקום ההנחה – (ברייתא ב)
בראשונה שמו בחורים הפנימיים – אך באו עכברים,
אח"כ שמו בחלונות בחוץ –אך גנבום גויים,
לכן התקינו שייקחם בידו.

הרחבה לגבי ההחזקה ביד –
1. רבי מיאשא – גוללן, ואוחזן בידו כנגד ליבו.
2. רב יוסף – שהרצועה לא תיראה טפח.
3. מסופר על רי"ח ורבא – שהחזקה ביד מותרת אפילו לכתחילה – שאפילו שיכלו למסור לתלמידים להחזיק להם – נכנסו עם התפילין בידם, כדי שישמרו התפילין עליהם.
4. ר' זירא – אם כשיצא מהשירותים ממילא כבר יגיע הערב (יעבור זמן תפילין) – מכסה אותם בכיס טפח.

אגב, איך מאחסנים את התפילין בלילה –
רי"ח – כיס טפח ומניח על הקרקע (אביי – דווקא בכלי המיועד, אחרת – גם פחות מטפח).

B. מי רגלים

1. (כג. באמצע) – איבעיא להו – האם יכול להיכנס לבוש בתפילין להשתין?
רבינא – מותר,
רב אדא בר מתנא – אסור,
רבא – אסור אך רק שמא יפנה/יפיח.

2. (כג: 5+) ברייתא – לא ישתין עם תפילין בידו (ועוד דינים בהתנהגות עם תפילין).

                (לשים לב שבדיון הבא כשכתוב בית כסא קבוע/עראי, הכוונה לצרכים גדולים/קטנים (רש"י)).

ברייתא זו ודאי טובה לב"ש, שאסרו לצרכים גדולים בידו.

מה הדין לב"ה, שבצרכים גדולים התירו?

רבא-רב ששת – מותר (קל וחומר מגדולים שמותר).

                        קשה – "דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן (וההמשך – וזה נוגד קל וחומר)",
                                    לכאורה הכוונה שהתיר ביד לגדולים ואסר לקטנים.

תשובה – הכוונה לכמה מגלה את גופו כשמתפנה לגדולים –
באיש מלפנים ומאחור, באישה רק מאחור.
דחייה – זה לא נוגד שום קל וחומר!

                        אלא באמת אסור גם לב"ה.

                                                וזה אכן נוגד לכאורה קל וחומר.

                                                            ומה באמת הסברא? כי במי רגלים יש ניצוצות.

                                                                        אז למה זה נוגד קל וחומר?

זה לא נוגד, אלא הכוונה היא – אל תסכל על זה בצורה של קל וחומר, אלא לך לפי הטעם.