הדף היומי – עירובין דף כב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

חדש: ציורים של המקרים השונים בדף – מתוך גמרת מאורות הדף היומי – עוז והדר

סיכום דף יומי עירובין דף כב

(כב. שליש – כב: במשנה למטה)

חלק א – הגודל המקסימלי של פסי ביראות

חכמים – אין הגבלה,
ר"י – מוגבל לבית סאתיים  (⅔70 כפול ⅔70, שזה כ5000).

ומשמע בגמרא שזו גזירה אטו קרפף שלא הוקף לדירה.

1. A. איבעיא להו – לר"י: בור גדול בגודל בית סאתיים, האם ניתן להוסיף 2 אמות (ראשה ורובה) ולעשות פסי ביראות?

צדדי הספק:
האם אנשים מסתכלים על המחיצות (ואסור),
או מסתכלים על הבור (ומותר)?

ראיה – מהברייתא של ר"י ורבנן, שבסוף הברייתא מובא רשב"א שאומר שמותר,
משמע: לר"י אסור.

דחייה: אולי גם לר"י מותר,
וההבדל בינו לרשב"א: לר"י מותר גם מלבן (50 על 100), ולרשב"א דווקא ריבוע.

(הכוונה בבור גדול. בבור קטן זה לא משנה מה צורת הבור, הפסים יהיו ריבוע).

1. B. רשב"א עם עיקרון כללי – שאם לא הוקף לדירה אז מוגבל לבית סאתיים.

נספח: למה ר"י מגביל לבית סאתיים?

1. בגמרא הנ"ל משמע כאמור שזה גזירה אטו קרפף שלא הוקף לדירה.

אבל צ"ע – למה לגזור דווקא בפסי ביראות אטו קרפף? מה הקשר?

1. בברייתא (כאן בהמשך ובדף יט:) – משמע שזה חיסרון במחיצה:

ר"י – זה כמו קרפף (שלא הוקף לדירה),
חכמים – אבל הרי כאן זה כן הוקף לדירה, אז זה כמו חצר, דיר וכו' – שאין הגבלה!

ר"י – לחצר וכד' יש מחיצה טובה, אבל כאן יש רק פסים, ולכן מוגבל.

וצ"ע – א. זה לא שאמרנו מקודם – גזירה. ב. למה בגלל שכאן זה רק פסים ר"י מדמה את זה לקרפף שלא הוקף לדירה?

וכנראה צריך לומר: גם בקרפף וגם בפסי ביראות יש חסרון (חסרון אחר), ולכן אנשים יטעו וגוזרים.

1. לרשב"א – אולי נחשב כלא הוקף לדירה –
   בסוף הסוגיא כאמור רשב"א אומר שגם בורגנין נחשבים כלא הוקפו לדירה, כי הם משמשים את השדות ("דירה שתשמישה לאוויר").

ואולי זה מובא כהסבר גם להגבלה בפסי ביראות –
שגם הם אמנם משמשים אנשים אבל כל המטרה שלהם זה שיוכלו לשתות מים ולצאת מהפסים, ולכן גם נחשב כקרפף.

(כב. במשנה)

חלק ב – האם "רבים בוקעים" הורסים מחיצות?

המשנה – בפסי ביראות ברה"ר, האם הרבים הורסים את המחיצה?

ר"י – הורסים,
חכמים – לא הורסים.

דיונים על זה:

א. רי"ח (לגבי צה"פ) –
מצד אחד אמר כמה גדול כוח המחיצה לפי חכמים (בפסי ביראות),
אך מצד שני הוא עצמו פוסק כר"י –

שאומר שירושלים עקרונית אמורה להיחשב רה"ר,
כי למרות שיש לה צה"פ בכניסות – כיון שהרבים בוקעים בה – זה הורס,[1]
(אך למעשה זה לא רה"ר כי הדלתות ננעלות בלילה ולכן לא דומה לדגלי מדבר).

ב. סתירה בין משנתנו למבוי מפולש –

שבמבוי מפולש –

לר"י – ניתן לתקן על ידי לחי או קורה משני הצדדים – משמע שהרבים לא הורסים,[2]
לרבנן – לא ניתן לתקן כך – משמע שהרבים הורסים.

תשובה –

לר"י – בפסים הם הורסים את כל ארבעה המחיצות,[3]
במבוי הם הורסים רק 2, ואילו ה2 שנשארו מספיקות (בתוספת לחי או קורה מדרבנן, ואת זה הם לא הורסים).

לחכמים – רבים לא הורסים, לכן הפסי ביראות בסדר,
אך במבוי מפולש זה לא טוב לא בגלל הרבים אלא כי בשביל רה"י צריך 3 מחיצות.[4]

(כב. 1-)

ג. מדרון

1. A. רב דימי בשם רי"ח – בארץ ישראל לא חייבים משום רשות הרבים.

למה?

1. כי היא מוקפת צוקים (סולם צור, גדר)

דחייה – הרי גם בבל מוקפת נהרות תלולים, וכל העול מוקף אוקיינוס.
אלא צוקים טבעיים לא יוצרים רה"י.

(רשב"א ועוד – מחיצות טבעיות יוצרות רה"י בשטח קטן,
אבל בשטח ענק (ארץ שלימה) – לא).

1. אביי – הכוונה לדרך עצמה, שאם היא במדרון ולא נח ללכת – זה לא רה"ר,
   כי זה לא כמו רה"ר של יוצאי מצרים במדבר.

ורב דימי מתלהב ואומר שאכן כך התכוון רי"ח.

(כב: רבע)

1. B. שואל רחבה את רבא –
   אם מדרון משמש כמחיצה (תל המתלקט – 4 אמות רוחב, 10 טפחים גובה) –
   האם כשרבים בוקעים בו זה הורס?

לחכמים – לא הורס, כמו שבפסי ביראות וכד' לא הורס.
אבל האם לר"י הרבים הורסים – גם כשההליכה שם לא נוחה?
רבא – כן, הם הורסים, ואפילו אם זה ממש תלול.

(הערה: זה אמנם לא יהיה רה"ר, כנ"ל, אבל האם הורס שם מחיצה ואז זה גם לא רה"י)

קושיות על רבא (ממשניות בפרק ו בטהרות) – מקרים שהליכת הרבים לא נוחה, ובכל זאת הם לא הורסים את המחיצה:

1. חצר שהרבים בוקעים בה מצד לצד – עדיין נחשבת רה"י לשבת.
2. מבוי מפולש, שבקצה שלו יש בור עמוק שמשמש כמחיצה שלישית – נחשב רה"י (וכמובן צריך לחי או קורה בכניסה).
3. שבילי בית גלגול (עלייה תלולה של 4-10) – נחשב רשות היחיד.

והגמרא מניחה שזה לא חכמים, כי אז זה ברור שהם לא הורסים,
אלא זה ר"י – שמודה שאם לא נח לרבים ללכת – הם לא הורסים, וזה קשה על רבא.

תשובות –

לגבי 1-2 – זה כן חכמים, ואכן לגבי שבת זה לא חידוש שזה רה"י, אלא החידוש שם לגבי טהרות – שנחשב רה"ר.

לגבי 3 – תשובה שונה:
עקרונית כשלא נח זה עדיין הורס ויכול להיות רה"ר,
אבל כאן מדובר בארץ ישראל, ואת הדרכים הלא נוחות יהושע לא מסר לכלל, אלא הם בבעלות פרטית, ובעלות פרטית לא יכולה להיחשב רה"ר (אמנם זה גם לא רה"י, כי אין לו מחיצות). (ריטב"א ועוד).

ולפי זה כך אפשר לפרש גם את A (רב דימי – רי"ח).

[1] לכאורה זה קשור למחלוקת בדף ו על איך מתקנים מבוי מפולש –
לת"ק – צה"פ + לחי/קורה (רב) – לפי זה הרבים לא הורסים את צה"פ, כשיטת רבנן.
לב"ה – דלת + לחי/קורה (שמואל) – לפי זה הרבים הורסים את צה"פ, כרי" ור"י.

[2] לכאורה יכולנו לחלק גם בין רשות הרבים (שהרבים כן הורסים את המחיצה) למבוי ששם הרבים לא הורסים, אך הגמרא לא חילקה כך.

[3] שואלים התוס' (ד"ה חייבין) – אם לר"י זה רק הורס כשזה מכל ארבעת הכיוונים, למה בירושלים זה רה"ר? תשובה: גם שם הכוונה שזה מפולש גם לאורך וגם לאורך, וזה רה"ר רק למי שעומד בדיוק באמצע.

[4] וזה ששמו לחי או קורה לא עוזר: או כי זה רק היכר ולא מחיצה, או כי זה אמנם מחיצה אבל רק מדרבנן ורק אחרי שיש 3 מחיצות רגילות, או כי מחיצה ווירטואלית כזו הרבים הורסים גם לפי חכמים.