הדף היומי – עירובין דף כו

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

חדש: ציורים של המקרים השונים בדף – מתוך גמרת מאורות הדף היומי – עוז והדר

https://youtu.be/ME-amA4VSrI

סיכום דף יומי עירובין דף כו

(כה: 4- כו: סוף פרק עושין פסים)

חלק א – האבוורנקא של ראש הגולה (המשך היקף לשם דירה)

היה לו פרדס, שהוקף שלא לשם דירה, ובאמצע גדל עץ גדול ומצל, ומאוחר יותר הקיפו את העץ במחיצה. ראש הגולה ביקש לטלטל בשבת הקרובה עד העץ.

האם מותר?

רב הונא בר חיננא – אסור, וכדי להתיר עשה שביל עם מחיצות של קנים מפתח הפרדס עד העץ (שזה הקטן את השטח + לשם דירה).

רבא – מותר (ולכן שלף את הקנים לפני שבת), העץ כן נחשב מוקף לדירה.
ואמנם הפרדס היה מוקף לפני שעשו פרוונקא, אבל כאן זה לא כמו הוקף ולבסוף פתח (פתח לבית),
אלא זה כמו הוקף ולבסוף ישב (למשל אם הקיף ואז בנה בית באמצע הפרדס, שזה כן נחשב).

           אך בשבת עצמה הקשו על רבא:

1. רבינא – גם הוקף ולבסוף ישב לא נחשב מוקף לדירה.

הראיה – תחום שבת: שאם החומה קדמה לבתים – החומה לא נחשבת שמוקפת לשם דירה, ולא מודדים תחום שבת ממנה אלא מהבתים.

2. גם אם הוקף ולבסוף ישב מועיל, כאן לא –
   כי אפילו מחיצת הפרוונקא עצמה לא נחשבת לשם דירה.

כי את המחיצה עושים לשתי מטרות, ושתיהן לא נחשבות לדירה:
A. לצניעות היושבים בה – דוחה רב פפא – מחיצה לצניעות לא נחשבת לדירה.

לומד מרב אסי, שמחיצות אדריכלים (בנאים) שעושים לצניעות בעבודה ואוכל – אינן מחיצות לשם דירה.

1. B. לשמירת חפציהם (כלים, בגדים) – דוחה רב הונא בריה דר"י – נחיצה לנחת אינה מחיצה לדירה.

לומד מרבה בר אבוה, שלא החשיב לעירוב העיר את המחיצות שבכניסות למבואות במחוזא, כי נעשו לשמירה על הפירות של השוורים.[1]

והריש דגלותא כעס על החכמים שהוציאו לו את המחיצות ואז הקשו על ההיתר וכך הרסו לו את האפשרות לטייל לאבוורנקא– "חכמים המה להרע".

(כו. באמצע)

חלק ב – דעות שמתירות יותר מבית סאתיים שלא לשם דירה

רי"ח – שתי הדעות שנראה למדו מישעיהו –
שאחרי שניבא לחזקיהו שימות, הוא לא הספיק לצאת ל"חצר התיכונה" (האחורית) וכבר ה' ניבא לו שחזקיהו יחיה עוד 15 שנה.

ובפסוק שם הכתיב הוא "חצר התיכונה", והקריא – "העיר התיכונה",
מכאן שחצר המלכים היא כמו עיר בינונית,
מכאן שגם שטח ענק כזה יכול להיחשב מוקף לדירה.

וכמה זה עיר בינונית?

במשנה – ר' אלעאי שמע מר"א – עד בית כור (30 סאה).

חנניה בברייתא – עד 40 סאה.

[ולמה ישעיהו יצא דרך החצר האחורית?
כדי להושיב שם ישיבה על פתחו.
אך אומרת הגמרא – לא עושים את זה, כי זה יכול להרגיז את השטן שיתחכם דווקא].

(כו. 4-)

חלק ג – עוד דברים ששמע ר' אילעאי מר"א –

א. לגבי עירוב חצרות –
אחד שלא עירב עם השאר יכול לבטל את רשותו בחצר וכך רק לו אסור ולהם מותר.
האם מותר להם/לו לטלטל בין החצר לביתו בשביל שאר השכנים?

           ר"א במשנתנו – מותר.
והתנן (משנה סט:, דעת חכמים) – אסור.

הסבר המחלוקת:

לר"א – הוא ביטל גם את רשותו בבית,
לחכמים – הוא ביטל רק בחצר ולא בבית.

למה כן ולמה לא? שני הסברים (בשיעור נתחיל מB):

(כו: 1+)

1. A. הסבר א – רב ששת: מדובר שביטל רשותו בחצר אבל לא אמר בפירוש שמבטל רשותו בביתו –

ר"א במשנתנו – מותר (מניחים שהתכוון גם לביתו)
והתנן (משנה סט:) – אסור (לא מניחים שהתכוון לביתו).

(כו: 4+)
ושואלים על רב ששת: פשיטא!
עונה רחבה – רב ששת מלמד שהמחלוקת היא כללית יותר: האם מבטל בעין יפה,
וממילא יש לזה נפק"מ נוספת: אם ביטל רק בפני אחד השכנים, האם מניחים שהתכוון גם לשאר:

לר"א – מבטל בעין יפה, ומניחים שהתכוון שגם לשאר,

והגמרא מביאה ברייתא מפורשת שסוברת כך (ואומרים שזה ר"א),
וגם מביאה גירסה לפיה רב ששת אמר את זה במפורש בעצמו (ולא שרק רחבה הסביר כך).

לחכמים – מבטל בעין רעה, וצריך לבטל במפורש לפני כל שכן ושכן.

(כו: באמצע)

1. B. רב פפא מתלבט בהסבר המחלוקת, ומביא נפק"מ בין שני ההסברים:

אפשרות א – כמו רב ששת – האם המתכוון לעין יפה/רעה –

ואז אם יאמרו בפירוש להפך – האמירה תועיל.

אפשרות ב – זה לא מחלוקת בכוונות אלא בנתונים, ואז האמירה לא תועיל.

שלר"א אם אין רשות בחצר אז גם אין רשות בבית.
ולרבנן – אין אדם מוותר על רשותו גם בחצר וגם בבית.

ואביי מכריע כמו ההסבר הראשון (כרב ששת).

(כו: 3- מסוף הפרק)

ב. שמע מר"א שיוצאים יד"ח מרור בערקבלין.

ר"ל – אצוותא חרוזיאתא –
סיב בדקל שטעמו מר.

[1] לא ברור לי למה במחוזא זה לא מועיל. הרי רוב מולט של העיר כן מוקפת לשם חומה, אז מה אם בכניסות למבואות ההיקף נעשה שלא לשם דירה? הרי שם לא מדובר בדין קרפף.