הדף היומי – עירובין דף מב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי עירובין דף מב

השיעור הוכן והועבר על ידי ר' נפתלי רמתי.

(מא: 4- עד מב: 10-)

חלק ראשון – פירות שיצאו חוץ לתחום

גם חפצים קונים שביתה, פירוש: אסור לטלטלם מחוץ לתחומם. שהוא כתחום רגלי בעליהם (משנה בביצה: הבהמה והכלים כרגלי הבעלים).

רב פפא אומר שמאחר ולפירות אין רצון עצמי הרי שאם הם הוצאו\הוחזרו מחוץ לתחומם זה כמו אונס, וממילא כשחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומם ומותר לאכלם.

מהלך הגמרא: 4 שלבים:

1. 1.רב יוסף בר שמעיה מקשה על רב פפא ממשנה בירושלמי.
2. 2.רב פפא מוכיח ממשנה שזו מחלוקת תנאים ויש תנא שסובר כמותו.
3. 3.הגמרא תנסה לפרוך את הוכחת רב פפא.
4. 4.רב פפא מוכיח סופית שאכן הסברו הוא הנכון וזו בהכרח מחלוקת תנאים.

שלב 1:

ריב"ש: במשנה בירושלמי: רבי נחמיה וראב"י: לעולם אסורין (הפירות) עד שיחזרו למקומן שוגגין.

שלב 2:

ר"פ מתרץ שזו מחלוקת תנאים בברייתא: פירות שיצאו חוץ לתחום,

ת"ק: בשוגג יאכלו במזיד לא.

רבי נחמיה: במקומן יאכלו שלא במקומן לא.

ראינו את דעת ר"נ שמתיר רק בשוגג א"כ יוצא שאין מחלוקת בין ר"נ ות"ק? ולכן חייבים לתקן את הברייתא: שחוץ לתחום כו"ע לא חולקים שרק שוגג מותר, המחלוקת היא כשחזרו לתוך התחום:

ת"ק: חזרו אפילו במזיד למקומן – יאכלו. (כר"פ)

ר"נ: אפילו חזרו למקומן רק בשוגג יאכלו.

שלב 3:

הגמרא מנסה לדחות את ההסבר\התיקון של ר"פ בברייתא ולהעמיד את המחלוקת דוקא בחוץ לתחום, שבמקומן כו"ע לא חולקים שרק שוגג מותר:

ת"ק: שוגג מותר חוץ לתחום.

ר"נ: חוץ לתחום אפילו שוגג אסור.

שלב 4:

הגמ' מדייקת מהלשון של ר"נ בירושלמי שהם בודאי חולקים גם בחזרו למקומן, וממילא דעת ת"ק שאפילו חזרו במזיד למקומן מותרין באכילה,

ר"נ בירושלמי: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין: אילו המחלוקת היתה רק חוץ לתחום, היה על ר"נ להתבטא כמו בברייתא לעולם … עד שיחזרו למקומן! כי ממילא ת"ק דיבר רק על שוגג.

חלק שני – איך מודדים תחום שבת בשטח:

רב נחמן בשם שמואל: מהלך 2000 פסיעות בינוניות.

חלק שלישי – שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצה בשבת

מהלך הגמרא:

1. 1.מחלוקת אמוראים ר"ה ור"נ בשם שמואל.
2. 2.נסיון הוכחה של ר"נ שנדחה ע"י ר"ה.
3. 3.שני מקרים שבהם ר"ה מודה כשיטת ר"נ.
4. 4.נסיון שנדחה להעמיד את מחלוקת האמוראים כמחלוקת התנאים במשנתינו.

שלב 1:

שבת בבקעה והקיפו אותה נכרים בשבת,

לפני שהקיפוה הנכרים היו לו ארבע אמות לטלטול ו 2000 אמה להילוך בלי טלטול.

לגבי הילוך נשארו לו אותם 2000 אמה ולא השתנו מאחר והתחום או הרשות = המחיצות נקבעים לפי השביתה מערב שבת.

לגבי טלטול נחלקו האמוראים:

• ר"נ בשם שמואל: בתוך ה 2000 שהוא מהלך יכול לטלטל כדרכו, ומחוץ ל 2000 מאחר ואינו יכול להלך שם יכול לטלטל לשם ע"י זריקה.
• רב הונא (ורבי חייא בר רב לפי המסקנא): מטלטל בד"א:

גוזרים לא לטלטל מחוץ ל 2000 אמה שמא יימשך בעקבות החפץ.

ומאחר ואסרנו חוץ ל 2000 אמה, אסור גם לטלטל מחוץ לד"א משום שהשטח של 2000 אמה נחשב כפרוץ במלואו לרשות האסורה לו.

• חייא בר רב לפי ההו"א:

מטלטל ב 2000, והגמ' הקשתה ממ"נ אם גוזר שמא יימשך שיפסוק כר"ה ואם לא כר"נ ולכן מסקנת הגמ' שהוא סובר כר"ה.

שלב 2:

ר"נ מנסה להוכיח כדעת שמואל כנגד ר"ה מברייתא:

היה מודד ובא (הולך ממקום עירובו ומודד עד כמה יכול ללכת) וכלתה מידתו בחצי העיר – 1) מותר לטלטל בכולה, 2) ובלבד שלא יעבור את התחום ברגליו.

מוכיח ר"נ שאפשר לטלטל יותר מכפי התחום שמותר לו לילך, סימן שבזריקה מותר יותר ולא גוזרים.

ר"ה דוחה את ההוכחה: מדובר שהוא מביא חפץ מחוץ לתחום אל תוך התחום במשיכה ובמצב כזה

מאחר והכיוון הוא הכנסה מחוץ אל תוך התחום אין חשש שייגרר החוצה ולא גוזרים.

שלב 3:

שני מקרים שבהם ר"ה לא גוזר:

1. 1.ר"ה: היה מודד ובא וכלתה מידתו בחצי חצר

גירסה 1:אין לו אלא חצי חצר, – פשיטא!

גירסה 2:יש לו חצי חצר – גם פשיטא!

החידוש הוא: שלא גוזרים שמא ייגרר מחצי החצר המותרת לחצי החצר האסורה, ההבדל בין זה לבין בקעה שהקיפוה נכרים, שהיקף הנכרים היה אסור על כולם במהלך השבת, ואז 2000 האמה נחשבות כשטח שנפרץ במלואו לשטח האסור, אבל בחצי החצר היא לא השתנתה במהלך השבת ולאנשי החצר היא מותרת עדיין ולא נחשבת מחיצה שנפרצה במלואה לשטח האסור לה.

1. 2.ר"נ: ר"ה מודה לי ולא גוזר על זריקה כשיש היכר (למשל פי תקרה) במקום שכלתה מידתו: כשהיה מודד ובא וכלתה מידתו בחצר (הצמודה והמותרת לבית) בקצה הבית במקום שנשאר מהכותל רק קצה התקרה שמותר לטלטל בכל הבית ע"י זריקה ולא גוזרים כמו בבקעה שהקיפוה נכרים, משום שתקרת הבית חובטת כלומר ניכרת כיורדת וסותמת ולא יבוא להימשך לתוך הבית.

שלב 4:

ר"ה בריה דר"נ: מחלוקת ר"ה ור"נ האם גוזרים שמא יימשך בהילוכו אחר זריקתו היא כמחלוקת התנאים במשנתינו כשהוציאוהו נכרים והניחוהו בתוך דיר או סהר: שטח גדול שהוקף לדירה

רבן גמליאל וראב"ע: יכול להלך בכל הדיר. ההבנה היא שלא גוזרים אגב הילוך בבקעה, ומאחר ולא גוזרים הילוך בדיר אגב הילוך בבקעה גם לא גוזרים הילוך 2000 אגב זריקה ביותר מ 2000 כר"נ.

ר"י ור"ע: אין לו אלא ד"א: ההבנה היא שכשם שגוזרים הילוך בדיר אגב הילוך בבקעה כך גוזרים זריקה מחוץ ל 2000 שמא יהלך מחוץ ל 2000 כר"ה.

דחיית הגמרא:

ר"ג וראב"ע שלא גוזרים בדיר משום שדיר ובקעה זה שני מקומות שונים ואין חשש שיתבלבלו ויבואו לטלטל בבקעה, באותה בקעה עצמה שהקיפוה נכרים ויש חשש שיצא מ 2000 החוצה בקלות יש יותר מקום לגזור וייתכן שיחמירו כר"ה.

ולחילופין ר"י ור"ע קבעו את דעתם ללא קשר לגזירה, פשוט משום שהוציאוהו נכרים לדיר ולא שהה בדיר בער"ש ולכן לא קנה שם שביתה ואין לא אלא ד"א, אבל בבקעה ששהה שם מער"ש אוליי הם לא חוששים שמא יימשך אחר זריקתו.