להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי עירובין דף נ
(מט: במשנה – נ: 3-)
הזכרנו בדף מה את הקולא של הבא בדרך:
הבא בדרך שיכול לבחור מקום שביתה (בתוך 200 ממקומו הנוכחי) גם בלי פת ובלי לערב ברגליו.
המשנה עוסקת בהגדרת מקום השביתה:
אם אמר "שביתתי תחת עיקרו" – תופס.
אם אמר "שביתתי תחתיו" – לא אמר כלום.
הסבר: א"א לשבות ביותר מד' אמות.
וכיוון שהוא אמר "תחת העץ" – שזה יותר – יש בעיה:
רב – העירוב לא תופס כלל.
למה? רבה:
- הוא רצה לשבות רק בד' אמות,
ולא תופס כי לא הגדיר ד' אמות מסוימים. - הוא רצה לשבות בכל האילן (יותר מד' אמות),
ולא תופס כי א"א לשבות ביותר מד"א.
אז שלפחות ד' אמות מתוכן יתפסו?
תשובה: "כל שאינו בזה אחר זה – אפילו בבת אחת אינו" – כשמנסה להחיל חלות על יותר ממה שאפשר – החלות לא חלה על כלום.
נפק"מ – אם אמר שמתכוון ל4 אמות כלשהן ולא להכל:
לפי 1 – עדיין לא תופס – כי לא הגדיר איזה ד"א.
לפי 2 – תופס, והדין יהיה כשמואל (חמר גמל).
שמואל – העירוב תופס, אך עם "חמר גמל".
הסבר: הוא רצה לשבות רק בד' אמות,[1]
ולמרות שלא הגדיר מקום מסוים – זה תופס,
אבל כיון שמקום השביתה לא מסוים – תמיד מחמירים לכל כיוון (חמר גמל), ולא יכול להגיע לביתו, אם הוא מרוחק בדיוק בקצה ה4000.
(דילוג נ. 10+ נ: 1+)
דיונים על זה:
א. עץ קטן – גם לרב תופס
(לפי ההסבר הראשון ברב (שצריך מקום מוגדר))
אביי – בעץ קטן ב12 אמות – גם לרב תופס.
כי ודאי שלפחות חלק מה4 אמות האמצעיות נכלל במקום השביתה, וזה מספיק מוגדר.
דוחה רב הונא בריה דרב יהושע – למה? הרי אולי מקום השביתה כלל לא ב4 האמצעיים.
אלא הוא מתקן – בעץ קטן מ8 תופס.
כי אז האמות האמצעיות ודאי בעירוב, וזה מספיק מוגדר.
(נ: שליש)
ב. ברייתות כשתי הדעות
ברייתא כרב – בסוך הברייתא: שאם קובע שביתתו במקום רחוק – חייב לסיים מקום מוגדר, אחרת לא תופס כלל.
ושמואל יענה – כאן מדובר שחלק מהעץ מתוך ה2000 שלו וחלק לא,
ואז אם לא סיים – אכן לא תופס כלל, כי אולי זה בכלל מחוץ ל2000.
ברייתא כשמואל – טעה לחשוב שאפשר לערב לשתי רוחות – תופס (אפילו שזה לא מסוים), ויש לו חבר גמל.
ורב – רב תנא ופליג…
(חזרה מב: 3- לנ. 10+ "גופא")
ג. "כל שאינו בזה אחר זה – אפילו בבת אחת אינו"
קושיות:
- המרבה במעשרות –
א"א להפריש יותר ממעשר. אם בכ"ז ניסה להפריש יותר – כן חל, אבל רק על עשירית (ואילו השאר טבל, ולכן המעשר אסור בינתיים, כי מעורבב עם טבל).
וקשה – הרי לפי הכלל הנ"ל, המעשר לא אמור לחול כלל!
תשובה – שם לא התכוון להפריש יותר ממעשר, ולכן חל (אמנם הפריש יותר פירות ממעשר, אבל התכוון שר חלק מכל פרי ופרי יהיה מעשר ("דאיתיה לחצאין")).
- דין דומה במעשר בהמה –
הפריש שתיים במקום אחת – חל על אחד מהם (והשני שלמים, וכיון שלא הגדיר מי מי – צריך להחמיר בשניהם כמעשר וכשלמים).
וקשה – הרי לפי הכלל הנ"ל לא אמור לחול כלל!
וכאן א"א לפרש שהתכוון רק לחצאין.
תשובה – במעשר בהמה יש מצב שכן אפשר בזה אחר זה יותר מעשירית! לכן שם חל גם כשהתכוון ליותר.
איפה רואים שאפשר יותר?
במשנה בכורות (ס.) – בטעות: אם קרה ל9 עשירי ול10 תשיעי ול11 עשירי – כולם קדושים (9 ירעה עד שיסתאב ויפדה במומו, 10 קדוש כי הוא באמת 10, 11 קדוש כי קראו 10 (וייקרב כשלמים).
- דין דומה בקרבן תודה
שאם הפריש 80 חלות במקום 40 –
לרי"ח אכן לא חל כלל,
אך לחזקיה – חל על 40!
תשובה: באמת אם התכוון שיחולו כל ה80 – לכו"ע לא חל על כלום.
והמחלוקת שם בסתם –
לרי"ח – מניחים שהתכוון להכל לכן לא חל,
לחזקיה התכוון רק ל40, וה40 הנוספים היו רק אם יקרה משהו לראשונים.
[1] הסבר שני בתוס' מט: ד"ה מאי טעמא.
